מעמד ה"חילוני" במחשבת חז"ל ובהלכה הרבנית

"חילוני"?

הואיל והביטוי "חילוני" לא היה בשימוש בתקופת המקרא ובתקופת פועלם של חז"ל, על-מנת להתחקות אחר מעמדו של החילוני (מי שאינו מאמין באלהים ואינו סר למרותם של הרבנים), יש להשתמש במושגים הרלוונטיים לאותה תקופה. שני המונחים הנפוצים ביותר במחשבת חז"ל לתיאור האדם החילוני היו "אפיקורס" ו"עם הארץ". את הביטוי הראשון שאלו חז"ל מהשפה ומהפילוסופיה היוונית ואת הביטוי השני הם לקחו מהתנ"ך, תוך כדי עיוותה המוחלט של המשמעות המקורית; בתנ"ך, "עם הארץ" מתאר באופן פשוט את העם החי בארץ (ראו בראשית כ"ג 12, מ"ב 6; ויקרא ד' 27; במדבר י"ד 9; מלכים ב' י"א 14 וכו').

כאמור, לפי חז"ל "אפיקורס" הוא מי שפרק עול תורה וכפר באלהים (רמב"ם, משנה תורה, הלכות שחיטה ד') ו"עם הארץ" הוא זה שאינו מקבל על עצמו את סמכות הרבנים ואינו עסוק בלימוד הגמרא (בבלי, סוטה כ"ב ע"א). ביטויים אלה הם הדבר הקרוב ביותר למשמעות ה"חילוני" בימינו אנו. לכן, כאשר רוצים לבחון את יחסה של יהדות ההלכה לחילוני, יש לתור אחר יחסם לאפיקורס ולעם-הארץ.

אז אם אתם מחשיבים עצמכם כחילוניים אשר אינם סרים למרותם של הרבנים ואינם טרודים יומם ולילה בלימוד הגמרא, כך אתם נראים באספקלריית היהדות הרבנית:

בספרות חז"ל:

אין לחילוניים חלק לעולם הבא ודינם מיתה; למעשה, כל אלו הכופרים בתורה שבכתב ובזו שבעל-פה "אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים ג'). שמתם לב, מצווה להרוג אדם שכזה!
ע"פ ההלכה הרבנית, זהו גורל החילוניים שאינם עסוקים בתלמוד תורה ואינם מפרנסים תלמידי חכמים (מתוך: בבלי, פסחים מ"ט ע"א-ב):

א. הם אינם רשאים למסור עדות בבית משפט.
ב. אסור לגלות להם סודות.
ג. הם אינם זכאים לתפקד כמשפחות אומנה (אפוטרופוס על יתומים).
ד. אין לתת להם להיות גזברים (ממונים על כספי צדקה).
ה. אסור להתלוות אליהם בדרך.
ו. אין להכריז על אבידתם ואין להשיבה להם.
ז. אסור להתחתן איתם.
ח. הגברים שבהם משוקצים.
ט. הנשים שבהם שוות לשרצים.
י. בנותיהן מתוארות כבהמות.
יא. הם נתפסים ככאלה השונאים את הדתיים.
יב. אין לדון על דברי תורה בפניהם.
יג. רבי יוחנן אמר כי מותר לקרוע את החילוניים ממש כשם שמפלטים דג; וכאילו כדי להוכיח כי אין מדובר במליצה, הוסיף לכך רבי שמואל בר יצחק הערה פרקטית: כאשר שוחטים את החילוני כדג, מומלץ לעשות זאת דרך גבו!
יד. החילוניים "פחותים הם מן העכו"ם… אינם מזרע ישראל, אף לא מזרע עשו וישמעאל, רק מאותן שידין ולילין; תפילתם לא ישמע אל – אין להם חלק באלקי ישראל ובתורת ישראל, אינם כיהודי לדבר מן הדברים, אין מקבלים אותם בתשובה לעולם". [1]

הרמב"ם הוסיף להלכות החילוני כמה פנינים משלו:

א. חילוני הנוגע באשכול ענבים מטמא אותו (משנה תורה, טומאת אוכלין ט').
ב. הלוקח מזון מהחילוני חייב בטיהורו כי אדם זה טמא ומטמא (שם, ט"ז).

מתוך הספר "הדת קמה על יוצריה" (י. ידען, ראש כולל לשעבר):

לפי ההלכה הרבנית, יהודי שאינו שומר מצוות נחשב לכופר ולעבריין מושחת (עמ' 87-90).
ע"פ ההלכה, החילוני פסול מלהיות דיין (עמ' 95).
ע"פ ההלכה, החילוני פסול לעדות (עמ' 96).
ע"פ ההלכה, מותר להרוג את החילוני (עמ' 98).
ע"פ ההלכה, אין לחלל את השבת על-מנת להציל את חייו של החילוני (עמ' 99).
ע"פ ההלכה, אין פודים את החילוני מהשבי (עמ' 100).
ע"פ חז"ל, אין לגלות רחמים אל מול החילוני (עמ' 101).
ע"פ ההלכה, אין להתאבל על חילוני שמת (עמ' 102).
ע"פ ההלכה, אין מצווה להתעסק בקבורתו של החילוני (עמ' 103).
ע"פ ההלכה, יין הבא במגע עם חילוני אסור בשתייה (עמ' 114).

מתוך ספרו של ספי רכלבסקי "חמורו של משיח" (1998):

מצטט את הרמב"ם: "אפיקורוס [חילוניים-אתאיסטים] שכופרים בתורה ובנבואה היה מצווה להורגם" (עמ' 233).
מצטט את הרמב"ם: אם "ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, היה מסלקו [את הסולם] ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך [כלומר: משקר לו שהרי אין בכוונתו להשיב את הסולם]" (עמ' 233).
מצטט את הגמרא: "אין לדבר עם אפיקורוס" (עמ' 234).
מצטט את הרב אברהם קוק: "החילוניים [הם] פושעים עוברי עבירות, אך כאלו שממלאים תפקיד למען שלטון האל עלי-אדמות… לחילוניים כשלעצמם, אין ערך חיובי כלל, להפך, הם חוטאים הממלאים שליחות הנסתרת מליבם" (עמ' 241).

ברבנות כיום (הרבנים נוטים לכנות את החילוני "ערב רב"):

מן הבחינה ההלכתית, החילוני עודנו מוגדר כרשע הפסול לעדות.[2]
החילוניים הם העמלק של ימינו: "ערב רב מזרע עמלק שירצו לבטל את התורה"; אפילו "מכנסיים של תלמיד חכם, קודם לחיי עם הארץ [כלומר: לחילוניים]" – מתוך ערוץ 10, בלינק: https://www.youtube.com/watch?v=AsKUi6yZbRk
הרב זמיר כהן: "הציבור החילוני במדינה נהנה מהמיסים של הציבור החרדי". בקיצור: החילוניים חיים על חשבון הדתיים…
הרב בגדדי: "מצאת מיליון דולר במזוודה… "אתה בודק מי האדם הזה, נמצא שהאדם הזה הוא מחלל שבת [חילוני], אתה יכול לקחת את המיליון הדולר הזה, לשים בכיס, להגיד תודה לבורא עולם וזהו… אסור לך להחזיר לו את האבדה". בקיצור: לפי בגדדי, אסור להחזיר אבדה של חילוני.
הרב מזרחי: המשיח ישרוף בהבל פיו את כל הערב רב (החילוניים).
הרב דב קוק: "מי שנוסע בשבת בפרהסיה [החילוניים]… הוא בעצמו תשעה באב… [אני] לא יכול שלא לשנוא אותו".
הרב דוד ברקוביץ: התנועה הציונית אשמה באנטישמיות ובשואה.
הרב מזרחי: "מחלל שבת, גם אם הוא נלחם בצה"ל, אם הוא מת – אין לו חלק לעולם הבא".
הרב בגדדי: האיסור לא לקלל תקף רק על דתיים. אך מחללי שבת [חילוניים] מותר לקלל; "מחלל שבת הינו כגוי לכל דבר".
הרב עובדיה יוסף (שו"ת "יחווה דעת", חלק ד'): "אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון בדיני ממונות ונחלות היא לבתי המשפט החילוניים, והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור כי לפי דין תורתינו הקדושה התובע את חבירו בבתי המשפט שלהם גדול עוונו מנשוא… כל הדן בערכאות שלהם [של השופטים החילוניים] הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו".

בתנ"ך ובברית החדשה

בניגוד מוחלט ליחסם המחפיר של חז"ל לאדם החילוני (זה שאינו מאמין בתורה וכופר באלהים), כתבי הברית החדשה משקפים גישה שונה לחלוטין; ישוע המשיח התייחס אליהם כאל דבר יקר אשר הלך לאיבוד – ואלהים, בכבודו ובעצמו, מחפשו ורוצה בטובתו (ראו: מרקוס ב' 17; לוקס ט"ו 2-7, ה' 32; יוחנן ט' 1-3).

למעשה, התנ"ך וכתבי הברית החדשה מלמדים כי כולנו חוטאים ביחס לצדקתו וקדושתו של אלהים ולכן כולנו תלויים ברחמיו ובחסדיו של אלהים (ראו: ישעיהו נ"ג 6, ס"ד 5; תהלים י"ד 3; אל הרומיים ג' 12, ה' 12).

בשל כך, יחסו של ישוע המשיח ותלמידיו אל הלא-מאמינים תמיד היה מלווה בחסד ובחמלה. למעשה, קבוצת האנשים היחידה שספגה תוכחה מצד המשיח ישוע היתה דווקא כת הרבנים (אותם מנהיגים דתיים אשר הפגינו גאווה, צביעות וצדקנות). באופן אירוני, זו הקבוצה אשר מאז ומתמיד הפגינה יחס מזלזל ועוין כלפי החילוניים (ראו עדות לכך כבר בברית החדשה, לוקס י"ח 9-14; יוחנן ז' 49).

[1] הרב ד"ר יצחק ברנד, "מיהו חילוני? קריאות הלכתיות", 2012: 27.

[2] הרב ד"ר יצחק ברנד, "מיהו חילוני? קריאות הלכתיות", 2012: 83.