כתוב בספר יחזקאל שלאחר שהמשיח יגיע, הקורבנות יתחדשו והמשיח יקריב פר חטאת על עצמו. האם זה יתכן אם מדובר בישוע? בהנחה שהכוונה היא לפרקים מ'-מ"ג בספר יחזקאל, חשוב מאוד לציין כי המונח "משיח" נעדר משם לחלוטין.1 לכן, כדאי לנקוט במשנה זהירות גם – ובעיקר – כאשר מעלים שאלות חשובות וענייניות בנושא נבואות אסכטולוגיות (של אחרית הימים).
לגופו של עניין, כיצד ייתכן אפוא שישוע היווה את הקורבן האחרון, אם נביאי המקרא (למשל: ישעיהו ב' ויחזקאל מ') מציינים כי כאשר ישוב המשיח, ייבנה בית המקדש ותחודש עבודת הקורבנות?
הבעיה עם השימוש ביחזקאל כהשוואה לברית הקורבנות של סיני, אינה קשורה דווקא לברית החדשה; חוקרי המקרא ואפילו חז"ל מסכימים כי תיאור המקדש ביחזקאל, לרבות סדר הקרבת הזבחים, שונים ואף סותרים את התיאור בתורת משה. למעשה, הדברים כל-כך קשים להבנה, עד כי לדידם של חז"ל, רק כאשר יבוא אליהו הנביא, הוא יפרש נכונה את כוונתו של יחזקאל. דהיינו, נהיר כי יחזקאל מתכוון למשהו אחר וחדש שלא היה קודם לכן; משהו שייתכן וספר התגלות הצליח לשים עליו את ידו בפרקיו האחרונים.
בנוגע להקרבת העולות והשלמים, כמתואר ביחזקאל פרקים מ"א-מ"ה, חשוב להזכיר כי הביטוי "ברית" מופיע שם פעם אחת בלבד (פרק מ"ד 7) ובקונוטציה שלילית ביותר הקורצת לירמיהו ל"א 32. רוצה לומר, בכל תיאור בית המקדש והקרבת העולות, לא מתייחס יחזקאל אף לא פעם אחת, לחידוש ברית סיני אשר אותה הפרנו חדשות לבקרים. לכן, אין שום סיבה להניח מהטקסט כי הוא טומן בחובו ערעור על תוקפה של הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של ישוע המשיח.
יתרה מכך, ידוע מהמקרא כי הקרבת הקורבנות התקיימה זמן רב לפני ברית סיני (למשל, בספר בראשית, פרקים: ד', ח', י"ב, כ"ב)2 ואין שום סיבה להניח כי אינה יכולה להתחדש בעתיד, מבלי לפגוע או להוריד מערכה של הברית החדשה. אדרבא, מאל הרומיים ג' 25, פטר"א א' 10-12 ומאל העברים י"א, נמצא כי קרבנו של ישוע המשיח היווה תקווה ומזור לא רק לדורות שאחריו, כי אם גם לדורות אשר קדמו לו.
העובדה שהנביאים מדברים על הקמת בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות, אינה בהכרח קשורה לברית סיני או לברית החדשה (הרי מצאנו כי יחזקאל אינו מתייחס לאותה ברית בפרקים האלה). במילים אחרות, בחידוש הקורבנות במקדש אין כדי לבטל את הברית החדשה בישוע המשיח, ראש האמונה ומשלימה.
כאמור, ספרי הברית החדשה אינם מתעלמים מהקמתו של בית המקדש החדש כאשר ישוב המשיח; אדרבא, ספר התגלות, למשל, (פרקים כ"א-כ"ב) מתייחס לכך באופן ברור!
חשוב להזכיר דבר נוסף; עוד לפני תקופת בית שני, טענו הנביאים כי אלהים מאס בזבחים ובעולות אשר הקריבו הכהנים (למשל: ישעיהו א'; מיכה ו'; מזמור מ', נ"א). למעשה, מודים חז"ל כי בדיוק בעת צליבתו של המשיח ישוע, חדל אלהים מלקבל את הקורבנות כמנחה רצויה: "ארבעים שנה קודם חורבן הבית, לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן…" (בבלי, מסכת יומא ל"ט ע"ב).
במילים אחרות, קורבנות המקדש פסקו מלהוות מנחה ראויה עוד לפני צליבתו של המשיח. בכך ברור כי בית המקדש לא היה הפתרון האולטימטיבי לבעיית החטא ולריצוי מול אלהים קדוש. לשם כך, היה על בן-האלהים ללבוש בשר ולתת עצמו כפרה בעד עמו ועבור כלל משפחות האדמה, אחת ולתמיד.
[1] למעשה, הביטוי "משיח" אינו מופיע בספר יחזקאל כלל.
[2] יש שיוסיפו גם את יונה (א' 16) ואיוב (פרק מ"ב 8).
