"יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי. אַךְ הֵם אָמְרוּ: מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ! הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ" (מתי כ"ז 5-3).
לפי הברית החדשה, בגידתו של יהודה בישוע הגשימה נבואות מהתנ"ך (ראו יוחנן י"ג 18; י"ז 12; מה"ש א' 16). אולם כיצד אפוא נצפתה הבגידה במשיח כבר במקרא? התשובה טמונה בעיקרון המכונה "מעשה אבות סימן לבנים". במילים אחרות, על ידי קריאת מה שארע למנהיגיו הגדולים של עם ישראל בעבר, נוכל לצפות למה שיקרה למנהיג הגדול ביותר של ישראל בעתיד.
במקרה של בגידת יהודה, חשוב לשים לב לרמז במתי כז 5 לסיפור בגידה אחר, מספר שמואל ב' י"ז 23. במתי כ"ז 5 נאמר על יהודה: "הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ". בשמ"ב י"ז 23 נאמר על אחיתופל, היועץ שבגד בדוד, "וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ… וַיֵּחָנַק וַיָּמָת". נוסף על-כך, בשני הסיפורים, הבוגד במלך ישראל מסתלק ותולה את עצמו מיד לאחר שבקשתו ו/או עצתו נדחית על ידי מנהיגי העם המושחתים (השוו מתי כ"ז 4-3 לשמ"ב י"ז 23). העלילה אודות הבגידה בדוד, הפכה לנבואה על הבגידה במשיח, המתוארת בתהילים (ראו מזמור מ"א 10, ס"ט 26, ק"ט 8), אשר התגשמה על ידי יהודה איש קריות, כאשר בגד במשיח ישוע.
עלינו ללמוד לקרוא את המקרא כפי שקראו בו הנביאים והשליחים!
לארוך השנים אני שם לב כי מאמינים נוטים להתעלם מקטעים משיחיים רבים בתנ"ך, מפני שהם מחפשים רק "טקסטים מפורשים". הם אינם מבינים כי הנרטיב המקראי הוא במקרים רבים המקום העיקרי המספק פרטים על אישיותו ופועלו של המשיח. אם אנו מייחלים להבנה עמוקה יותר של המשיח בתנ"ך, ולהערכה רבה יותר לתיאורו של ישוע בברית החדשה, עלינו ללמוד לקרוא את המקרא כפי שקראו בו הנביאים והשליחים. הם ידעו היטב כי "מה שהיה, הוא שיהיה"; אלוהים משתמש במה שנכתב בעבר על-מנת להכין אותנו למה שצפוי לקרות בעתיד!
"אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי" (יוחנן ה' 39).
"אֶת הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְיֻעָד לָכֶם. הֵם חָקְרוּ מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁהוֹדִיעָה רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, כְּשֶׁהֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם" (פט"א א' 11-10).
