"ישו מתיר לחלל שבת", זאת בציטוטו את מתי פרק י"ב, שם כתוב: "בְּאוֹתָהּ הָעֵת עָבַר יֵשׁוּעַ בְּשַׁבָּת בִּשְׂדֵה קָמָה; תַּלְמִידָיו הָיוּ רְעֵבִים וְהֵחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים וְלֶאֱכֹל. רָאוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת." (הרב דניאל עשור)

התשובה:
בפרק כ' של ספר שמות ובפרקים ה' וכ"ג של ספר דברים, אלוהים אוסר על מלאכה ביום השבת, משמעות הדבר היא שלפועלים אסור היה לקצור חיטה בשבת, ושאסור היה לאפות לחם בשבת מאחר שלכך יש להבעיר אש, וזו היא מלאכה האסורה בשבת. אבל, תלמידיו של ישוע לא עשו את הדברים האלה, הם לא קצרו חיטה, הם לא אפו לחם, ובטח שלא הבעירו אש, הם לא עשו מלאכה בשבת. הם בסך הכל טיילו בשדה, קטפו שיבולים על הדרך ואכלו אותם. לטעון שבזאת ישוע ותלמידיו עשו "מלאכה" והפרו את השבת זאת כבר פרשנות רבנית מאולצת שאיננה קיימת, לא בטקסט עצמו, לא בתורה ולא בשום היגיון. יהיה זה ממש כמו לטעון כי אדם המטייל בשבת בטבע וקוטף תפוז ואוכל אותו, מפר את השבת כי עשה מלאכה… אז למה בכל זאת הרב עשור התעקש שהם כן הפרו את השבת?

התשובה לכך שוכנת בהבנה של מהי השבת, ומדוע נתן אלוהים את השבת. הרבנים וישוע מפרשים את התורה, ובמקרה הזה, את השבת, משתי נקודות מבט הפוכות.

הרבנים, מפרשים מנקודת המבט שבני האדם הם עבדים לשבת. ולכן הם אוסרים בשבת: לחתוך נייר טואלט, להפריד בין גביעי יוגורט, לרכב על אופניים, להתאפר, או עשרות אלפי איסורים אחרים. במילים אחרות – בני האדם הם עבדים לשבת. אבל ישוע לעומת זאת, מבין שאלוהים נתן לבני האדם את השבת על מנת לברך את בני האדם. לכן אמר ישוע בברית החדשה: "הַשַּׁבָּת נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם, וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן הַשַּׁבָּת". ישוע כיוון אותנו למה שחשוב באמת, לדברים שעמוק בלב. הוא דרש אמות מוסר גבוהות יותר, ולא בזבז את הזמן על מצוות שאין ביכולתן לשנות את הלב. ישוע שחרר אותנו מעבדות למעשים דתיים חסרי תכלית, לידי חרות אמיתית, הוא עודד את מאמיניו להתרכז ביחסים שבין אדם לאלוהיו, ובין אדם לחברו. ישוע הטיף לאהבה, לסליחה, לחסד ולחמלה. גם ליהודי ולגם לגוי.

חז"ל על קטיפת שיבולים

אומרת הגמרא במסכת שבת דף קכח עמוד א': "חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת וקוטם ביד ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול".

ישנם מאכלים מהצומח שראויים גם לאדם וגם לבהמה . אם הכניסם לעצים כי חשב על הסקה הם נחשבים מוקצה ולא ניתן להשתמש בהם בשבת. אבל אם הוא לא חשב כלום אז יש להם דין של כמו מאכל בהמה ויכול להנות מהם בשבת כך לומדים מפרשי התוספות את הגמרא, ואין להם דין של מוקצה שאסור בטלטול. וקוטם ביד ואוכל, מותר לו לחתוך בידיים ובלבד שלא יקטוף בכלי מה הבעיה אם הוא קוטף בכלי? אז ברש"י משמע שזו בעיה של איסור מלאכת טוחן, אבל ברמב"ם מביא שאין איסור טוחן אלא אם כן טוחן את הסלק (לדוגמא) דק דק, או שהוא טוחן את החיטין לצורך האפייה שלהם אח"כ או לצורך הבישול שלהם אבל סתם לחתוך זמורה ולאכול זה לא איסור טוחן. ומולל ואוכל. מולל הפשט שהוא מפרק את הגרגירים מתוך התרמילים שלהם. אז מותר למלול ולאכול מיד ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה. כשהוא מולל בכלי זה כבר נראה כמו מלאכת דש, זה אסור. וחכמים מחמירים עוד יותר הם אומרים אפילו כשהוא מולל בידיים דווקא בראשי אצבעותיו ואוכל דווקא כמות קטנה שנחזיקים בראשי האצבעות ובלבד שלא ימלול הרבה בכף היד כדרך שעושה בחול, רק כמות קטנה. וכן בשאר מיני תבלין. (תמלול שיעור הדף היומי מאת הרב אליהו אורנשטיין למסכת שבת דף הנ"ל 6:26 עד 9:23)

באתר כיפה (שאל את הרב) נשאל הרב שאלה:

"שלום רב . ראיתי באתר נוצרי כי הללו טענו ש"ליקוט מלילות שיבולים בשבת היה ויכוח בין יהודי הגליל וישו מקבל את דעתו של רבי יהודה בר אילי שגם הוא התיר מלילת שיבולים ביד ע"י מעיכתם ביד לעומת החכמים האחרים שהתירו לעשות זאת רק באצבעות" עוד הנ"ל טוענים שאותו האיש עבר "רק" על מצוות הפרושים ולא על מצוות התורה. האם זה נכון? כיצד יודעים שהדבר אסור מהתורה?"

הרב שלל מכל וכל את ההצדקה למעשי ישוע ותלמידיו, קילל והתחמק בתשובה הבאה:

שלום זו אכן דעת ר' יהודה, כמבואר בשבת קכח.
אך בין "אותו רשע" לבין מלאך השם רבי יהודה בר אלעאי יש עולם ומלואו.
ר"י התיר בשל ההבנה שלו במלאכת דישה, אך אותו האיש רצה לעשות כל העולה על רוחו ולא עניינה אותו תורה שבעל פה. יש מחלוקת גדולה בראשונים כיצד להבין את הגמ' בשבת וגמ' אחרות בזה, האם זה איסור דאורייתא או לא.
כל טוב״.

יש לציין שבתוך בית המקדש לא התבצעה שום שמירת שבת, והדליקו אש וטחנו ודשו ולשו ועשו את כל המלאכות כרגיל, כי מלאכת המקדש דוחה את השבת. ואם נשים לב היות והתלמידים שהו יחד עם ישוע אשר העיד על עצמו "שגדול מן המקדש נמצא כאן" ממילא אין צורך בשביתה ממלאכה כאשר את הולך עם ישוע.

ישוע הוא אדון השבת

ובעניין מה שאמר ישוע שבן האדם הוא אדון השבת, הנה הגמרא במסכת יומא אומרת את אותו הדבר בהקשר של פיקוח נפש אומרת הגמרא במסכת יומא דף פה' עמוד ב':

ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת רבי יוסי בר' יהודה אומר (שמות לא, יג) את שבתותי תשמורו יכול לכל ת"ל אך חלק רבי יונתן בן יוסף אומר (שמות לא, יד) כי קודש היא לכם היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה

פירוש הגמרא: רבי יוסי בן רבי יהודה אומר שמה שהפסוק אומר "אך" את שבתותי תשמרו "אך" בא למעט, למעט מה? פיקוח נפש שדוחה את השבת. כלומר אסור למות בגלל השבת.

ועוד מביא ישוע את המעשה בדוד המלך שאכל את לחם הפנים שהיה ראוי רק לכהנים ומדהים עוד יותר להסתכל במדרש שמבאר את המעשה שם אומר המדרש בילקוט שמעוני על שמואל א' פרק כא':"ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם ביום הלקחו" כיוון שלא מצא שם דוד המלך כי אם לחם הפנים , אמר לו דוד תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות דוחה שבת

וכמה אכל דוד באותה השעה אומר המדרש: אמר רב הונא קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס. ע"פ חישוב גס 7 סאין זה בערך 40 קילו לחם. אומר רש"י בפירושו מה הכוונה מי שבסכנה שאחזו בולמוס? מאכילין אותו בלי הגבלה עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכיפורים!

וזה היה הדין של תלמידיו של ישוע שהיו רעבים וקטפו שיבולים בשבת. וכמה אכלו תלמידיו של ישוע? ע"פ האתר שטיבל 1000 גרגירי חיטה שוקלים כ-28 גרם.