ראשי > הגות יומית > חזון שראוי לחכות לו

חזון שראוי לחכות לו

חזון שראוי לחכות לו – הגות

"הֹוי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכֹונֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ הֲלֹוא הִנֵּה מֵאֵת יהוה צְבָאֹות וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבֹוד יהוה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (חבקוק ב 12–14).

החזון שאלוהים ציווה על חבקוק לכתוב (פס' 2) מופיע בפס' 5–20. בחזון זה, העמים שנכבשו באלימות על ידי הכשדים מקבלים חמישה ביטויים של "הוי", המסמלים את משפט אלוהים נגד כובשיהם (פס' 6, 9, 12, 15, 19).

למרות שביטויים אלו מכוונים נגד הכשדים, הם נוגעים לכל אדם ואומה שהתקדמו בעולם הזה באמצעות חמדנות, תאוות בצע, אלימות, ופולחן כוזב (ראו יוח"א ב 16). אנשים ואומות כאלו עמלים על דברים שבסופו של דבר יישרפו באש. הם יגעים לריק ולבסוף יעופו כאבק ברוח (פס' 13; ראו ירמיהו נא 58).

אך כמו בד שחור המשמש רקע להצגת יהלום נוצץ, אותם "הוי" מספקים את ההקשר לחזון אשר כדאי לחכות לו באמונה (ראו חבקוק ב 3–4). יגיע יום בו לא יהיה עוד צורך בהגנה של משטרה וצבא; לא יהיה צורך בבתי משפט או בתי כלא; בתי החולים יתרוקנו לחלוטין מחולים ורופאים; גם רועי קהילה ומבשרים ייאלצו למצוא מקצוע חדש. כי כשם שהמים מכסים את הים, כך כל מקום בו יושבים אנשים יתמלא דעה את ה' (חבקוק ב 14, ג 3; ראו ישעיהו יא 9).

הואיל והחזון של חבקוק אינו אלא תשובתו הישירה של אלוהים לתלונותיו של הנביא בפרק א 2–4, חבקוק פוצח בתפילה מלאת שבח והלל בפרק ג. ולמה בדיוק הוא מתפלל? לאותו הדבר בדיוק שישוע לימד אותנו להתפלל עבורו: "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.