"הֲלֹוא אַתָּה מִקֶּדֶם יהוה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת יהוה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתֹּו וְצוּר לְהֹוכִיחַ יְסַדְתֹּו׃ טְהֹור עֵינַיִם מֵרְאֹות רָע וְהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בֹּוגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ" (חבקוק א 12–13).
כוחו של ספר חבקוק טמון ביכולתו לדבר אלינו בזמנים של ייאוש ודיכאון רוחני, כאשר פערים עצומים עומדים בין אמונתנו התיאולוגית לבין חוויותינו בשטח. משבר האמונה של חבקוק נבע מתוצאה של תיאולוגיה שלא יכלה להסביר את פעולותיו של אלוהים במציאות ואת חוסר פעילותו לכאורה, בעולם האמיתי.
חבקוק התלונן בפני אלוהים על שתיקתו נוכח אלימות נוראית ("חמס" בעברית; חבקוק א 2–3) ועיוות הצדק (פס' 4) הפושים בקרב עמו. אלוהים הגיב באומרו כי יקים עם מושחת יותר (פס' 7) ואלים יותר (פס' 9) במטרה לייסר את עמו. בנקודה זו, הצהרת האמונה של חבקוק התנגשה חזיתית מול אלוהי האמת. הנביא מחה כי פעולה כזו סותרת את הבנתו התיאולוגית (ראו פס' 12–17).
במהלך השנים פגשתי אנשים שהתרחקו מהאמונה בשל "כישלונו" לכאורה של אלוהים לעמוד בציפיותיהם התיאולוגיות. אם אנו מוצאים עצמנו במקום שכזה, ספר חבקוק בהחלט עשוי לסייע בידינו. חבקוק לא התרחק מאלוהים; אדרבא, הוא פנה אליו עם אכזבתו. הוא זיהה את מגבלותיו וחיכה לשמוע מאלוהים בבהירות רבה יותר, שכן "אמונתו דרשה הבנה עמוקה יותר" (כאמירה הלטינית, "Fides quaerens intellectum").
הבה אפוא נלך בדרכו של חבקוק, נעמוד על המשמר ונאפשר לאלוהים לשייף ולעצב את הבנתנו התיאולוגית הלא–מושלמת.
"עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצֹור וַאֲצַפֶּה לִרְאֹות מַה־יְדַבֶּר־בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל־תֹּוכַחְתִּי" (חבקוק ב 1).
