"בֶּן־אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיאֵל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל יד 13–14).
לפי יחזקאל פרק יד, ירושלים כילתה את סבלנותו של אלוהים על–ידי חטא עבודת האלילים. ימיה של העיר תמו ואף אחד לא יכול היה למנוע את משפט אלוהים עליה. כדי להדגיש נקודה זו, אלוהים אומר ליחזקאל שאפילו נח, דניאל ואיוב לא ישכנעו אותו לחוס על עיר הקודש (יחזקאל יד 14, 20).
למרות שאיננו אוהבים לחשוב על היום בו כולנו נאלץ לתת דין וחשבון לפני אלוהים, היום הזה מגיע. כתבי הקודש מבהירים כי "אין צדיק, אין גם אחד", כי כולנו אהבנו את הבריאה על–פני הבורא, דבר שיחזקאל מכנה "גִלּוּלֵי לִבָּם" (יחזקאל יד 7–3). ביום הזה, לא יעזור לנו אם נטען לחפותנו או לכך שלא ידענו מספיק. לא יהיה אף אחד אחר להאשים, לא יועילו תירוצים למחשבות חוטאות או למעשים המורדים באלוהים קדוש. לא כוהן, נביא או אדם קדוש אחר יעמדו להגנתנו וימנעו מאלוהים לתת לנו את הדין המגיע לנו.
אף על פי שאלוהים מתעקש שאפילו נח, דניאל ואיוב הצדיקים לא יושיעו אותנו ביום הדין, אותם אנשים יקרים הצביעו על מי שיכול. נח ניבא אודות זרע מובטח שיבוא משושלת שם (בראשית ט 26–27); דניאל ראה בחזון "אחד כבן אדם" אשר יזכה לפולחן מכל העמים (דניאל ז 13–14); איוב השתוקק למתווך שיעמוד בין אלוהים לאדם (איוב ט 33), גואל שיושיע אותנו מן המוות עצמו (איוב יט 25–26; ראו גם פרק לג 23–28).
זרעו המובטח של נח, "בן האדם" של דניאל, ומליץ היושר של איוב, כבר הגיע והוא חוזר. הוא לבדו, לא רק מושיע חוטאים מהעונש המגיע להם, אלא גם נותן את צדקתו המושלמת לכל המאמינים בו. שמו ישוע.
"הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ" (טימ"א ב 5–6).
