"אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב… כִּי־יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תהלים א 1, 6).

המזמור הראשון בספר תהלים הוא שיר יפהפה המשבח את האיש השותה לרוויה מדבר אלוהים. הוא נפתח ונגמר בהתייחסות ל"דרך" ול"רשע" (פס' 1, 6). המזמור משווה בין עץ שתול על פלגי מים למוץ הנידף ברוח (פס' 3–4). הוא מנגיד בין האיש המבורך, שאינו יושב במושב לצים, לבין הרשע שלא יקום במשפט אלוהים (פס' 1, 5). המילה הראשונה של המזמור מתחילה באות הראשונה של האלף–בית, והמילה האחרונה נפתחת באות האחרונה (פס' 1, 6; ראו תהילים קיב 1, 10).

למרות שהמזמור הראשון עומד בפני עצמו, ברור שמחבר תהילים הציב את מזמורים א–ב זה לצד זה, במטרה שנקרא אותם יחד. פרק א מתחיל באיש המבורך (א 1) ופרק ב מסתיים בברכה אשר מקבלים מי שבוטחים בו (ב 12). שני המזמורים מסתיימים באובדן דרך הרשעים (א 6, ב 12). במזמור א, האיש "הוגה" בתורה (א 2), בעוד במזמור ב הגויים "הוגים" במרד נגד ה' ומשיחו (ב 1–2). בתהילים א, האיש המבורך אינו יושב במושב לצים (א 1) ובתהילים ב, היושב בשמים לועג לרשעים (ב 4). בתהילים א, האיש הוגה בתורה (א 2); בתהילים ב', הוא מספר אל "חוק" יהוה (ב 7). שלא כמו רוב המזמורים בספר א (תהלים ג–מא), הנושאים את שם המחבר בפסוק הראשון, מזמורים א–ב יוצאי דופן. מסיבה זו, התלמוד הבבלי (ברכות ט' ע"ב) קובע כי "אשרי האיש" ו"למה רגשו גויים", אינם אלא פרשה ספרותית אחת.

הקדמה זו, שחוברה בקפידה בספר תהילים, קוראת לנו להיות כמו האיש המבורך ההוגה לעומק בכתובים. על ידי התענגות בתורה, כמו–גם בתהילים, אנו רואים באופן ברור מיהו האיש המבורך ומדוע עלינו לבטוח בו (ב 12). הוא מלך ישראל המושלם, בן האלוהים ומשיח יהוה (ראו דברים יז 18–20), אשר לבדו מוביל אותנו אל עץ החיים, אשר עָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל לעולם.

"וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתֹו מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבֹּול עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיֹו לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יֹוצְאִים וְהָיָה פִרְיֹו לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" (יחזקאל מז 12).