ראשי > הגות יומית > רוח אלוהים

רוח אלוהים

רוח אלוהים - הגות יומית

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי… יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׃ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃ יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב 1, 12-10).

הסיפא של ספרי התנ"ך בדרך-כלל מסתיים ברמיזות לרישא של הספרים. אין זה מפתיע אפוא למצוא רמיזות ברורות לבראשית א (הקדמת התורה) בספר דברים לב ("שירת האזינו"). השיר פותח בהתייחסות ל"שמים וארץ" (דברים לב 1), אותה נקודה בה החל ספר התורה: בריאת "השמים והארץ" (בראשית א 1). בפס' 10, אלוהים מוצא את עמו ב"תהו" – רמז ברור לפסוק השני בבראשית, שכן מילה זו מופיעה פעמיים בלבד בתורה (בראשית א 2; דברים לב 10). לבסוף, המטאפורה המשמשת לתיאור אלוהים "מרחף" מעל עמו כנשר (דברים לב 11), חוזרת על אותו פועל המשמש לתיאור רוח האלוהים "מרחפת" על פני המים (בראשית א 1). פועל זה מופיע שלוש פעמים בתנ"ך (בראשית א 2; דברים לב 11; ירמיהו כג 9); אך רק בבראשית ובדברים המילה מופיעה בבניין פיעל.

אָז מָה? למי אכפת? מדוע חשובות ההקבלות הללו? כי הן שופכות אור על משמעות המילה העברית "רוח" בבראשית א 2. כיוון ש"רוח" יכולה להתפרש לשני כיוונים, משמעותה בבראשית א עומדת במחלוקת. מפני שבבראשית ח 1 נושאת המילה "רוח" משמעות של רוח רגילה (wind) ומתוך סלידה מפרשנות נוצריות, תרגומים יהודים נוטים לפרש את ה"רוח" בבראשית א 2 כרוח רגילה ולא כרוח אלוהים. אך כיוון שמשה עורך הקבלה בין אלוהים ה"מרחף" מעל עמו לבין "רוח" אלוהים המרחפת על פני המים, אפשר להכריע את הסוגיה. ה"רוח" בבראשית א 2 חייבת להיות רוח אלוהים.

במבט שני על סיפור הבריאה, רואים את "אלוהים" ו"רוחו" פועלים יחד (בראשית א 2-1). ועד כמה שזה נראה פרדוקסלי, שתי הדמויות הללו מתוארות כאל האמיתי והאחד שברא את העולם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א 26, 27).

כאשר שמים לב להקבלות האלו, בין דברים לב לבראשית א, אפשר להבין טוב יותר את נרטיב הבריאה וגם להעריך באופן מלא יותר את רוח אלוהים לאור הברית החדשה כאלוהים עצמו (ראו מה"ש ה 3, יג 2, 4; אפסים ד 30; עברים ג 7, ט 8). הרוח שריחפה על פני המים (בראשית א 2) ופרשה את כנפיה מעל עם ישראל (דברים לב 11), היא אותה רוח ששלח אבינו שבשמים במטרה לחיות בקרבנו ולחתום אותנו ("ברוח ההבטחה") עד יום הגאולה!

"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ" (אפסים א 14-13).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.