נבואת רוח אדוני עלי של המשיח – ישעיהו ס"א א-ג
"רוּחַ אֲדֹנָי יֱהוִֹה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יהוה אֹתִי לְבַשֵֹּר עֲנָוִים, שְׁלָחַניִ לַחֲבֹש לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ: לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל־אֲבֵלִים: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה, וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יהוה לְהִתְפָּאֵר." (ישעיהו ס"א 1-3)
נבואה זו שייכת לקטגוריה השלישית של הנבואות המשיחיות שהוזכרו בהקדמה – נבואות שמשלבות התייחסות לביאתו הראשונה והשנייה של המשיח, בלי ציון ברור של פער הזמן שמשתרע ביניהן. פס' 2-1 עוסקים בביאת המשיח הראשונה; פס' 3-2 עוסקים בביאת המשיח השנייה. עובדה זו עולה בבירור מדברי ישוע כאשר קרא פסוקים אלה בבית הכנסת בנצרת, כמתואר בבשורת לוקס: "וַיָּבֹא אֶל־נְצֶרֶת, אֲשֶׁר גֻּדַּל־שָׁם, וַיֵּלֶךְ כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֶל־בֵּית הַכְּנֵסֶת, וַיָּקָם לִקְרֹא בַּתּוֹרָה. וַיֻּתַּן־לוֹ סֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא, וַיִּפְתַּח אֶת־הַסֵּפֶר וַיִּמְצָא אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה־כָתוּב בּוֹ: רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַניִ לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ, לְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּלַל אֶת־הַסֵּפֶר וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל־הַחַזּןָ וַיֵּשֵׁב; וְעֵינֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסֶת נְשֻׂאוֹת אֵלָיו. וַיָּחֶל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזּהֶ בְּאָזנְֵיכֶם (לוקס ד' 21-16).
ישוע הקריא את פסוק 1 ואת חלקו הראשון של פסוק 2 מישעיהו ס"א, ואז עצר ואמר: הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזּהֶ בְּאָזנְֵיכֶם, אבל התגשמות יתר הכתוב בהמשך ממתינה לשובו.
ביאת המשיח הראשונה – ס"א 2-1 (חציו הראשון של פס' 2)
פס' 1 מאשר שוב את הכתוב בישעיהו י"א 2 ומ"ב 1. אלוהים ימשח את המשיח ברוח הקודש לקראת שליחותו ומשימתו. הדבר התגשם בחיי ישוע בעת הטבילה שלו (מתי ג' 16). בשלב זה הוא פתח בפעילותו הציבורית והכריז ברבים שהוא המשיח. על פי הנבואה, המשיח היה צפוי לעשות ארבעה דברים בביאתו הראשונה:
1. לבשר (את בשורת הישועה) לבני אדם.
2. לקרוא לשבויים דרור עם ישראל היה משועבד לתורת משה מכיוון שלא היה מסוגל לקיים אותה. כל מי שחוטא, משתעבד לחטא. אף יהודי לא היה מסוגל לקיים את כל תרי"ג המצוות במלואן, ולכן כולם היו כפופים
לקללת התורה. ישוע בא כדי להכריז על חירות ושחרור מהתורה באמצעות אמונה בו.
3. ולאסורים פקח קוח (שחרור מאזיקים, פקיחה) נבואה זו מוסברת עוד בברית החדשה, באיגרת לעברים ב' 16-14 . מאחר שעם ישראל לא הצליח לקיים את התורה כולה, הם היו משועבדים לאימת המוות שמקורה מהשטן. חלק משליחותו של ישוע בביאתו הראשונה היה להוציא את מפתחות השאול והמוות מיידי השטן כדי שמי שמאמין בישוע, יהודי או גוי, לא יפחד עוד מהמוות ולא יהיה אסור עוד בכבלי אימה זו.
4. לקרוא שנת רצון ליהוה או, אפשר לומר: "להכריז על תקופת רצון וחסד מלפני יהוה". עם מותו של המשיח פג כוחה של תורת משה והחלה תקופת החסד. במסגרת שלטון החסד, ישועתנו נובעת אך ורק מאמונה שהמשיח מת וקם לתחייה בעדנו. זוהי החלטה אישית שכל אדם חייב לעשות אותה בשלב כלשהו בחייו; כפי שמוסבר בברית החדשה, איש אינו יכול להיוולד משיחי. מדובר בהיענות באמונה ובחזרה בתשובה.
לסיכום, על פי ישעיהו ס"א 2-1 (חלקו הראשון של פס' 2):
אלוהים ימשח את המשיח לשליחותו ברוח הקודש.
חלק משליחותו של המשיח יהיה להכריז ברבים דברי הטפה נבואית.