בְּלִיסְטְרָה יָשַׁב אִישׁ אֶחָד רְפֵה רַגְלַיִם, פִּסֵּחַ מִבֶּטֶן אִמּוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ מִיָּמָיו. הוּא שָׁמַע אֶת שָׁאוּל מְדַבֵּר. כְּשֶׁהִבִּיט בּוֹ שָׁאוּל וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה לְהֵרָפֵא (מעשי השליחים י"ד 9-8).

כילד שסבל מבעיית אסטמה חמורה וביקורים תכופים לבית החולים, לעיתים קרובות קנאתי בילדים שהיה בכוחם לרוץ ללא בעיות נשימה וללא התלות במשאף. הוסיפו לקנאה זו את הבושה הכרוכה בפנים נפוחות ומעוותות בשל לקיחת תרופות. עם-זאת, במבט לאחור, מצבי השבור הוא שעורר בי את התיאבון הבריא לתקן את עצמי מבפנים; הוא שנטע בי את התשוקה למציאת מזור.

ועל-אף שהאמונה בישוע לא גרמה לאסטמה להיעלם, ברגע שנחו עיני על ישוע ידעתי כי מצאתי את הרופא הטוב, היחיד שהיה אדיר דיו, חכם דיו ואוהב דיו כדי לרפא את כל מה ששבור בקרבי. איני מאמין כי המחלה באה מאלוהים ואני משוכנע כי יבוא יום וכל כסאות הגלגלים יהפכו לְאִתִּים. עם-זאת, אני מעריך כי היו בעולם רק מְתֵי מְעַט מאמינים בישוע, לולא מכאובי המחלות, לולא משפחות שבורות, לולא משברים כלכליים, לולא הפשע וכו'.

"הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם אֶת הַחוֹטְאִים" (לוקס ה' 32-31).