"כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם־יְהוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם׃ וְהָיָה מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהוָה׃ וְיָצְאוּ וְרָאוּ, בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל־בָּשָׂר" (ישעיה סו 22–24).
הקטע לעיל מביא אותנו לסיום המפואר של ישעיה; ירושלים נפדתה באורח נס (פס' 9–14), וכל העמים עולים אליה כדי לתת לאלוהים את התהילה (פס' 18–19). הסיום אינו אקראי; אדרבא, הוא מאוד מתוחכם ואסטרטגי, מלא ברמיזות למבוא הספר.
הפסוקים המסיימים של ישעיה מדברים על שמים וארץ חדשים (סו 22; ראו סה 17), רמז ברור לפסוק הפותח את הספר, בו אלוהים קורא לשמיים ולארץ להעיד נגד המרד של ישראל (א 2). הספר מסתיים במשפט, דהיינו באש שלא תכבה עבור הרשעים (סו 24) – רמז לפסוק האחרון בפרק הראשון, המדבר על אש שלא תכבה כנגד הרשעים (א 31). הפרק האחרון מסתיים גם בחגיגת "ירח ושבת חדשים" לתפארת האל (סו 23) – רמז לפרק הראשון – הנפתח באזכור "חודש ושבת" המכעיסים את אלהים (א 13–14).
מדוע ההקבלות הברורות הללו כה חשובות? אני יכול לחשוב על לא פחות משלוש סיבות לכך:
ראשית, המבוא והסיום המתוחכמים הללו מדגימים כי הגרסה הסופית של ישעיה אינה אלא יצירתו של סופר אחד. למרות שהספר מורכב משלושה קטעים עיקריים (פרקים א–לט, מ–נה, נו–סו), כל אחד מהם תפור באופן מחושב לכדי שלמות מאוחדת. המחבר השמיימי וההיסטורי דורש שנקרא ונפרש את ישעיה כספר אחד וקוהרנטי ולא כשלוש יחידות ספרותיות נפרדות שנכתבו על ידי מחברים שונים.
שנית, המעבר של ישראל מעם חוטא ומורד לעם פדוי אשר מביא אור לעולם, מעיד על–כך שהאל הנאמן והרחמן לעולם לא יפר את הבטחותיו. לא משנה עד כמה הבטחות אלה נראות בלתי–סבירות, כאשר אלוהים מבטיח שכל העמים יעלו לירושלים כדי להשתחוות לו באחרית הימים, הוא מתכוון לכך, שהרי הוא בעצמו יגרום לכך לקרות (ישעיה ב 4–1).
שלישית, ישראל המחודשת והפדויה, המתוארת בפרק האחרון, מעידה בפני הקוראים – יהודים וגויים כאחד – שאלוהים יכול לעשות את הבלתי–אפשרי בחייהם. אם אלוהים יכול להפוך את ירושלים ל"עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (א 26–27), ביכולתו לשנות גם אותנו. לא משנה מהו גודל המאבק בחיינו הרוחניים, אלוהים לא רק מסוגל להופכנו לכלים לתפארתו, הוא גם יעשה זאת כאשר – כמו ישעיה – נתוודה על חטאנו ונזעק אליו לישועה (ו 5).
