הוא אהב אותנו תחילה!

"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים ו 12-10).

בליבו של אחד הקטעים החשובים ביותר בתנ"ך (ראו דברים ו 5-4; מתי כב 38-36) קיימת אזהרה לעם אלוהים, לעולם לא לשכוח (דברים ו 12). לא לשכוח את מה? את הבשורה! "אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". כאן טמונה אפוא הסיבה שבעטיה לעולם אסור לנו להתייחס לבשורה בזלזול. אדרבא, הבשורה מהווה את ההגנה הטובה ביותר מפני שכחת אלוהים (פס' 12), מפני עבודת אלילים (פס' 15-14), מפני הפיתוי לנסות את אלוהים (פס' 16), מפני חוסר ציות (פס' 19-17) ומפני הפיכת ילדינו לליגליסטים (פס' 25-20).

למעשה, הבשורה היא הכוח האלוהי המאפשר לנו לקיים את הציווי הגדול ביותר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ" (דברים ו 5-4). כיצד נמשיך ללבות את להבות אהבתנו הראשונה, כלומר "אהבתנו החשובה ביותר" (התגלות ב 4)? על ידי כך שנזכור כי אלוהים הוא שאהב אותנו בראשונה (יוח"א ד 19), ונתן לנו את בנו יחידו (יוחנן ג 16). הוא אהב אותנו אפילו בעודנו חוטאים (רומים ה 8), ואהבתו אלינו היום היא אינסופית (אפסים ג 19).

האם אנו נכספים לקיים את המצווה לאהוב את ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו? אם-כן, עלינו להזכיר לעצמנו מדי יום כי אלוהים יזם את מערכת היחסים איתנו, באהבתו אותנו בכל ליבו, נפשו ומאודו!

"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים׃ כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם" (דברים ז 8-7).

"אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים (תהילים קג' ח') אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, 5 אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ — הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! — וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 7 כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (אפסים ב 7-4).