"בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְעֵת עֶרֶב, אָמַר לָהֶם: "בּוֹאוּ נַעֲבֹר לַצַּד הַשֵּׁנִי. הֵם עָזְבוּ אֶת הֶהָמוֹן וְלָקְחוּ אֶת יֵשׁוּעַ בַּסִּירָה אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ. גַּם סִירוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ אִתּוֹ. וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ-סְעָרָה גְּדוֹלָה וְהַגַּלִּים שָׁטְפוּ אֶת הַסִּירָה עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יֵשׁוּעַ יָשֵׁן עַל כַּר בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה. הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, הַאִם לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ טוֹבְעִים? הוּא הִתְעוֹרֵר, גָּעַר בָּרוּחַ וְאָמַר אֶל הַיָּם: דֹּם! הֵרָגַע! אָז פָּסְקָה הָרוּחַ וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה. אָמַר לָהֶם: מַדּוּעַ אַתֶּם פּוֹחֲדִים כָּל כָּךְ? אֵיךְ זֶה שֶׁאֵין לָכֶם אֱמוּנָה? הֵם יָרְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: אִם כֵּן מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחַ וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?" (מרקוס ד 41-35).

אנחנו חיים בזמנים סוערים; כאילו ישובים בספינה העומדת לטבוע. מלחמות ושמועות על מלחמות; חוסר יציבות פוליטית וכלכלית; אנטישמיות משתוללת; שנאה גוברת לתלמידי ישוע ולאמת המקראית. האם יש משהו שביכולתנו ללמוד מהקטע לעיל, אודות התמודדות עם פחדים בסבך סערות החיים? כן!

התלמידים, שבמקרה היו דייגים ותיקים, פחדו פחד מוות מהסערה. באופן מוזר, פחדם לא פחת גם אחרי שהסערה שככה. למעשה, הם פחדו אפילו יותר. מדוע? הפחד שלהם קשור היה ישירות לכריסטולוגיה שלהם. דהיינו, להבנתם מיהו ישוע באמת. הרשו לי להסביר.

בפס' 38-35, ישוע מתנהג כיונה הנביא (יונה א). יש סערה, הוא ישן בסירה, המלחים (כלומר, התלמידים) מעירים אותו ומפצירים בו שיציל את המצב וישעה משהו; ככל הנראה להתפלל, בדיוק כפי שביקשו המלחים מיונה: "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׃ וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד" (יונה א 6-5).

בפס' 39, ישוע חורג מהתסריט של יונה ומתנהג באופן שונה לגמרי. כאשר הוא גוער בסערה ומשתיק את הים, ישוע נוהג כמו אלוהי יונה, "אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה" (ראו יונה א 9). "וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׃ וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַיהוָה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים" (יונה א' 15-16).

מקור הפחד של התלמידים, לפני ואחרי הסערה, קשור ישירות לכישלונם להעריך נכונה את זהותו של האדם שישב עימם בסירה! האם ישוע הוא נביא? כן! אך בהתבסס על ההקבלות לסיפור ביונה א, ברור שהוא הרבה יותר מכך. ישוע הוא "עימנו אל". וכיוון ש"עימנו אל", אנו אף פעם לא לבד, גם לא בסערות החיים. לפי התזמון המושלם שלו, ישוע יצווה על הנחשול המאיים לשבור אותנו: "דֹּם! הֵרָגַע"!

"וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל־תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּה׃ כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ׃ כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ…" (ישעיה מג 3-1).