לא ייפלא ממך כל דבר

"כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי׃ עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם… הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח… וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי׃ וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי" (ירמיהו לב 31–32, 37, 40–41).

בירמיהו לב, אלוהים אומר לנביא לרכוש שטר בעלות על אדמה שעמדה להיחרב בידי הבבלים. זו לא הייתה השקעה אישית, אלא סימן נבואי לכוונתו של אלוהים להשיב את עמו לארץ ולמלא את הבטחתו לברית חדשה (השוו ירמיהו לב 37 לדברים לב 1, 4; ירמיהו לב 40 לדברים לב 6; ירמיהו לב 41 לדברים לב 9; ירמיהו לב 44 לדברים לב 3).

אחד הדברים הבולטים בקטע הוא המעבר הפתאומי מרשימת החטאים של ישראל (ירמיה לב 31–36), להבטחה בלתי–מותנית של אלוהים לברך את עמו (ירמיהו לב 37–44). פרק זה חוגג את חסדי האל, שלמרות שלעולם אינם עומדים בסתירה לצדקתו, הם מנוגדים ליכולת האנושית להכילם. חסדו זורח באור יקרות רב עוד יותר כאשר הוא מאיר על אלו הנחשבים "מקרא אבוד" (שימו לב לרמיזתו של ירמיהו לחסדו של אלוהים לאחר חטא עגל הזהב: ירמיהו לב 18; שמות לד 6–7).

אולי אתם רואים בעצמם מקרה אבוד בשל התמכרות לחטא אשר אינו חדל מלהציק. עם זאת, אלוהים שמח לגאול את אלו המאמינים שהם מעבר לכל תקווה אנושית. תנו לשבח שמבטא ירמיהו אודות כוחו וחסדו של אלוהים לחלחל ללבכם: "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא־יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל־דָּבָר" (ירמיהו לב 17).