ראשי > מיתוסים על האמונה המשיחית > האם הטענה כי "היהודים צלבו את ישו הנוצרי" נכונה?

האם הטענה כי "היהודים צלבו את ישו הנוצרי" נכונה?

אז מי צלב והרג את ישוע? השאלה הזו עומדת על הפרק כבר אלפי שנים. וחזרה ועלתה לפני מספר שנים כשהסרט "הפסיון" עלה לאוויר, בארץ נשמעו הקולות שטענו כי יש להחרים את הסרט כדי לא לעודד אנטישמיות או "להעיר" שונאים רדומים.

חוסר ידיעת הכתוב בתנ"ך ובספר הברית החדשה הביא לרציחתם של יהודים רבים לאורך ההיסטוריה תחת האשמה שרצחנו את ישוע. כמו גם רדיפת הכנסייה הקתולית את היהודים במהלך ההיסטוריה. קתולים שהשתמשו בכתבי הקודש, התנ"ך וברית חדשה כתירוץ לשנאתם, בעוד בפועל כתבי הקודש שימש בביתם לא יותר מאשר רהיט או קישוט לבית, שהרי אם באמת היו מכירים את הכתוב בספר, לא היו מעיזים לגעת בעם הנבחר, בטח ובטח לא להאשים אותנו בצליבת המשיח.

אך המציאות היא שמלבד כמה פרקים שמאלצים אותם ללמוד בזמן ילדותם בבית הספר אין להם שום עניין עצמאי בקריאת וחקירת כתבי הקודש, הם ילכו בחג לכנסייה הקתולית ובזה תסתכם אמונתם, או יותר נכון, דתם. בדיוק כמו רוב רובם של עמנו. הדת היא לא יותר מאשר מסכה שאותה שמים במועדים וחגים מסויימים, כיציאה מידי חובה אל מול המשפחה והמסורת, כל זאת מבלי באמת להכיר את הכתוב עצמו.

אם אותם שונאי ישראל היו טורחים לבדוק ולחקור את כתבי הקודש הם היו מגלים מספר עובדות מדהימות אודות המשיח שאת דמותו הם ממהרים לענוד על צווארם, אך כמו ביהדות, גם הם מעדיפים ללכת אחרי אנשי דת ומשאירים בידם את ההחלטה במה הם יאמינו, מאשר ללכת אחרי כתבי הקודש. אצלנו מדובר ברבנים ואילו אצלם מדובר באפיפיור ובקרדינלים.

את אחת הנבואות המרשימות ביותר על מותו של המשיח ניתן למצוא בתנ"ך, בדבריו של הנביא ישעיהו פרק נ"ג. נבואה זו מדברת על כך שהמשיח חייב למות, מכיוון שרק כך יישפך דם תמים בעבור חטאים של אחרים, בדיוק כמו שהיה עם הקורבנות שעל המזבח בבית המקדש, אז הוקרב השה התמים בעד חטאי העם. בפסוק י של אותו הפרק כתוב "ויהוה חפץ דכאו", זאת אומרת שאלוהים רצה במותו. משמעות העניין שאין זה עקרוני בכלל מי היה זה שהרג את ישוע, כי אלוהים הוא זה שקבע זאת מראש ובהתאם לרצונו.

ובכל זאת מי הרג אותו? בברית החדשה, בבשורה על פי מתתיהו פרק כ"ז כתוב: "לָקְחוּ חַיָּלֵי הַנָּצִיב אֶת יֵשׁוּעַ לְבֵית הַמִּמְשָׁל וְהִקְהִילוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַגְּדוּד.  הִפְשִׁיטוּהוּ וְהֶעֱטוּ עָלָיו מְעִיל שָׁנִי,  וּלְאַחַר שֶׁשָׂרְגוּ עֲטֶרֶת קוֹצִים שָׂמוּ אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ, נָתְנוּ קָנֶה בְּיַד יְמִינוֹ וְכָרְעוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים בּוֹ וְאוֹמְרִים: "שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים! הֵם יָרְקוּ בּוֹ, לָקְחוּ אֶת הַקָּנֶה וְהִכּוּהוּ עַל רֹאשׁוֹ.  לְאַחַר שֶׁהִתְלוֹצְצוּ בּוֹ הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַמְּעִיל, הִלְבִּישׁוּהוּ אֶת בְּגָדָיו וְהוֹבִילוּהוּ לְהִצָּלֵב.". אין ספק שהיה לחץ נגד ישוע מכיוון הרבנים שבסנהדרין, אך חיילי הנציב היו רומים, ככה שבין כה וכה, אם נרצו להיכנס לקטנות, אלו ש"לחצו על ההדק" לא היו יהודים.

כל אדם שיחליט לפתוח את ספר הברית החדשה ולחקור יגלה שהברית החדשה הורתה לנוצרים לתרום כסף ליהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז). לשמור ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה), להתפלל עבור העם היהודי ולזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר של אלוהים, אפילו שרוב עמנו דחה את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט).

אדם שטוען בשפתיו כי הוא תלמיד של המשיח ישוע, לא יכול בו זמנית להתעלם ממה שהברית החדשה מלמדת אודות העם היהודי. ישוע, שהיה יהודי בעצמו, אמר שתלמידיו האמיתיים הם אלו שלא רק שומעים את דבריו, אלא גם עושים. לכן אדם שאומר שהוא תלמידו של ישוע, המשיח היהודי, אך בו זמנית שונא יהודים, כנראה לא באמת מבין מה הוא אומר.

אז מי צלב את ישוע? האמת היא שכולנו צלבנו את המשיח, כל אחד ואחת מאיתנו דפק מסמר לבשרו על צלב, מאחר שכל אחד ואחד מאיתנו חוטא ומורד באלוהים בשלב כזה או אחר בחייו – זה העקרון שמלמדת הברית החדשה אודות צליבתו של ישוע – שהמשיח מת על הצלב בעבור החטאים של כל האנושות.

 

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.