"וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־אֹהֲבָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו׃ עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ…" (אסתר ו 13–14).
מעולם לא היתה מגילת אסתר רלוונטית יותר מאשר בזמן הזה. אנו חיים בתקופה בה שנאה ליהודים ולעם ישראל פושה וגואה בקמפוסים, בכנסיות מסויימות וברחבי האינטרנט. עם זאת, המילים של חכמי המן וזרש אשתו נותרו רלוונטיים בדיוק כפי שהיו אז.
הגות קצרה זו אינה מספיקה לשם הבנת העומק התיאולוגי של דברי זרש לבעלה, אך אפשר לבחון אותם בקצרה בהקשרם הקנוני. העימות בין המן לעם היהודי אינו מבודד אלא מושרש בתורה, במיוחד בהבטחה כי זרע רבקה יירש "אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית כד 60; ראו כב 17). הבטחה זו ממסגרת את המאבק בין יעקב לעשו (בראשית כה 21–26) ואת ירושת הברכה שקיבל יעקב (בראשית כז 29).
בתוך מסגרת תיאולוגית זו, מתבהרת תמונת המלחמה בין עמלק וזרעו של עשו (בראשית לו 12) לזרעו של יעקב (שמות יז 8–16). בלעם ניבא מאוחר יותר כי זרע מסוים מישראל יקום באחרית הימים (במדבר כד 14) כדי להביס את אגג (פס' 7), אדום (פס' 17–19) ועמלק (פס' 20).
בדברי זרש להמן, צאצא של עמלק, שומעים הדים להצהרתו של בלעם לבלק: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה… לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה׃ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה" (במדבר כג 8, 19–20).
מתנותיו וקריאתו של אלוהים לזרע יעקב, כלומר, לעם היהודי, הן בלתי ניתנות לביטול (רומים יא 28–29) ודרכן מובטחות ברכות גדולות לגויים (רומים יא 12–13). אלו המבקשים לפגוע בעם היהודי באומר ובמעש, ינהגו בחכמה אם ישמעו לאזהרת זרש, טרם יהיה מאוחר מדי. אף על פי ששנאת יהודים מוסיפה לזקוף את ראשה כנחש, זרעו הרוחני של עמלק לא יגבר אלא נפול ייפול לפני מלך היהודים.
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃ וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד 17–20).
