"וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם׃ אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי־דָם נָקִי, אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי יְהוָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו כו 15-14).

כאשר קראתי את ירמיהו כו הבוקר, נזכרתי עד כמה חשוב הסיפור של ירמיהו לפיענוח הזהות את המשיח. ראו למשל, את ההקבלות בין ירמיהו לישוע, בפרק כו. שני האישים הטיפו בבית המקדש (ירמיהו כו 2; מתי כא 13-12). שניהם נשלחים על ידי אלוהים (ירמיהו כו 5, 12, 15; יוחנן ה 36). שניהם מתנבאים על חורבן בית המקדש (ירמיהו כו 6; מתי כד 2). שניהם נדחים ונידונים למוות על ידי מנהיגי הדת בישראל (ירמיהו כו 11-7; מתי כו 68-65). שניהם מביעים מילות נחמה וחיים לעמנו (ירמיהו כו 13-12; יוחנן ג 18-14). שניהם מוכנים למות (ירמיהו כו 14; לוקס כב 44-42). גורל בית המקדש בירושלים קשור ישירות בשפיכת דמם על-לא עוול בכפם (ירמיהו כו 15; מתי כז 4). ושניהם גורמים לפילוג בקרב עמנו בשאלה האם הם נשלחו על ידי אלוהים (ירמיהו כו 24-16; מתי י 39-34).

כשקוראים על-אודות ירמיהו בתנ"ך, קשה שלא לראות את ישוע מביט אילנו מבעד לדפי הברית החדשה. אולם כשם שהיה בימי ירמיהו, כך גם בימינו; יהודים אשר מאמינים בנביא הבזוי והדחוי הזה, חייבים להיות מוכנים (לפי שעה) לעמוד לבדם! "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (ירמיהו כו 24).

"הֵשִׁיב הָאִישׁ וְאָמַר לָהֶם: אָכֵן הַפְלֵא וָפֶלֶא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי! אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְחוֹטְאִים, אֲבָל לְאָדָם יְרֵא אֱלֹהִים וְעוֹשֵׂה רְצוֹנוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ. מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה. לוּלֵא הָיָה הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה בִּכְלָל בַּחֵטְא נוֹלַדְתָּ וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?! וּדְחָפוּהוּ הַחוּצָה" (יוחנן ט 34-30).