האם ישוע באמת הסית וכישף והדיח את ישראל לעבודת אלילים?
מעצם מהותה, קשה לקחת ברצינות את השאלה, שמישהו יכול להקים אנשים מהמתים, לרפא מחלות, להעניק ראייה לעיוורים ולחולל ניסים אחרים וכל זאת על ידי כישוף. הרעיון אותו מנסים לקדם לא יותר מאשר כמה זרמים רדיקאלים השייכים לרוב ליהדות האורתודוקסית טוען שישוע למד את אומנויות הכישוף במצרים – לטענה הזאת יש אותה מידה של מהימנות היסטורית ועובדתית בערך כמו לטענה שסנטה קלאוס מחלק מתנות דרך ארובות בחג המולד. נענה לשאלה זו בחמישה רבדים.
אבל התלמוד אומר שישוע היה מכשף!
ראו מאמר הרחבה: "ישו בתלמוד – הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע"
התלמוד אכן מדבר על 'ישו הנוצרי' בכמה מקומות – במקרה הספציפי הזה מדובר במסכת סנהדרין פרק ב', דף ק"ז, עמוד ב'. – או שה'ישו הנוצרי' עליו מדבר התלמוד הוא בכלל מישהו אחר (לא סביר, הרי את מי עוד כינו הרבנים "ישו הנוצרי"?), או שכותב הקטע התבלבל בגדול בכרונולוגיה, מאחר שהקטע הנ"ל משייך את אותו 'ישו הנוצרי' לתקופה של המלך אלכסנדר ינאי (76-104 לפנה"ס). בעוד ישוע מהברית-החדשה בכלל נכנס לתמונה מאה שנים מאוחר יותר. גם במסכת סוטה דף מ"ז עמוד א' נכתב כי ישוע היה תלמידו של הרב יהושע בן פרחיה (נשיא הסנהדרין בימי יוחנן הכהן הגדול), הבעיה היא שהרב יהושע בן פרחיה חי בתקופת הזוגות (בין המאה השלישית למאה הראשונה לפני הספירה, ג'תק"ע – ג'תש"ע בערך) זה בדיוק כמו לומר שאלי ישי היה תלמידו של בנימין זאב הרצל.
כמה ברצינות היית לוקח ספר היסטוריה שטוען שבעודו כותב את הספר "מדינת היהודים", טיפח ולימד את השר אלי ישי – ככל הנראה באותה הרצינות שצריכות להילקח הטענות התלמודיות הללו.
בכל מקרה, התלמוד אכן מכיר בכוחו של ישוע לבצע ניסים ולרפא אנשים, כמו גם לתלמידיו של ישוע, דוגמא לכך היא במסכת עבודה זרה דף י"ז, שם מצויין כי יעקב כפר סכניא היה תלמידו של ישוע: "אמר לו (רבי אליעזר לרבי עקיבא) עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד מתלמידי ישו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו". בהמשך, בדף כ"ז, מסופר על בן אחותו של רבי ישמעאל שנחש הכיש אותו, אותו תלמיד של ישוע, יעקב כפר סכניא, היה ידוע ביכולות הריפוי שלו בשם ישוע והציע לרבי ישמעאל לרפא את בן אחותו, אך הרבי שאמנם הכיר ביכולות של תלמידי ישוע לרפא אנשים בשם ישוע, סירב על הסף.
ארבעת ניסי המשיח – גם בהלכה הרבנית
ע"פ חז"ל, על המשיח לבצע ניסים, לדוגמא:
"והאותות והמופתים שיראו על ידו [של המשיח], הן הן הראיות על אמיתות ייחוסו" (הרמב"ם, איגרת תימן).
"אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותות ונסים אחרים יתעוררו בעולם" (ספר הזוהר, שמות ק"ו).
"אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל: גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם, רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים ומחיה מתים" (ילקוט שמעוני, שיר השירים פרק ח, תתקצ"ד).
"כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו מתים בארץ ישראל, באותו היום נסתלקו חומת אש מירושלים, באותו היום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות, ובאותו היום יחזרו המתים שבארץ ישראל היות בריה חדשה רוחנית" (ילקוט ראובני, דברים ברכה).
פרקי דרבי אליעזר נאמר כי המשיח יחיה מתים: "למה נקרא שמו ינון – שהוא עתיד לינון (להצמיח ולהפריח, כפירושו של רבי דוד לוריא שם) ישני עפר".
בספר "משמיע ישועה מבשר טוב" נאמר כי "התנאי השישי שימצא במלך המשיח הוא פעל הניסים והנפלאות אשר יעשה שלא כמנהג הטבע, כי בסיבת דבקותו באלקיו ובכח נבואתו יעשה אותות ומופתים" (השלישי, נבואה ב).
בספר "אוצרות אחרית הימים" נאמר: "שונים יהיו סימניו של משיח בבואו בגאולה דאחישנה, מסימניו בבואו בגאולה דבעתה. סימניו בגאולה דאחישנה המה: האותות והמופתים שיעשה" (חלק א, פרק ז).
אברבנאל, בפירושו לישעיהו י"א, קבע: כי "מפני דבקותו בה' יתברך, יעשה [המשיח] אותות מופתים בשמים ובארץ".
על פי המסורת הפרושית העתיקה (רבנים דאז), ישנם ארבעה ניסים שרק המשיח יוכל לעשות לכשיבוא: לרפא מצורע, לרפא עיוור מלידה, לגרש שד אילם ולהקים מן המתים אדם שנחשב מת לפחות ארבעה ימים. מאז שנשלמה התורה ועד זמנו של ישוע לא נרשם ולא תיעוד היסטורי אחד של יהודי שנרפא מצרעת (מרים הנביאה נרפאה לפני שנשלמה התורה. נעמן לא היה יהודי). מאחר שאלוהים שמר למשיח בלבד את הזכות לרפא מצורע – אם ישוע אכן ריפא בעזרת כישוף שטני, הוא לא היה מצליח לרפא את המצורע.
משיח עושה הניסים בתנ"ך
ישעיהו הנביא מנבא שהמשיח יעשה את אותם הניסים והנפלאות שעשה ישוע המשיח: אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי-לֵב חִזְקוּ אַל-תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם׃ אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה׃ אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה (ישעיהו ל"ה:ד'-ו')
בשם אלוהים
ישוע לא טען לרפא בשם השטן, להיפך – הוא טען לרפא בשם אלוהי אברהם יצחק ויעקב. בכל זאת האשימו הרבנים את ישוע כי הוא מכשף בעזרת כוחו של השטן:
הַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ: "זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל-זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים."הוֹאִיל וְיָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אָמַר (ישוע) לָהֶם: "כָּל מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ שֶׁהִיא נֶחֱרֶבֶת, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד. אִם הַשָּׂטָן מְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׂטָן, כִּי אָז הִתְפַּלֵּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְאֵיךְ תַּעֲמֹד מַמְלַכְתּוֹ?" (מתי י"ב:24-26)
תוצאות הניסים
סיבה נוספת לכך שלא הגיוני כי ישוע היה מכשף בכוחותיו של השטן, היא בכך שהוא גרם לרבבות יהודים וגויים לעבוד את אלוהיי ישראל, אם ישוע אכן היה מכשף, תוכניתו נכשלה, שהרי הוא רק קירב אנשים לאלוהים. הן מבחינה פילוסופית, הן מבחינה לוגית והן ממבט היסטורי – בלתי אפשרי לקבל את הטענה הזאת.
אכן, התלמוד טוען כי ישוע היה מכשף שעשה את ניסיו בכוחותיו של השטן. אך מיד נחזור לזה. תשומת ליבך ראשית לקטע הבא: "לְכוּ, וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּשְׁמַעְתֶּם: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים״ (לוקס ז׳ 22, הברית החדשה). הניסים שישוע ותלמידיו חוללו לעיני כל, העידו על מגוון רחב של סמכויות שהיו בידיו של ישוע: סמכות על איתני הטבע, על מחלות, על שדים, על הבריאה ואפילו על המוות. אבל כל זאת לא שכנע את הרבנים שהצהירו כי הם מעדיפים למות, מאשר לתת למישהו לרפא אותם בשם ישוע. דוגמא לכך היא במסכת עבודה זרה דף י"ז, שם מתוארת שיחה שבה רבי אליעזר סיפר לרבי עקיבא על תלמיד של ישוע, יהודי משיחי בשם יעקב שהיה מרפא בשם ישוע. בהמשך, בדף כ"ז, מסופר על בן אחותו של רבי ישמעאל שנחש הכיש אותו, אותו תלמיד של ישוע, יעקב, הציע לרבי ישמעאל לרפא את בן אחותו, אך הרבי שאמנם הכיר ביכולות של תלמידי ישוע לרפא אנשים בשם ישוע, סירב על הסף והעדיף שבן אחותו ימות.
לצערנו הרב, המצב היום לא שונה כלל, הרבנים בטוחים שישוע הוא משיח שקר. הרב יוסי מזרחי לדוגמא טוען שישוע עשה קסמים וכי קסמיו לא אינדיקציה לכך שהוא המשיח.
מעניין שלא חז"ל ולא הרבנים היום מנסים להכחיש את הניסים שביצע ישוע, אלא מנסים לערר את הסמכות בה עשה ישוע את הניסים ובכך לטעון שהוא אינו המשיח. לפי התלמוד, מקור הכוח והסמכות שבעזרתו ישוע חולל ניסים הוא מהשטן. הרב דניאל עשור טוען: "ישו אכן היה נביא שקר גמור וכי פעל באמצעות כוחות כישוף בלבד", וגם טוען כי ישוע "הוא בעצמו התגלמות השטניות".
טענות בדמות טענתו של הרב עשור, עומדות על האגדה של חז"ל שישוע למד את אומנויות הכישוף במצרים, הבעיה היא שלטענה הזאת יש אותה מידה של ראיות ומהימנות היסטורית, בערך כמו לטענה שסנטה קלאוס מחלק מתנות דרך ארובות בחג המולד, זאת מאחר שאין לה שום תמיכה של כתבים חוץ-תלמודיים. בטח ובטח לאור העובדה שההסבר הזה נכתב מאות רבות של שנים לאחר זמנו של ישוע, ובכדי לנסות ולתרץ את היכולת של ישוע לעשות ניסים ונפלאות. בדיוק כמו שאציג בפניכם את הטענה פתאום, כי הצייר ואן גוך צייר את ציוריו תודות לכך ששד השתלט עליו. בעיה נוספת הקיימת עם הטענה, היא חוסר המהימנות הכרונולוגית בהתייחסותו של התלמוד לישוע; כתלמידו של הרב יהושע בן פרחיה. יהושע בן פרחיה חי מאות שנים לפני שישוע בכלל נולד.
ישוע ריפא מחלות:
בין היתר, ישוע ריפא מצורעים (מתי ח׳ 4-2; מרקוס א׳ 45-40; לוקס ה׳ 15-12, לוקס י״ז 19-11). משותקים (מתי ט׳ 8-2 ; מרק׳ ב׳ 12-3 ; לוקס ה׳ 26-18). את בנו של אחד מאנשי המלך (יוח׳ ד׳ 53-46). מחלות לא ידועות (יוח׳ ה׳ 9-1). 'ידיים יבשות' (מתי י״ב 13-9; מרק׳ ג׳ 6-1; לוקס ו׳ 11-6). חרשים ואילמים (מרק׳ ז׳ 37-31). עיוורים (מרק׳ ח׳ 25-22); את אוזנו של עבד הכוהן הגדול (לוקס כ״ב 51-47). דימומים (מתי ט׳ 22-20; מרק׳ ה׳ 34-25; לוקס ח׳ 48-43). בצקת (לוקס י״ד 4-2).
ישוע עשה ניסים:
בין היתר – מים שהפכו ליין בכפר קנה (יוח׳ ב׳ 11-1). השקטת סערה (מתי ח׳ 27-23; מרק׳ ד׳ 41-35; לוקס ח׳ 25-22). לכידת דגים באופן על טבעי (לוקס ה׳ 11-1; יוח׳ כ״א 6-1). הכפלת מזון: האכלת 5,000 איש (מתי י״ד 21-15 ; מרק׳ ו׳ 44-34 ; לוקס ט׳ 17-12; יוח׳ ו׳ 14-1); האכלת 4,000 איש (מתי ט״ו 39-32; מרק׳ ח׳ 9-1). הליכה על המים (מתי י״ד 32-23; מרק׳ ו׳ 52-45; יוח׳ ו׳ 21-19). כסף במעי הדג (מתי י״ז 27-24). עץ התאנה שיבש (מתי כ״א 22-18; מרק׳ י״א 14-12).
ישוע הקים לתחייה מן המתים:
בתו של יאיר (מתי ט׳ 26-18; מרק׳ ה׳ 43-35; לוקס ח׳ 56-41). בנה של האלמנה (לוקס ז׳ 15-11). אלעזר מבית עניה (יוה׳ י״א 44-14).
סיפורים ואגדות?
בלתי אפשרי שכל אלו היו המצאות של סיפורים ואגדות, שהרי אלפי אנשים היו מעורבים בהם והיו קופצים במהרה להכחיש בכל תוקף ניסים אלו במידה והיו שיקריים, באיחוד אלו שהתנגדו לו. התלמוד לדוגמא, אינו מכחיש את הניסים והנפלאות שעשה ישוע, אלא טוען שהיה מכשף.
״כל הניסים שישוע עשה אינם אלא ביטוי טבעי של אישיותו, ולכן הם נעשו באותה קלות שבה אנחנו מבצעים את הפעולות השגרתיות שלנו״ (76-77 ,Schaff, PC). ״הניסים שהוא עשה נבעו תמיד מהמניעים הטהורים ביותר, ונועדו לפאר את אלוהים ולהביא רווחה לאדם; אלה הם ניסים של אהבה וחסד, מלאים בהדרכה ובמשמעות ובהרמוניה שלמה עם אופיו ופעולתו של ישוע״ (91 ,Schaff, PC).
עדויות חיצוניות לניסיו של ישוע
באסלאם, ישנה הכרה ביכולתו של ישוע לחולל ניסים. הקוראן (השולחן, פ׳ ק״י) מתייחס אליהם. הוא מדבר על ישוע שריפא עיוור ומצורעים, והקים אנשים מן המתים.
ביהדות, בספרי ההלכה וההיסטוריה היהודיים יש התייחסויות רבות לניסים שישוע חולל, בסביבות שנת 95 לס׳ דיבר רבי אליעזר בן הירקנוס מלוד על מעשי הכשפים (כלומר הניסים) של ישוע״ (9 ,stauffer, JHS). ״באותה תקופה בערך (110-95 לס׳) מסופר שמנהיגי היהודים הוקיעו את ישוע. הם ביקשו לסקול את ישוע ״על שכישף (חולל ניסים) והסית והדיח את ישראל״ (סנהדרין מג א) (10 ,stauffer, JHS). ״בסביבות שנת 110 אנחנו שומעים על מחלוקת שפרצה בין היהודים בארץ ישראל סביב השאלה אם מותר לרפא בשמו של ישוע… ניסי רפואה שנעשו בשמו של ישוע מרמזים על כך שישוע עצמו חולל ניסים כאלה״ (10 ,stauffer, JHS).
יש בידינו גם התייחסות עקיפה מפיו של הקיסר הרומי יוליאנוס, ששלט בין השנים 363-361 לס׳ והיה אחד המתנגדים הראשונים של המשיחיות. בחיבורו נגד המשיחיות הוא מעיד, ״זה 300 שנה בקירוב שאנשים עובדים את ישוע; למרות שלא עשה דבר בימי חייו שראוי לתהילה, אלא אם כן מישהו חושב שריפוי אנשים פיסחים ועיוורים וגירוש שדים בבית ציידא ובבית עניה הם מעשים גדולים מאוד״ (133 ,Schaff, PC). בלי לשים לב יוליאנוס מייחס כאן לישוע את הכוח לחולל ניסים.
ברנרד ראם כותב, ״אם ניתן להבין ניסים באמצעות החושים, אזי הם יכולים לשמש כעדות. אם יש די והותר עדויות לקיומם, יש לעדות המתועדת אותו תוקף שיש לעדות שמספרת על חוויה או צפייה בקיומם של המאורעות״ (140 ,Ramm, PCE). טענה זו נכונה בנוגע לניסים שחולל ישוע, שכן הם נעשו לעיני הציבור, ולפיכך היו פתוחים לביקורת וחקירה על ידי כל מי שביקש לעשות את זה, כולל הספקנים והמתנגדים שביניהם. ניקח, לדוגמה, את סיפור הקמתו של אלעזר מן המתים, כפי שהוא מתועד בברית החדשה. אם יוחנן היה עד ראייה לתקומתו של אלעזר מן המתים ותיעד את ההתרחשות באופן מהימן כשזיכרונו ודעתו צלולים – הרי שבתור הוכחה, הערך שיש לתיעוד זה שווה לערך שהיה לעדות שלנו, אילו היינו נוכחים במקום בעצמנו וחוזים באירוע במו עינינו״ (140-41 ,Ramm, PCE).
יש גם חשיבות לכך ששונאיו של ישוע, הרבנים, לא הכחישו את נס הקמתו של אלעזר מן המתים, אלא ניסו להרוג את ישוע לפני שכל האנשים יאמינו בו (יוח׳ י״א 48). כלומר, בני דורו של ישוע, כולל אויביו, העידו על יכולתו לחולל ניסים. אבל שונאיו ניסו לייחס את כוחותיו לשטן, בשעה שחבריו הבינו שכוחו בא לו מאלוהים (מתי י״ב 24). בתגובה להאשמה שישוע גירש שדים בעזרת כוחו של השטן, ישוע אמר, ״כל ממלכה המפולגת בתוך עצמה סופה שהיא נחרבת, וכל עיר או בית המפולגים בתוך עצמם לא יחזיקו מעמד. אם השטן מגרש את השטן, כי אז התפלג בתוך עצמו ואיך תעמוד ממלכתו?״ (מתי י״ב 26-25).
על בסיס ההוכחות והעדויות שבידינו, ברור שאי אפשר לבטל את הניסים שמתועדים בספרי הבשורה רק משום שסיפורי ניסים פגאניים הם מפוארים ומלאי אמונות תפלות. העובדה שניסים מסוימים הם מזויפים אינה מהווה הוכחה לכך שכל הניסים הם תרמית והונאה. כמו כן אנחנו לא יכולים לדחות את הניסים שישוע חולל ובכל זאת לאמץ כמה מאפיינים חיצוניים של האמונה בישוע. ק׳ ס׳ לואיס אומר, ״כל יסודות ההינדואיזם יישארו, לדעתי, שלמים אם מנכים מההינדואיזם את היסוד הנסי, ואותו דבר כמעט נכון באיסלאם, אך לא כן באמונה המשיחית. הנושא המרכזי והבלעדי שלה הוא, דווקא, נס גדול״ (לואיס, אצל ליטל, דע מדוע להאמין, 61) (83 ,Lewis, M).
ישוע, כאידיאל
ג׳ון גוטפריד פון הרדר מכריז, ״ישוע המשיח הוא האידאל של האנושות במובן האצילי והמושלם ביותר״. ג׳ א׳ רוס הרחיק לכת ואמר: "האם חשבנו אי פעם על העמדה הייחודית של ישוע ביחס לאידאלים של שני המינים? אף אדם לא העז לקרוא לישוע נטול מין: אבל באופיו הוא נישא מעל ההבדלים המיניים, ואם אפשר להשתמש במונח ״באמצע הדרך, בין המינים״. האנושיות המקיפה שלו מהווה מאגר אמיתי של האידאלים שאנחנו מייחסים לשני המינים. אף אשה לא התקשתה לראות בו את התגשמות האידאל, וגם אף גבר לא מתקשה למצוא בו את ההתגשמות הזאת. כל מה שיש בגבר מן הכוח, הצדק והחוכמה, כל מה שיש באשה מדקות ההבחנה, הטוהר והתובנה, נמצא אצל ישוע, בלי התנאים שבדרך כלל מגבילים את ההתפתחות של מעלות מנוגדות באדם אחד".
נפוליאון בונפארטה (שליט צרפת הנודע) כתב: ״אני מכיר בני אדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין כל אדם אחר בעולם. אלכסנדר, קיסר, קארל הגדול ואני, יסדנו אימפריות. אבל על מה ביססנו את יצירותינו הגאוניות? על כוח. ישוע המשיח ביסס את האימפריה שלו על אהבה; ובשעה זו מיליוני אנשים ברחבי העולם מוכנים למות על קידוש שמו״.
בלז פסקל הנודע שאל, ״מי לימד את מחברי הבשורות מה הן הסגולות האופיינות לנפש הרואית מושלמת, כמו זו שהם מתארים באופן כה מושלם בדמותו של ישוע המשיח?״.
פרנק באלארד מצטט בספרו The Miracles of Unbelief (״הניסים של חוסר אמונה״) את צ׳אנינג, שאמר, ״אני לא יודע מה אפשר להוסיף כדי להגביר את ההשתאות, הכבוד והאהבה שישוע ראוי להם״.
ז'אן-ז'אק רוסו הנודע שואל, ״האם יתכן שהאדם שספרי הבשורה מתעדים את ההיסטוריה שלו יהיה אדם בעצמו? איזו מתיקות, איזה טוהר ההתנהגות! איזו התעלות בדבריו! איזו חוכמה עמוקה בדרשותיו! איזו צלילות דעת, איזו שנינות של צדק בתשובותיו! אכן, אם חייו ומותו של סוקרטס היו אלה של פילוסוף, הרי שחייו ומותו של ישוע היו אלה של אלוהים״.
לסיכום
ראו את דבריו של דניאל ציון, שהיה רב ראשי בבולגריה והגיע לידי מסקנה ואמונה בישוע המשיח: "אם אתם, הרבנים, תישאו תפילה לאלוהים מכל ליבכם ותקראו את ספר הברית החדשה מתוך מחשבה ובגישה של כבוד, אני בטוח כי אלוהים יפתח את עינכם. ישוע לא עשה דבר מלבד טוב, הוא קרא את עמו ישראל לתשובה בעד מלכות האלוהים בעודו עושה ניסים ונפלאות רבים אשר אף נביא לפניו לא עשה. הוא ביקש לאחד בני אדם, שהם יאהבו אחד את השני ואף את אויביהם. הוא ביקש לבנות גשר בין העם היהודי לגויים ובכך לקיים את נבואות ישעיהו, שאלוהי אברהם יצחק ויעקב יהפוך לאלוהי כל אומות העולם."