ביום חמישי, ה-14/12/2023, הגיעה הידיעה שאוריה, לוחם במגלן, נפצע קשה ומטופל במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע. למחרת בבוקר הגענו לבית החולים. אני זוכר היטב את החיבוק עם גדעון, אבא של אוריה. הזרועות שלו היו חזקות כמו תמיד אך הן רעדו מעט. בקול חלש אך בטוח הוא לחש לאוזני: "אלוהים אף פעם לא טועה, אבל לא תמיד אנחנו מבינים אותו".

גדעון הגיע ארצה, יחד עם הוריו, בשנת 1972 כשהיה בן שנתיים. בני המשפחה הם גרמנים לא יהודים שאוהבים את ישראל ובעיקר את אלוהי ישראל. לאחר שהגיעו ארצה הם הקימו בית הבראה ובית אבות לניצולי שואה.

לגדעון ולאשתו, נלי, חמישה ילדים. אוריה היה הרביעי שבהם. כשהחלה המלחמה, ארבעה מחמשת ילדיהם (הצעיר עדיין תלמיד בתיכון) יצאו כדי להגן על מדינתם, מדינתנו. נלי וגדעון התפללו שאלוהים יגן על ילדיהם וישיב אותם בבטחה הביתה.

ואז הגיע שיחת הטלפון עם הבשורה המרה על פציעתו הקשה של אוריה. שלושה ימים נאבק אוריה עד שהפציעה הכריעה את הבחור החסון, יפה תואר, האוהב והאהוב. ביום קבורתו נשאה נלי, האישה מגרמניה שהפכה את ישראל לביתה ולמולדתה, הספד ובו תיארה בדרך ייחודית ועמוקה את המשמעות הכרוכה בלהיות אימא בישראל. אהבתה לעם ישראל ולארץ ישראל, ערכיה הציוניים, כאבה הכבד מנשוא לצד תקווה בלתי מסויגת באלוהי ישראל הותירו בלב כולנו רושם עז, בליל של עצב ותקווה.

ותחושה זו היא מנת חלקו של כל מי שנמצא בקשר כלשהוא עם בני המשפחה מאז אותו יום נורא. הכאב לא התפוגג וגם התקווה לא איבדה מכוחה. האמונה הצרופה והטהורה של נלי, גדעון ושאר בני המשפחה היא מופת לכל אדם. בעיניים דומעות אך פקוחות לרווחה הם מביטים למציאות ודבקים באמונתם שאלוהים טוב ושהוא לעולם לא שוגה. אנחנו, לפעמים, לא מבינים אותו.

וכך המשפחה כולה ממשיכה להעניק ולתת, לאהוב ולתרום ולהיות ברכה לרבים כל כך.

השיר "תפילתה של אם שכולה" נכתב בהשראת משפחת באייר היקרה. המילים הן תוצאה של מה שנאמר על ידם ולפעמים מה שאמרו עיניהם כשהפה לא היה מסוגל להוציא אפילו לחש קל.

השיר הזה אינו שיר על אוריה באייר, אבל זכרו נמצא בכל מילה ובכל צליל ולכן לו ולבני משפחתו מוקדש השיר.

ברצוני להודות לכל השותפים לעשייה, לאלה שעודדו, תמכו, העירו והאירו. לכל אנשי המקצוע שנרתמו ברצון כדי שנוכל להפיק את השיר באיכות ראויה. תודה לכם, נלי, גדעון ושאר בני המשפחה שאפשרתם לנו להציץ אל האישיות המיוחדת שלכם ולהתחזק מהתקווה הגדולה שלכם.

תודה לאל על נאמנותו הבלתי מסויגת לעמו!
איתן קשטן