בודהא מעולם לא אמר שהוא אלוהים ומוחמד לא טען שהוא אללה. אך ישוע, בן הנגר מנצרת, טען שמי שראה אותו ראה את אלוהים (יוחנן י"ד 9). טיעוניו של ישוע לאלוהותו הם רבים ושונים.
הוא אמר שהיה קיים עוד לפני אברהם (יוחנן ח' 58), ושהוא והאב שווים (יוחנן ה' 17-18). הוא קבע שביכולתו לסלוח על חטאים (מרקוס ב' 5-7), על אף שבתנ"ך כתוב שאלוהים הוא היחיד שמוחה פשעים (ישעיה מ"ג 25). הברית החדשה מתארת את ישוע כבורא העולם (יוחנן א' 3), כמי שהכול קיים בו (האיגרת אל הקולוסים א' 17). השליח שאול אמר שאלוהים התגלה בבשר (האיגרת הראשונה לטימותיאוס ג' 16). על פי עדויות ישוע ועל פי דבריהם של מחברי הברית החדשה ישוע הוא יותר מאדם רגיל, הוא אלוהים.
לא רק ידידיו ידעו שהוא מדבר על אלוהותו, גם יריביו ידעו זאת. כיום אנשים מטילים בכך ספק, אך הרשויות בתקופתו של ישוע ידעו זאת היטב. כששאל אותם מדוע הם רוצים לרגום אותו, השיבו: "לא על מעשה טוב נרגום אותך, אלא על חילול שם שמים, ועל שבהיותך אדם אתה עושה את עצמך אלוהים" (יוחנן י' 33).
זה ההבדל בין ישוע לבין כל דמות אחרת. החלק העיקרי בכל דת הוא התורה עצמה, לא האיש. הדת המוסלמית מתמקדת במסר של אללה למוחמד הנביא. הדת הבודהיסטית מדגישה את עקרונותיו של בודהא, לא את בודהא עצמו, וכן הלאה. לעומת זאת, ישוע עומד במרכז האמונה המשיחית. ישוע לא טען שהוא רק מלמד את האמת, אלא שהוא האמת בהתגלמותה (יוחנן י"ד 6). כשמישהו אומר על עצמו שהוא אלוהים שירד מהשמים בדמות בשר ודם, הוא או רמאי, או משוגע, או דובר אמת.
משנתו של ישוע חשובה, אבל הוא עצמו חשוב יותר. האם הוא אכן הדרך היחידה לאלוהים, כפי שטען? אילו היה ראש הממשלה מופיע בטלוויזיה וטוען: "אני אלוהים. ביכולתי לסלוח לאנשים על חטאיהם, ואני גם יכול לקום מהמתים", הוא היה מוּרד מיד מן המסך ומישהו אחר היה מתמנה לתפקיד. כל מי שיעז לצאת בהצהרה כזאת אודות עצמו יֵחשב למטורף או לרמאי, אלא אם הוא באמת אלוהים.
עיקרון זה תקף גם לגבי ישוע. אם הוא אכן אלוהים, כפי שטען, עלינו להאמין בו. אם הוא לא אלוהים, עלינו להימנע מכל קשר אתו ועם תורתו. או שישוע הוא באמת הריבון, או שאינו ריבון כלל. ישוע טען שהוא אלוהים, אך מדוע שנאמין לו? טענותיו של אדם על עצמו אינן מוכיחות דבר. איפה היא, אם כן, ההוכחה שישוע הוא אלוהים? ספר הבריתות מפרט מספר סיבות שבגללן עלינו להאמין שישוע הוא אלוהים, ביניהן הנסים שחולל והנבואות השונות שהתגשמו בו (יוחנן כ' 30-31).
העדות העיקרית שישוע הסתמך עליה כדי להוכיח את אמיתות דבריו אודות עצמו היא תחייתו מהמתים. כשהסופרים והפרושים ביקשו שייתן להם אות, הוא ענה: "כמו שהיה יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות, כן יהיה "בן-האדם" בלב האדמה שלושה ימים ושלושה לילות" (מתי י"ב 40). ואכן, ישוע מת ונקבר ביום שישי, וקם ביום ראשון. במקום אחר, כששוב נתבקש לתת אות, אמר: "'הירסו את ההיכל הזה ובשלושה ימים אקים אותו…' הוא דיבר על היכל גופו" (יוחנן ב' 19-21). העובדה שקם מהמתים מבדילה בין ישוע לבין כל המנהיגים הרוחניים האחרים וכל אדם שחי אי פעם.
