מעשי ישוע סימן לשאול

"כָּל הַנֶּאֱסָפִים קָמוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל פִּילָטוֹס. שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּלוֹמַר מֶלֶךְ… אָמַר פִּילָטוֹס אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל הֲמוֹן הָעָם: אֵינֶנִּי מוֹצֵא שׁוּם אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה… אֶלָּא שֶׁכֻּלָּם יַחְדָּיו צָעֲקוּ: קַח אוֹתוֹ וְשַׁחְרֵר לָנוּ אֶת בַּר–אַבָּא!" (לוקס כג 1–2, 4, 18).

לעתים קרובות מתעלמים מהעובדה ש'בשורת לוקס' אינה אלא הכרך הראשון מתוך שני חלקים. בשורת לוקס נכתבה מתוך מחשבה על ספר מעשי השליחים (ולהיפך). לוקס רוצה כי נבחין בקשרים הרבים בין הספרים הללו. ההאשמות של המנהיגים הדתיים נגד ישוע על הדחת העם (לוקס כג 1–2), הכרזת חפותו על ידי פקידים רומיים והרודיאניים, לרבות הקריאות "קח אותו" למרות חפותו, משמשות כהקדמה להאשמות שהטיחו מנהיגי הדת בשאול השליח, אודות הדחת העם (מה"ש כא 28, כד 5), הכרזת חפותו על ידי פקידים רומיים והרודיאניים (כג 29) והקריאה "חסל אותו" על–אף חפותו (כא 36, כב 22). עד כמה שזה יישמע מפתיע, לוקס רוצה שנראה את דמותו של ישוע כהקדמה לשאול.

מדוע מבקש לוקס שנראה את אותן הקבלות? כדי לחזק את טיעוני ההגנה שלו עבור שאול השליח! שאול מואשם לעתים קרובות מדי בייסוד דת חדשה ואנטי–יהודית עבור הגויים; דת נטולת כל קשר לכוונותיו המקוריות של ישוע. אך לוקס רוצה שנדע כי ההאשמות הללו שקריות בדיוק כמו האשמה שהוטחה נגד ישוע! למרות שאלוהים הזמין את שאול להטיף לגויים, המסר שנשא מבוסס על המקרא וממשיך את שליחותו של ישוע. המשמעות היא שעלינו לקרוא את איגרותיו של שאול כתיאולוגיה שאמנם נמסרה לקהילה, אך היא תואמת באופן מלא את אישיותו, שליחותו וכוונותו של ישוע.

בדיוק כשם שלוקס נזכר בישוע כשראה ושמע את שאול, אני מתפלל כי אנשים יביטו בנו ויראו את חייו, פועלו ובשורתו של ישוע משתקפים בחיינו!

"כְּשֶׁרָאוּ אֶת בִּטְחוֹנָם שֶׁל כֵּיפָא וְיוֹחָנָן וְהִבְחִינוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וּבִלְתִּי מְלֻמָּדִים – תָּמְהוּ. הֵם זִהוּ אוֹתָם, שֶׁבֶּעָבָר הָיוּ יַחַד עִם יֵשׁוּעַ" (מה"ש ד 13). "וּבְכֵן לְכוּ בְּדַרְכֵי אֱלֹהִים כְּבָנִים אֲהוּבִים, וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אוֹתָנוּ וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּמִנְחָה וְקָרְבָּן לֵאלֹהִים, לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (אפסים ה 1–2).