"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי… יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׃ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃ יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב 1, 12-10).
הסיפא של ספרי התנ"ך בדרך-כלל מסתיים ברמיזות לרישא של הספרים. אין זה מפתיע אפוא למצוא רמיזות ברורות לבראשית א (הקדמת התורה) בספר דברים לב ("שירת האזינו"). השיר פותח בהתייחסות ל"שמים וארץ" (דברים לב 1), אותה נקודה בה החל ספר התורה: בריאת "השמים והארץ" (בראשית א 1). בפס' 10, אלוהים מוצא את עמו ב"תהו" – רמז ברור לפסוק השני בבראשית, שכן מילה זו מופיעה פעמיים בלבד בתורה (בראשית א 2; דברים לב 10). לבסוף, המטאפורה המשמשת לתיאור אלוהים "מרחף" מעל עמו כנשר (דברים לב 11), חוזרת על אותו פועל המשמש לתיאור רוח האלוהים "מרחפת" על פני המים (בראשית א 1). פועל זה מופיע שלוש פעמים בתנ"ך (בראשית א 2; דברים לב 11; ירמיהו כג 9); אך רק בבראשית ובדברים המילה מופיעה בבניין פיעל.
אָז מָה? למי אכפת? מדוע חשובות ההקבלות הללו? כי הן שופכות אור על משמעות המילה העברית "רוח" בבראשית א 2. כיוון ש"רוח" יכולה להתפרש לשני כיוונים, משמעותה בבראשית א עומדת במחלוקת. מפני שבבראשית ח 1 נושאת המילה "רוח" משמעות של רוח רגילה (wind) ומתוך סלידה מפרשנות נוצריות, תרגומים יהודים נוטים לפרש את ה"רוח" בבראשית א 2 כרוח רגילה ולא כרוח אלוהים. אך כיוון שמשה עורך הקבלה בין אלוהים ה"מרחף" מעל עמו לבין "רוח" אלוהים המרחפת על פני המים, אפשר להכריע את הסוגיה. ה"רוח" בבראשית א 2 חייבת להיות רוח אלוהים.
במבט שני על סיפור הבריאה, רואים את "אלוהים" ו"רוחו" פועלים יחד (בראשית א 2-1). ועד כמה שזה נראה פרדוקסלי, שתי הדמויות הללו מתוארות כאל האמיתי והאחד שברא את העולם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א 26, 27).
כאשר שמים לב להקבלות האלו, בין דברים לב לבראשית א, אפשר להבין טוב יותר את נרטיב הבריאה וגם להעריך באופן מלא יותר את רוח אלוהים לאור הברית החדשה כאלוהים עצמו (ראו מה"ש ה 3, יג 2, 4; אפסים ד 30; עברים ג 7, ט 8). הרוח שריחפה על פני המים (בראשית א 2) ופרשה את כנפיה מעל עם ישראל (דברים לב 11), היא אותה רוח ששלח אבינו שבשמים במטרה לחיות בקרבנו ולחתום אותנו ("ברוח ההבטחה") עד יום הגאולה!
"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ" (אפסים א 14-13).
