עד לפני שהגעתי לאמונה בה' ובמשיחו, התייחסתי בטבעיות גמורה לכל פעם שהיו מאחלים לי צום קל לפני כניסת יום הכיפורים. ידיעתי על-אודות היום הקדוש הזה הסתכמה בכך שהמצווה החשובה ביותר הקשורה אליו היא הצום, ועל-כן לא עלה בדעתי דבר טריוויאלי יותר מלאחל לזולת צום קל ולקבל איחולים כאלה בעצמי.

אולם מאז שהגעתי לאמונה והתחלתי לקרוא בעיון את כתבי הקודש, הבנתי כי לפי הכתוב בספר ויקרא המצווה המקורית מדברת על עינוי הנפש בלא להזכיר דבר על הצום (ויקרא, טז: 29, 31; כג: 27, 29).

גם הרמב"ם, שכתב כי מצווה "יש ביום הכיפורים, והיא לשבות בו מאכילה ושתייה", הוסיף והודה כי "מפי השמועה למדו, עינוי שהוא לנפש זה הצום" ("משנה תורה", הלכות שביתת עשור, פרק א, סימן ד). מנגד, מוכיח הרב י"ג בן-אברהם בסִפרו "מהות התאולוגיה של היהדות – כרך ב", כי המקרא מכוון לצום, "אך ורק כאשר הביטוי 'עינוי נפש' בא בצירוף עם המילה 'צום' או 'רעב, והוא תוצאת הצום ותכליתו'" (עמ' 43). משום כך, מסקנתו הסופית קובעת "כי התורה לא ציוותה על צום, כי על כן לא כתוב הביטוי 'צום' ביום כיפור" (עמ' 46).

אולם גם אם נניח כי הדרך לענות את הנפש אמנם חייבת לבוא בצורה של צום, ברור כי מטרת הצום צריכה להיות הגשמת מצוות התענית. במילים אחרות, על ידי הצום אנו מקווים שנזכה לקיים את מצוות עינוי הנפש שכתובה מפורשות בתורה. ברם אם ידוע לכל כי הצום אינו אלא הדרך בעזרתה ניתן למלא אחר מצוות התענית, כמובן שאין כל הגיון תורני לאחל לזולת צום קל. הלא אם יעבור הצום ללא כל מאמץ או קושי, לא נזכה לקיים את מצוות היום הקדוש הזה ויצא שכרנו בהפסדנו.

תארו לעצמכם שאספר לפלוני כי בכוונתי לצום ביום כיפור והוא ישאל אותי מדוע ברצוני לצום. מן הסתם, אשיב לו כי ע"י הצום אני מקווה להביא עינוי לנפשי. עכשיו, אם הוא הבין אותי כהלכה, תודו שיהיה זה תמוה ביותר אם הוא יחליט לאחל לי צום קל. אם אמנם אזכה לצום קל, הרי שאפסיד את מטרתי והצום היה לשווא! על-כן, אם באמת ברצוננו לשמור את מצוות יום הכיפורים ולענות את נפשנו, ההגיון דורש שנשמע אנשים מאחלים לנו צום ארוך וקשה, רַווי בסבל ועינויים (עד כמה שהדבר נשמע הזוי).

ייתכן ואחת הסיבות המרכזיות שבגללה מאחלים אנשים זה לזה צום קל, קשורה בכך שבלי כוונה העברנו את מרכז כובד התייחסותנו מן היעד אל הדרך, או מן המטרה אל התהליך. במקרה של יום כיפור, המטרה הנדרשת לפי הטקסט המקראי היא כאמור עינוי הנפש, ולמרות זאת מירב המשקל מושם דווקא על הדרך להשגת המטרה, בעוד שדרך זו (של צום) אינה מוזכרת כלל בתורה. בכל הנוגע לצום, דומה כי הגולם קם על יוצרו, והאמצעי העפיל על המטרה.

הלא אם היינו באמת מתרכזים במטרה, לא היתה שאלת הצום הופכת לכה מרכזית ביום כיפור. דרך אגב, 'לצום, או לא לצום?' – זו לא השאלה! 'האם להתענות?' או: 'כיצד להתענות?' – זו השאלה! עם שאלה כזו נִלקחת בחשבון, כמובן שהברכה המתאימה ליום הכיפורים אינה יכולה להיות עוד 'שיהיה לך צום קל', כי-אם 'שיהיה לך צום מענה'.