"הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ־בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא… אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם׃ לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" (ישעיה מב 1, 6–7).
בנבואה על גאולת ישראל העתידית, ישעיה מציג עבד מלא ברוח הקודש אשר יפקח עיני עיוורים וישחרר אסירים (פס' 7); עבד אשר יביא את תורת אלוהים עד קצות הארץ (פס' 4). בכך, הוא היה לברית עבור עמו ואור לגויים (פס' 6). הברית החדשה מזהה את אותו "עבד" כישוע (מתי יב 15–21) בן דוד (מתי א 1), אשר ריפא באורח נס את העיוורים (מתי ט 27–28, יא 5, יב 22, טו 30–31, כ 30, כא 14) ותורתו השמיימית הגיעה עד קצות הארץ (מתי כח 18–20).
אך למרות טענת הברית החדשה וההקבלות יוצאות הדופן בין נבואת ישעיה לבין אופיו המופלא וההיקף האוניברסלי שאפיין את שירותו של ישוע, זהותו של העבד שנויה במחלוקת, שכן ישראל מזוהה כ"עבד" אלוהים בהקשר המיידי (ישעיהו מא 8–9, מב 1, 19). מסיבה זו, רש"י טען כי העבד בישעיהו מב 1 הוא עם ישראל.
למען האמת, הטיעונים בעד זהות העבד כישראל נושאים משקל רב וסביר להניח שהיו מנצחים במחלוקת, אלמלא העובדה שמחבר ישעיה עצמו מספק תשובה לאתגר פרשני זה. בשתי הזדמנויות אחרות, הנביא רומז לאותו קטע ואומר במפורש כי העבד הוא המשיח.
בישעיהו מט, הנביא שואל אוצר מילים ומוטיבים ייחודיים מישעיה מב 9–11 כדי לתאר את עבד אלוהים, המשחרר את השבויים והופך לאור לגויים (ישעיהו מט 6). אך העבד אינו יכול להיות ישראל, גם משום שהוא אשר משיב את שבטי ישראל אל אלוהים (פס' 5–7). שוב בישעיהו סא, הנביא שואל אוצר מילים ומוטיבים ייחודיים מישעיהו מב 1–9, מט 5–8 כדי לתאר גואל המלא ברוח הקודש, אשר בא לשחרר את שבויי ישראל.
לפיכך, הפתרון למחלוקת הפרשנית בנוגע לזהותו של העבד המלא ברוח הקודש בישעיהו מב, הופיע מאות שנים לפני שנכתבה הברית החדשה, הרבה לפני הופעת האדון ישוע. כפי שקורה בישעיה מב ובקטעים רבים אחרים שנויים במחלוקת, ההגנה הטובה ביותר לפרשנות הברית החדשה לתנ"ך, היא פרשנות התנ"ך לעצמו!
