אין ספק כי להיסטוריה יש חוש הומור בריא. לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה של האלהים. אנו אפילו קוראים על כך שתלמידיו היהודים של ישוע המשיח השתוממו על-כך שרוח הקודש נשפכה גם על הגויים (מעשי השליחים י' 45; י"א 18; י"ד 27 עד ט"ו 3).

כיום דומה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, רבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?!

כאשר קוראים את ספר מעשי השליחים מקבלים את הרושם המוצדק כי בעבור תלמידיו של המשיח, מדובר היה באמונה פנימית ליהדות. קצת קשה היה להם לקבל את העובדה כי ישועת ה' מיועדת גם לגויים ואמנם, הם נאלצו להיכנע לכך רק כאשר השתכנעו כי מדובר ברצון האל.

קחו למשל את חסידי חב"ד, המאמינים כי הרבי מלובביץ' (מנחם שניארוסון) הוא מלך המשיח: כיום מהווה אמונה זו נחלתם של יהודים חרדים בלבד, אך שערו בנפשכם מה היה קורה אילו לפתע היו קמים גויים ברחבי העולם ומכריזים אף הם כי "הרבי, הוא המשיח… מה היה קורה אילו גם גויים היו מאמינים באותה דרך? האם דבר זה היה משפיע על יהדותה של אותה אמונה?

האם היה מעז מישהו לקום ולומר כי מנחם שניאורסון ותלמידיו חדלו להיות יהודים רק מפני שגם הגויים מאמינים במשיחיותו של "הרבי"? ברור שלא! הרי זו שטות חסרת היגיון.

אולם באופן מפתיע, זה בדיוק מה שקרה עם ישוע המשיח והמאמינים בברית החדשה; אמונה זו התפשטה בקרב הגויים כמו אש בשדה קוצים וכעת, מפני שהגויים מהווים את רוב המאמינים במשיחיותו של ישוע, נדמה כי אמונה זו אינה יהודית. לכן חשוב לחזור למקורות. כאשר דתיים שואלים אותי מדוע איני חוזר לשורשים, חוזר למקורות, אני תמיד עונה כי אני דווקא כן חזרתי; הרי האמונה במשיח ישוע וכתבי הברית החדשה קדמו בשנים רבות  למסורת חז"ל ולכתביהם.

הבה, אם כן, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה" (איכה ג' 41) אל כור מחצבתנו; נשובה אל האמת; לא ניעצר במסורת חז"ל, אלא נמשיך אל מעבר – אלי משיח צדקנו, כי רק שם נוכל לפגוש את בוראנו.