וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד־עוֹלָם׃ יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה מַה־תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ׃ וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות י"ד 16-13).
ישראל זעקה בפחד אל-מול הצבא הגדול ביותר על פני כדור הארץ, שדחק אותם לעבר הים. העם היה משוכנע שפרעה הולך לחסלם אחת ולתמיד. אך למעשה, אלוהים קבע אחרית אחרת לישראל, כדי להוכיח כי הוא לבדו הלוחם האדיר שלהם; לו לבדו שייך הניצחון. אלוהים נלחם למען עמו על ידי ביקוע הים, הוא זרח את אורו בחושך, בלבל את המצרים והציל את עמו מעבדות תוך לקיחת הזהב והכסף של האויב.
כפי שקורה תמיד בכתובים, הצלת האל את ישראל בעבר, משמשת אות לבאות. יבוא יום וכל הגויים יעלו להילחם בעמו של אלוהים (זכריה י"ד 3-1). ביום ההוא, ילחם ה' עבור ישראל (פס' 3), הוא יספק פינה בטוחה לעמו על ידי חלוקת הר הזיתים (פס' 5-4; ראו שמות י"ד, 16, 21). ביום ההוא, אלוהים יזרח את אורו בחושך (פס 7-6; ראו שמות י"ד 20), יגרום לבהלה (בלבול) בקרב הגויים (פס' 13; ראו שמות י"ד 24), ויביא ניצחון מוחלט לעמו, אשר יאסוף את הזהב והכסף של אויביו (פס' 14).
המשחתת הסינית המוצבת בים האדום, הזינוק בתרגילים הצבאיים שמבצעת איראן, איומי המלחמה של טורקיה, פגישות רוסיה עם מנהיגי החמאס זרם הטילים הקבוע של החיזבאללה וההתפשטות של אנטישמיות לכל רחבי העולם, גורמים לי לחשוש שמא היקף האויבים שאיתם עשוי צה"ל להתמודד גדול מדי. אולם אז אני נזכר כי אלוהים הוא שהציב אותי ואת עמי במקום ובזמן הנכונים, למען נבטח בו כלוחם האדיר הנלחם את מלחמותינו, וניתן לו את כל תהילת הניצחון!
"וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב׃ וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה" (זכריה י"ד 4-3).
