"וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר־מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול" (יהושע כג 6).

לקראת סוף הספר, יהושע מפציר בעם ישראל להתחייב לקיום תורת משה. באופן לא מפתיע, הדגש על שמירת התורה הוא בדיוק המקום בו גם מתחיל הספר. שם, אלוהים דוחק ביהושע לשמור את תורת משה ולהגות בה יומם ולילה (א 8-7). חשיבותה של תורת משה לאסטרטגיה של מבנה ספר יהושע מודגשת באמצעות מבנה המסגרת הזה.

הדבר המרשים ביותר בעיניי בסיום הספר, הוא היעדר התייחסות כלשהי למינויו של מחליף ליהושע. במקום זאת, יהושע הקשיש קורא לעמו לדבוק בדבר אלוהים. מתחילתו ועד סופו, ניתן לומר כי חייו של יהושע מאפיינים אדם המסור בכל ליבו לדבר אלוהים. יהושע הלך כמו משה, דיבר כמו משה, והתנהג כמו משה, מפני שהוא הגה יומם ולילה בתורתו. יהושע משתוקק שעם ישראל ילך בעקבות הדוגמה שלו.

אמנם רצף מנהיגות הוא בהחלט דבר חשוב, אך מנהיג אמיתי לפי המקרא אינו נמדד ביכולתו למנות את המועמד הטוב ביותר אחריו, אלא בתשוקתו ובמחויבותו להעביר לדור הבא את אהבתו הכנה לדבר אלוהים. לכן השאלה שכל מנהיג (כולל הורים) חייב לשאול את עצמו, היא זו: האם האנשים אותם אני מוביל נכספים להגות בכתובים פחות או יותר בגללי?

"זוֹכֵר אֲנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ הַכֵּנָה, אֱמוּנָה שֶׁשָּׁכְנָה תְּחִלָּה בְּלוֹאִיס סָבָתְךָ וּבְאֶבְנִיקָה אִמְּךָ, וּבְטוּחַנִי שֶׁהִיא שׁוֹכֶנֶת גַם בְּךָ" (טימ"ב א 5).

"אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג 15-14).