המשיח כְּבַר אֱנָשׁ

"אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל, צֶלֶם זֶה גָּדוֹל הוּא וַהֲדָרוֹ רַב, עוֹמֵד נֶגְדְּךָ וּמַרְאֵהוּ נוֹרָא… נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה צֶלֶם זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ, הֱקִימוֹ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל… כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, נוֹפְלִים כָּל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, סוֹגְדִים לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ" (דניאל ב 31, ג 1, 7).

דניאל הוא הרבה יותר מעוד ספר המכיל חזיונות אסכטולוגיים. מדובר ביצירה ספרותית מתוחכמת ביותר, שקל לפספס את העיקר בה אם לא מבחינים כיצד חלקיה משתלבים זה בזה. למרות שהתרגומים לאנגלית משתמשים במילה "פסל" בהתייחס למושא חלומו של נבוכדנצר בפרק ב (פס' 32-31, 35-34), בארמית כתוב "צלם". לא רק שזו אותה מילה ל"צלם" המופיעה בפרק ג (פס' 3-1, 5, 7, 10, 12, 15-14, 19-18), היא גם אותה מילה מבראשית א 27-26.

חומרת חטאו של נבוכדנצר על כך שציווה על כל העמים לעבוד את "צלמו", יכולה להימדד רק בהתייחס לסיפור הבריאה בבראשית. אלוהים ברא את האדם בצלמו והפך אותו לשליט על הבריאה (בראשית א 27-26). נבוכדנצר טוען (בין אם ביודעין ובין אם לאו) להיותו "צלם" אלוהים ולכן דורש מהאומות לעבוד אותו.

אך אלוהים לא יסכים לדבר שכזה. יש רק "צלם" אחד השולט בבריאה, והוא "כְּבַר אֱנָשׁ": "רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם כְּבֶן אָדָם [=כְּבַר אֱנָשׁ] בָּא הָיָה, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ. וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר וּמַלְכוּתוֹ – אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת" (דניאל ז 14-13).

כאשר אלוהים ישים את "כְּבַר אֱנָשׁ" על כס המלכות, הוא ישלוט על המלכים דמויי החיות של העולם הזה (דניאל ז 3, 7-5, 12-11, 17, 19, 23). בהקשר הספר כולו, יש להבין את "כְּבַר אֱנָשׁ" כחלופה של אלוהים ל"צלם" הכוזב, לו סגדו כל העמים בדניאל ג 4, 7!

אך כדי לקבל סוג כזה של פולחן, "כְּבַר אֱנָשׁ" אינו יכול להיות עם ישראל, או סתם אדם רגיל; עליו לשקף את דמותו המהותית והנצחית של אלוהים. כלומר, "כְּבַר אֱנָשׁ" חייב להיות משיח ישראל, "אֶבֶן שֶׁנִּכְרְתָה שֶׁלֹּא בְיָדַיִם" (דניאל ב 35-34, 45); הוא שימלוך לנצח על עמו ויזכה לפולחן מכל העמים!

"וְהוּא [המשיח] צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל" (קולוסים א 18-15).