"כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ נַהֲרֹג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ. הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ" (מתי כ"א 39-38).

משיח בן יוסף (דהיינו, המשיח שיסבול כיוסף) הוא דמות חשובה בכתבים יהודיים קדומים לברית החדשה ובספרות חז"ל. נראה כי ישוע אימץ מסורת זו הואיל והמשל שלו במתי כא מכיל רמיזות לסיפור דחייתו של יוסף בבראשית לז. במשל, ישוע מתאר עצמו כבנו של בעל הכרם, שנשלח לבדוק את שלום כרמו של אביו. אך הבן נדחה והושלך מהכרם. כל אחת מהתמות הללו בולטת בסיפור דחייתו של יוסף (בראשית ל"ז 3, 14-13; ראו גם פרק מ"ט 26-22).

הביטוי "בואו נהרוג אותו" במתי אינו אלא רמז ברור לבראשית ל"ז 20, ככתוב בתרגום השבעים: "עכשיו, בואו נהרוג אותו ונשלחהו לאחד הבורות; נאמר, חיית בר אכלתהו. אז נראה מה יהי עם חלומותיו!" כמו כן, הביטוי "הם תפסו אותו", לקוח מילה במילה מבראשית ל"ז 24: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". בשני הסיפורים, מי שנלקח, למעשה "מגורש" או "מושלך": יוסף הושלך לבור וישוע גורש מהכרם.

מה זה אומר על ישוע?

על-ידי השימוש בביטויים מסיפור יוסף בבראשית ל'ז, ישוע למעשה מכריז על עצמו כי הוא "משיח בן יוסף"; הבן האהוב שנדחה על ידי אחיו, במטרה להביא לישועתם ולישועת יתר עמי העולם!

ישוע ממשיך להיות הסוד השמור ביותר בעולם היהודי. כאשר ישראל מביטים בו כיום, אינם יכולים לראות את המושיע היהודי החבוי מתחת ללבוש ה"מצרי". אולם יום יבוא, די בקרוב אני מקווה, בו סוף סוף ייצא החתול מהשק. באותה שעה יאמר ישוע לאחיו:

"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן, עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב׃ וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם…" (בראשית נ' 21-20).

או אז, יקבלוהו אחיו בדמעות, בחיבוקים ובנשיקות.