"הֹוי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכֹונֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ הֲלֹוא הִנֵּה מֵאֵת יהוה צְבָאֹות וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבֹוד יהוה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (חבקוק ב 12–14).
החזון שאלוהים ציווה על חבקוק לכתוב (פס' 2) מופיע בפס' 5–20. בחזון זה, העמים שנכבשו באלימות על ידי הכשדים מקבלים חמישה ביטויים של "הוי", המסמלים את משפט אלוהים נגד כובשיהם (פס' 6, 9, 12, 15, 19).
למרות שביטויים אלו מכוונים נגד הכשדים, הם נוגעים לכל אדם ואומה שהתקדמו בעולם הזה באמצעות חמדנות, תאוות בצע, אלימות, ופולחן כוזב (ראו יוח"א ב 16). אנשים ואומות כאלו עמלים על דברים שבסופו של דבר יישרפו באש. הם יגעים לריק ולבסוף יעופו כאבק ברוח (פס' 13; ראו ירמיהו נא 58).
אך כמו בד שחור המשמש רקע להצגת יהלום נוצץ, אותם "הוי" מספקים את ההקשר לחזון אשר כדאי לחכות לו באמונה (ראו חבקוק ב 3–4). יגיע יום בו לא יהיה עוד צורך בהגנה של משטרה וצבא; לא יהיה צורך בבתי משפט או בתי כלא; בתי החולים יתרוקנו לחלוטין מחולים ורופאים; גם רועי קהילה ומבשרים ייאלצו למצוא מקצוע חדש. כי כשם שהמים מכסים את הים, כך כל מקום בו יושבים אנשים יתמלא דעה את ה' (חבקוק ב 14, ג 3; ראו ישעיהו יא 9).
הואיל והחזון של חבקוק אינו אלא תשובתו הישירה של אלוהים לתלונותיו של הנביא בפרק א 2–4, חבקוק פוצח בתפילה מלאת שבח והלל בפרק ג. ולמה בדיוק הוא מתפלל? לאותו הדבר בדיוק שישוע לימד אותנו להתפלל עבורו: "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10).
