אלוהים הפועל בנו

"לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ וּבָאוּ־שָׁמָּה וְהֵסִירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה׃ וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל יא 17–20).

אפילו בזמן שכבוד האלוהים עזב את בית המקדש הראשון (יחזקאל י 4, 18, יא 23), אנו מקבלים תזכורת נבואית נוספת לכך שחרון–אפו על ישראל אינו סופי. דברי נבואתו של יחזקאל, אודות שיבת ישראל מהגלות וקבלתם לב חדש המציית לאלוהים, נלקחים ישירות מדברים ל (ראו פס' 1–6).

בעיצומו של המשפט, חסדו של האל זורח בצורה הבהירה ביותר. כפי שאמר פעם המורה האהוב עלי, ג'ון סיילהאמר, הנביא משתמש בכל חטאיהם השחורים של ישראל כרקע שעליו יצייר את האור. ואכן, כמה בהיר האור אשר זורח לכל מי שמקבל באמונה את הלב החדש שאלוהים הבטיח. דרך הברית החדשה, עמו של אלוהים מקבל, הן סליחה והן את היכולת לשמוע בקולו. במילותיו של יחזקאל, "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ" (יא 20–21). וכפי שאמר משה, " וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ… לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל 6).

כאן טמון מרגוע לנפש ועידוד מדהים. בכל פעם שאני נאבק בבשרי לקיים את מצוות אלוהים, אני מזכיר לעצמי שאוכל לעשות זאת לא בחיל ולא בכוח הבשר, אלא רק בזכות רוח הקודש. לכן, ברגעים של תסכול וייאוש, אני מזכיר לאלוהים את הבטחתו לתת לי את הרצון ואת הכוח לציית לו.

"וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו" (פיליפים ב 13).