אלוהים תמיד משאיר שארית

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃ אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ אַךְ בַּיהוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃ וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י"ד 10-6).

על-נקלה ניתן לשתול את הסיפור לעיל בספר מעשי השליחים. בקטע זה, יהושע בן-נון נראה בדיוק כמו סטפנוס (מה"ש ז') ושאול (פרק כ"א). כל מה שרצה לעשות היה לחלוק את החדשות הטובות עם עמו, אך הם סרבו להקשיב. במקום לקבל את דבריו באמונה (במדבר י"ד 11), הם ביקשו לסקול אותו. תראו מה זה להרגיש בודד; באותו רגע בהיסטוריה, "קהילת" ישראל מנתה ארבעה אנשים (משה, אהרון, יהושע וכלב), מתוך עם מלא בלא מאמינים.

למרות שמדינות משגשגות תחת משטר דמוקרטי, האמת לעולם אינה נקבעת על ידי הרוב, במיוחד כשמדובר באמת רוחנית. בשנת 1948, כאשר היו בישראל פחות מחמישים יהודים משיחיים, הבשורה הייתה האמת ללא קשר לדעת הרוב; היא עודנה היתה בגדר החדשות הטובות לעמנו. זו ברכה מופלאה לראות את מספר המאמינים ההולך וגדל בארץ. ועם-זאת, אנו עדיין מונים פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסייה. אנו מייצגים מיעוט זעיר של מאמינים בדורנו, בדומה למשה, אהרון, יהושע, כלב, סטפנוס, ושאול בדורם.

אולם עלינו להתעודד. אף על פי שדור אחד של בני ישראל דחה את הבשורה, הדור הבא האמין בה, ויהושע וכלב הובילו את עם אלוהים דרך הנהר הגועש, היישר לארץ המובטחת.

אסור לנו להיכנע לפחד מפני היותנו שנואים ודחויים.

אל לנו להתייאש מכך שיש כה מעט מאמינים בארץ. יום יבוא בו "שאול" של אומתנו יהפוך סוף סוף ל"פולוס", והעולם כולו יחווה מטר חסר תקדים של ברכת אלוהים!

"רָדַפְתִּי אֶת הַדֶּרֶך הַזֹּאת עַד מָוֶת. כָּבַלְתִּי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְהִסְגַּרְתִּי אוֹתָם לְבָתֵּי כֶּלֶא, דָּבָר שֶׁגַּם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יָעִיד עָלַי וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין; מֵהֶם גַּם קִבַּלְתִּי אִגְּרוֹת אֶל אַחֵינוּ, וְהָלַכְתִּי לְדַמֶּשֶׂק לַעֲצֹר אֶת הַנִּמְצָאִים שָׁם וְלַהֲבִיאָם בִּכְבָלִים לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁיֵּעָנְשׁוּ. וְהִנֵּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי וְהִתְקָרַבְתִּי לְדַמֶּשֶׂק, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם בְּעֵרֶךְ, לְפֶתַע פִּתְאוֹם נָגַהּ סְבִיבִי אוֹר גָּדוֹל מִן הַשָּׁמַיִם. נָפַלְתִּי אַרְצָה וְשָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר אֵלַי, שָׁאוּל, שָׁאוּל, לָמָּה אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי? שָׁאַלְתִּי, מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי? הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלַי, אֲנִי יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף" (מה"ש כ"ב 8-4).