טענת איש-הקש הרבני על מעמד המיליונים

לאור צמיחתה והתעצמותה של תנועת היהודים המשיחיים בישראל ובעולם (כיום, בשנת 2017, בעולם כ300,000 יהודים המקבלים את משיחיותו של ישוע ["ישו"] מהברית החדשה ושומרים על זהותם היהודית), מנסים רבנים רבים, בעיקר המחזירים בתשובה, לתקוף את משיחיותו של ישוע בדרכים שונות.

מאחר שאגדות התלמוד על ישוע מנצרת (על כך שלכאורה היה בן-ישיבה סורר שהסית והדיח) הופרכו לאחרונה שהרי הוכחו היסטורית כבדויות ולא מהימנות (ראו מאמר: אגדות ישוע בתלמוד מופרכות), כעת יוצאים רבנים מודרנים עם טענה חדשה לסיבה לפיה, לכאורה, נדחתה משיחיותו של ישוע מנצרת. טענה בה מחזיקה בגאווה ועליה בונה כל היהדות הרבנית המודרנית, וניתן למצוא 'מחזירים בתשובה' ידועים המשתמשים בה באופן קבוע בהרצאותיהם. רבנים כגון הרב יוסי מזרחי, הרב אמנון יצחק, הרב דניאל עשור, הרב יחזקאל סופר, הרב אהרון מוס ורבים אחרים. הטענה מכונה, טענת "המעמד האוניברסלי".

טענת הרבנים בפשטותה היא כי אלוהים העניק למשה את התורה (לוחות הברית) לעיניהם של מיליונים, ואם אלוהים באמת היה מחליט שהוא מחליף את עם ישראל בעם אחר, הוא צריך לעשות את זה גם כן במעמד של מיליונים רבים לעדות. ומאחר שהוא לא הכריז ולא הודיע על ברית חדשה דרך ישוע שתחליף את ברית סיני בצורה פומבית, רעשנית וברורה, יש לדחות את ישוע והברית החדשה.

הרב יחזקאל סופר טוען כי: "בשונה מכל סיפורי ההתגלות האישיים שבכל הדתות…שהמשותף לכולן הוא שאירעו בסתר" טוען הרב סופר כי "כמה מיליוני בני אדם" היוו חלק בברית משה. כמו כן הוא כותב: "כל מי שבא לטעון: אלוקים שלחני לשנות את המסר ולהביא 'ברית חדשה', אמור לו: אם אמנם כדבריך, יואיל נא לאלוקים להופיע שנית בפני מיליוני המאמינים ונשמע כולנו באוזנינו את קולו הנשגב המודיע על 'הברית החדשה'."

הרב אמנון יצחק טוען כי: "אם הקדוש ברוך הוא החליט 'מאסתי בכם, לא רוצה אתכם (עם ישראל) יותר אני בוחר עכשיו את ישו', למה בפעם הראשונה עשית את זה במעמד אוניברסלי כזה גדול ועכשיו אתה מביא את זה בגנבה אתה לוחש לו בסתר מאחורי ההר? זה צריך להיות בפרהסיה לפחות כמו שהיה פעם כדי להפקיע את הפעם הראשונה".

היהודים המשיחיים מוכיחים עד כמה חסרת בסיס היא טענת הרבנים החדשה ("מעמד אוניברסלי") ועד כמה, מבלי לשים לב, הם יורים לעצמם ברגל:

1. ברית אברהם לפח? הבעיה עם הטיעון הראשון של הרב אמנון יצחק, היא שעל פי הרבנים, מי שאלוהים התגלה אליו במעמד יחיד, ללא מיליוני עדים, ההתגלות שלו פסולה. אם ככה, אז הרבנים גם לא יכולים לקבל את ההתגלות של אלוהים לנוח, לאברהם, ליעקב, לדוד המלך, לנביאים ישעיהו וירמיהו, ובעצם; כמעט לכל גיבורי התנ"ך, אליהם התגלה אלוהים במעמד יחיד, ללא מיליונים כעדות (לדוגמא: הברית שכרת אלוהים עם אברהם היתה בחלומו).

2. מעמד יחיד? משה קיבל את התורה בעוד שמיליונים מסתכלים עליו. אבל למען האמת, אם נקרא בספר שמות על מעמד הר סיני, נגלה שמשה לא קיבל את לוחות הברית מאלוהים מול מיליונים. שמות פרק כ: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ׃ וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ: ט"ו-כ"ח)

עם ישראל פחד מאלוהים ולכן נשאר מאחור, מרחוק, העם שלח את משה, לבד: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה". כשמשה היה מול אלוהים, הוא היה איתו לבד, במעמד יחיד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְׂרָאֵל׃ וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות ל"ד:כ"ז-כ"ח)

מה בינתיים עשה עם ישראל? עגל מזהב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב:א).

3. לא עוד ברקים ורעמים. בגלל הפחד והיראה שהיה בקרב העם, ה' הבטיח שהוא לא יבוא ככה שוב, אלא בהתגלות נבואית: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ." (דברים יח, טו-יח)

4. בסתר? בשושו מאחורי ההר? אבל הבעיה העיקרית עם הטיעון היא שישוע לא הופיע בהפתעה. אלא בהתאם למאות נבואות התנ"ך על המשיח. לדוגמא, הנביא דניאל שניבא כי על המשיח לבוא ולמות לפני חורבן בית המקדש השני (ראו: מתי יבוא המשיח?) או הנביא ישעיהו שניבא שעל המשיח לסבול ולמות בעבור חטאיי האנושות (ראו:נבואת על סבלו ודחייתו של המשיח).

זאת אומרת שאלוהים לא הודיע על הברית הזאת "בגניבה בסתר בשקט מאחורי ההר". אלא שהוא הכריז והודיע עליה מראש בפרסיה, מאות שנים לפני ישוע, הנביא ירמיהו בפרק ל"א מנבא על ברית חדשה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה" אלוהים מבטיח שהוא יכרות ברית חדשה, ושהברית הזאת לא תהיה כמו הקודמת (לאומית), אלא שונה ממנה. הברית החדשה תהיה אישית בין אדם לאלוהים דרך המשיח, לעומת הראשונה שהיתה ברית לאומית.

אגב, ישוע נצלב למוות בעבור חטאיי האנושות בחג הפסח, לעיניו של כל עם ישראל שעלה לירושלים לרגל החג. כמו כן, לאחר קימתו מן המתים, נגלה לרבבות רבות של אנשים בכל רחבי הארץ במשך ארבעים יום.

5. מוסר כפול? שימו לב לצביעות בעצם הטענה, מדוע? הרבנים אמנם טוענים שהם שומרים את "התורה", אבל האמת היא, שהם מעולם לא שמרו את התורה שכתב משה והם גם לא מנסים לשמור אותה, מה שהם מכנים "תורה" זה בעצם המצוות והמסורת שהמציאו חז"ל אלפי שנים אחרי משה. ראו לדוגמא את דברי הפתיחה של הסופר היהודי (ועורך דין חרדי מפורסם), חיים שימל, בספרו "התורה שבעל פה" שכותב: "יהודים מעולם לא הלכו אחרי המילים המילוליות שבתורה, אלא אחרי המסורות של הרבנים, מאמינים, כי אלוהים נתן עוד תורה למשה על הר סיני, תורה שבעל פה".

מאחר שהתורה שהמציאו הרבנים, אותם הם מכנים "התורה שבעל פה", היא שינוי מוחלט של התורה אותה נתן משה. לא רק ש"תורה שבעל פה" לא ניתנה מול מיליונים עם ברקים ורעמים ברקע, אלא גם שבשום מקום בתנ"ך היא אף לא מוזכרת. המושג "תורה שבעל פה", בו הייתם מצפים להיתקל אלפי פעמים בתנ"ך, לא מוזכר אף לא פעם בודדת. לכן עלינו לשאול את אותה השאלה – מדוע אלוהים לא זעק מול מיליונים בקול גדול עם ברקים ורעמים והכריז על תורה שבעל פה? אם משה קיבל תורה שבעל פה על הר סיני, מדוע הוא לא מדבר עליה? מדוע יהושוע ממשיכו של משה לא מזכיר אותה? מדוע עזרא הסופר לא מזכיר אותה? מדוע אף מלך, נביא או מנהיג בעם ישראל מעולם לא הזכיר אותה?

אם המושג "תורה שבעל פה" קיים באמת בתקופת המקרא, היינו מצפים להתקבל במושג הזה אלפי פעמים לאורך התנ"ך, אבל המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע אף לא פעם אחת לאורך התנ"ך כולו.

יש אנשים שרואים בישוע אלוהים כי הם מאמינים שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בהשראת אלוהים. ומאחר שהכתובים מלמדים שישוע הוא אלוהים, הרי שהוא חייב להיות אלוהים. אומנם גם אנו מאמינים שכתבי הקודש הם דבר אלוהים ושהם נכתבו אך ספרי הברית החדשה הם מדויקים ואמינים מבחינה היסטורית; אמינים עד כדי כך שאי אפשר לבטל כלאחר יד את קיומו של ישוע ולראות בו אך ורק סיפור אגדה. ספרי הבשורה מספקים תיעוד מדויק של הדברים שהוא עשה, של המקומות שבהם הוא ביקר ושל המילים שאמר. נוסף על כך, ישוע עצמו העיד על עצמו ורק בהשראתו, אבל אנו לא חושבים שצריך להאמין בזה כדי להגיע למסקנה שישוע הוא אלוהים. לפיכך, השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו היא: האם דבריו של ישוע הם אמת או שקר? על שאלה זו ראוי לענות בכובד ראש.

במאה ה־1 לס׳ אנשים נתנו תשובות שונות לשאלת זהותו של ישוע. באותם ימים ישוע שאל את תלמידיו, ״ואתם מה אומרים, מי אני?״ בתשובה ענה שמעון כיפא, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 16-15). אולי לא הכל מסכימים עם תשובתו של שמעון, אבל לאיש אסור להתעלם משאלתו של ישוע.   יש רק שתי אפשרויות לגבי טענתו של ישוע בנוגע לאלוהותו: או שהיא אמת או שמדובר בשקר. אם הוא אמר את האמת, אזי הוא אלוהים שירד אלינו בדמות בשר, ולנו רק נותר לקבל את סמכותו לחיינו או לדחות אותה. אין כל מקום לתירוצים בעניין זה. ואם טענתו של ישוע שהוא אלוהים היא שקרית, קיימות שתי אפשרויות: או שהוא ידע שהוא משקר (רמאי), או שלא (משוגע). נבדוק כל אחת מהאפשרויות האלה בנפרד, וכן את העדויות שבידינו.

האם ישוע היה שקרן ורמאי?

אם ישוע ידע שהוא לא אלוהים ובכל זאת אמר שהוא כזה, יוצא שהוא שיקר. אבל אם הוא היה שקרן, אז הוא היה גם צבוע, שהרי הוא לימד את שומעיו להיות כנים בכל מחיר, ואילו הוא עצמו חי חיי שקר. מעבר לכך, הוא כנראה היה אחוז שד, שכן אמר לאחרים שעליהם להאמין בו ושהאמונה שלהם תקבע את גורלם לנצח. אם ישוע לא יכול לגבות את ההבטחה הזאת, ואם אמר את מה שאמר בידיעה שהוא משקר, יוצא שמדובר ביצור מרושע במיוחד. ובמקרה זה יוצא גם שהוא היה טיפש, שכן היומרה שלו להיות אלוהים היא שהובילה לצליבתו. • יוחנן י״ט 7 ־ ״השיבו לו: ׳תורה יש לנו, ועל פי התורה הוא חייב מיתה, כי עשה עצמו בן אלוהים׳״.

אבל אם ישוע היה שקרן, רמאי, ולפיכך גם איש רשע וטיפש, איך נוכל להסביר את תורת המוסר המעמיקה ביותר ואת אמות המידה הנעלות ביותר שמישהו לימד מעולם? האם רמאי ־ מתחזה בקנה מידה בין לאומי ־ יכול ללמד אמיתות אתיות כל כך לא אנוכיות ולנהל אורך חיים כל כך מוסריים כפי שהוא חי ולימד? הרעיון הזה הוא מגוחך.

גראונדס מצטט את ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף האתאיסט הנודע והמתנגד החריף של האמונה בישוע, שמודה בכך שישוע הוא אדם מוסרי מן המעלה הראשונה, ושמן הראוי להקדיש לו תשומת לב וללכת בדרכיו. מיל אומר: "חייו ומשנתו של ישוע חתומים בחותם של מקוריות אישית לצד תובנה עמוקה מן המעלה הראשונה. הוא ניצב בשורה הראשונה, לצד האנשים הנעלים ביותר שהמין האנושי יכול להתהלל בהם. הגאוניות האדירה הזו משולבת עם הסגולות של מי שהוא ככל הנראה המתקן המוסרי והקדוש הגדול ביותר שאי פעם התהלך עלי אדמות, ולכן אין זו טעות לראות באיש הזה את המייצג האידאלי והמדריך של האנושות; אפילו למי שאינו מאמין בו לא קל למצוא דרך טובה יותר מדרכו של ישוע, דרך שתאפשר לו לתרגם את עיקרי המוסר מהלכה למעשה" (34 ,Grounds, RFOH).

לאורך ההיסטוריה ישוע שבה את ליבם והעסיק את מחשבותיהם של מיליוני אנשים, ששאפו ללכת בעקבותיו. וויליאם לאקי, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר בבריטניה, כתב בספרו ״תולדות המוסר האירופאי מאוגוסטוס ועד קרל הגדול״: "לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבכל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהיתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומה… התיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו של ישוע הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר" (;8 ,Lecky, HEMFAC 34 ,Grounds, RFOH).

ההיסטוריון פיליפ שאף, המתמחה בחקר תולדות האמונה בישוע והמשיחיות, בחן את הממצאים המעידים על אלוהותו של ישוע, וכן את הדברים שישוע לימד ואורח החיים שהוא ניהל. שאף היה המום נוכח הפירושים המגוחכים שמנסים להתחמק מההשלכות ההגיוניות של הממצאים האלה. הוא אומר: "אם עדות זו אינה אמת, הרי שאינה אלא חילול שם שמים או טירוף מוחלט. ההנחה הראשונה לא תחזיק מעמד אפילו לרגע נוכח הטוהר המוסרי והאצילות של ישוע, שבאו לידי ביטוי בכל דבריו ומעשיו וזכו להסכמה כללית.

גם האפשרות שאדם בעל תבונה כה רבה הוליך את עצמו שולל אינה באה בחשבון. איך יכול להיות שהוא היה משוגע או מטורף אם מעולם לא איבד את שפיות דעתו? הרי הוא ריחף בשלווה מעל גלי הצרות והרדיפות, כמו השמש הנעה מעל העננים; הרי הוא תמיד שלף את התשובה החכמה ביותר לכל שאלה מפתה; הרי בשקט ובמכוון הוא ניבא את מותו על הצלב, את תחייתו כעבור שלושה ימים, את צליחת רוח הקודש, את הקמת קהילתו ואת חורבן ירושלים – נבואות שהתגשמו במדויק. דמות כה מקורית, כה שלמה, כה עקבית ואחידה, כה מושלמת, כה אנושית ויחד עם זאת נישאת מעל כל גדולה אנושית, דמות כזו אינה יכולה להיות מזויפת או פרי הדמיון. במקרה כזה המשורר היה עולה על הגיבור, כמאמר הפתגם. צריך מישהו שעולה על ישוע כדי להמציא מישהו כמוהו" (109 ,Schaff, HCC).

מתוך המאמר The Person of Christ (אישיותו של ישוע״) שאף בוחן שוב את התיאוריה שלפיה ישוע היה רמאי, ויוצא במתקפה משכנעת נגד תיאוריה זו: "ההנחה שישוע היה מתחזה מעוררת חלחלה מבחינה מוסרית ומזעזעת גם את השכל הישר, שכן עצם אמירתה מביא הרשעה… אף חוקר הגון ובעל כבוד עצמי לא יעז לבטא אותה היום בגלוי. איך אפשר להסביר בצורה הגיונית ונבונה שמתחזה – כלומר אדם רמאי, אנוכי ומושחת – יכול להמציא ולתחזק באופן עקבי, מההתחלה ועד הסוף, את האישיות הטהורה והאצילה ביותר בתולדות האנושות ולעטוף אותה באווירה של אמת ומציאות? איך הוא היה יכול להמציא ולהוציא לפועל תוכנית של גמילות חסדים שאין שנייה לה, של מוסר שאין נעלה ממנו, של רוממות, ולהקריב את חייו למענה נוכח דיעות קדומות קשות ביותר של בני עמו ודורו? (,Schaff, TPOC 94,95). התשובה היא כמובן, שישוע לא היה יכול לעשות את זה! מי שחי כפי שחי ישוע, שלימד כשם שהוא לימד ומת מוות זהה לשלו ־ לא יכול להיות שקרן\רמאי.

האם ישוע היה משוגע או מטורף?

אם ההנחה שישוע היה שקרן לא באה בחשבון, האם יתכן שהוא רק חשב שהוא אלוהים אבל בעצם דמיין? אחרי הכל, אדם יכול להיות בעל כוונות כנות, ובכל זאת ללכת שולל. אבל עלינו לזכור שאם אדם מסוים חושב שהוא אלוהים, במיוחד בחברה מונותאיסטית כמו זו שישוע חי וגדל בה, ועוד מעז לומר לאחרים שעתידם הנצחי תלוי באמונתם בו, הרי שלא מדובר בפנטזיה קלילה, אלא במחשבותיו של מטורף במלוא מובן המילה. האם ישוע היה אדם כזה?

הפילוסוף פיטר קריפט מעלה את האפשרות הזו, ואחר כך מסביר מדוע עלינו לדחות אותה: "מידת השפיות שלך נקבעת על פי מידת הפער בין מה שאתה חושב שאתה לבין מה שאתה באמת. אם אני חושב שאני הפילוסוף הגדול ביותר באמריקה, יוצא שאני לא יותר מאשר אידיוט שחצן; אם אני חושב שאני נפוליאון, סביר להניח שעברתי את הגבול; אם אחשוב שאני פרפר, הרי שהפלגתי הרחק מחופי השפיות. אבל אם אני חושב שאני אלוהים, יוצא שהטירוף שלי קשה עוד יותר שכן הפער בין כל דבר שנועד לכיליון לבין אלוהים שהוא נצחי ואין סופי, גדול עוד יותר מהפער בין שני דברים שנועדו לכיליון, גדול עוד יותר מהפער בין אדם לפרפר.

אם כך, מדוע ישוע לא היה שקרן או מטורף? …כמעט כל מי שקרא את ספרי הבשורה לא יעז לשקול את האפשרות הזו ברצינות ובכנות. התבונה, החריפות, החוכמה האנושית, הקסם של ישוע, עולים מבין דפי הבשורות בעוצמה שרק קורא קשה לב ובעל דיעות קדומות במיוחד יצליח להתעלם מהן… השווה בין ישוע לבין שקרנים… או משוגעים כמו ניטשה בהיותו על ערש דווי. ישוע ניחן באותן שלוש תכונות שחסרות אצל שקרנים ומטורפים: א) החוכמה המעשית שלו, היכולת שלו לבחון את הלב האנושי; ב) אהבתו העמוקה והכובשת, רחמיו הרבים, היכולת שלו למשוך אנשים אליו ולגרום להם להרגיש רצויים וטהורים; הסמכות שלו, שהיא ״לא כדרך הרבנים״; ג) היכולת שלו להדהים את שומעיו, העובדה שהוא בלתי צפוי, היצירתיות שלו. שקרנים ומטורפים הם משעממים וצפויים, כל מי שמכיר את הבשורות ואת הטבע האנושי, לא יוכל לשקול ברצינות את האפשרות שישוע היה שקרן, מטורף, או איש רשע" (61 ,60 ,Kreeft, FOTF).

גראונדס מביא את דבריו של נפוליאון בונפארטה הנודע, שגם הוא הודה בגלוי: "אני מכיר את בני האדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אנשים בעלי מחשבה שטחית מוצאים קווי דמיון בין ישוע לבין מייסדיהן של אימפריות ואלוהיהם של דתות אחרות. דמיון כזה אינו קיים. יש פער נצחי בין האמונה בישוע לבין כל דת אחרת… כל מה שקיים בישוע מדהים אותי. רוחו מטילה עלי אימה, ורצונו מדהים אותי. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין אף אחד אחר בעולם. הוא אכן ישות בפני עצמה. אי אפשר להסביר את רעיונותיו ואת דיעותיו, את האמת שהוא לימד, את יכולת השכנוע שלו, בעזרת כלים אנושיים… ככל שאני מתקרב יותר, כך אני בוחן את הדברים בזהירות רבה יותר. הכל מעל ראשי – הכל נשאר עצום וגדול ועל אנושי. האמונה שלו היא התגלות שמקורה בתבונה, שללא ספק מקורה איננו אנושי… אי אפשר למצוא בשום מקום חיקוי של חייו, אלא אך ורק בו עצמו… חיפשתי לשווא בהיסטוריה מישהו שדומה לישוע המשיח, או משהו שיוכל להתקרב לבשורה. אבל לא ההיססוריה, לא האנושות, לא העיתים ולא הטבע יכולים להציע לי משהו שאוכל להשוותו לישוע או להסביר אותו באמצעותו. כשמדובר בו, הכל יוצא מגדר הרגיל" (37 ,Grounds, ROH).

האמת היא שישוע לא רק היה שפוי בדעתו, אלא שהתורה שהוא לימד מספקת את הנוסחה המתומצתת והמדויקת ביותר לשלוות הנפש והמחשבות. להלן דרך ניסוחו של הפסיכולוג ג׳ ט׳ פישר בעניין זה: "אילו לקחתי את כל המאמרים הסמכותיים שנכתבו אי פעם על הגיינה נפשית בידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוסמכים ביותר; אילו יכולתי לשלב אותם זה בזה, לזקק אותם ולעקור מהם את כל הגיבוב המיותר; אילו יכולתי לקחת את כל הבשר בלי הפטרוזיליה; ואילו לקחתי את כל פיסות הידע המדעי הטהור שהובע בתמציתיות בידי המשוררים המוכשרים ביותר – היה בידך סיכום מוזר ובלתי מושלם של "הדרשה על ההר" של ישוע. וגם אז, התוצר שהיה בידך היה לוקה בחסר בהשוואה לדרשה על ההר. במשך קרוב ל-2,000 שנה המאמינים בישוע החזיקו בידיהם את התשובה המושלמת לכיסופי השווא חסרי השלווה של האנושות. בידיהם… נמצאת התבנית לחיים מלאי הצלחה ותקווה, בריאות נפשית וסיפוק (273 ,Fisher, AFBM).

אף מטורף לא יכול להיות המקור של תובנה פסיכולוגית כה עמוקה ויעילה. הסופר ק׳ ס׳ לואיס (מחבר סדרת 'נרניה') צדק. אין עוד הסבר פרט להסבר המשיחי, ״הקושי ההיסטורי לתת לחייו, לאמרותיו ולהשפעתו של ישוע איזה ביאור שאינו קשה מן הביאור המשיחי, קושי רב הוא במאוד. הסתירה שבין עומקה, צלילותה (והבה נא אוסיף) חריפותה של תורתו המוסרית, לבין שגעון הגדלות הפרוע, המוכרח להיות צפון מאחורי תורתו התיאולוגית ־ אלא אם כן באמת הוא הוא אלוהים ־ מעולם לא התגברו עליה בצורה מניחה את הדעת. מכאן ההיפותיזות הלא־משיחיות שבאו בזו אחר זו וזרעו מבוכה ללא הרף״ (לואיס, ניסים, 113).

האם ישוע הוא אלוהים?

אם ישוע איננו שקרן וגם לא מטורף, הרי שהוא חייב להיות אלוהים שירד אלינו בדמות בשר.   • כיפא הכריז, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 18). • מרתא, אחותו של אלעזר, הודתה, ״כן, אדוני, אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים שבא אל העולם״ (יוחנן י״א 27). • לאחר שתאמא ראה מולו את ישוע שקם מן המתים, הוא זעק, ״אדוני ואלוהי!״ (יוחנן כ׳ 28). • מרקוס כתב בפתח הבשורה הנושאת את שמו, ״תחילת בשורת ישוע המשיח, בן אלוהים״ (מרקוס א׳ 1). • מחבר האיגרת לעברים כתב, ״הוא [ישוע] זוהר כבודו וצלם עצמותו [של אלוהים] ונושא כל בדברו רב הגבורה״ (עברים א׳ 3).

אנשים אחרים שהכריזו על אלוהותם או על משיחיותם באו ונעלמו מעל בימת ההיסטוריה, אבל ישוע עודנו כאן, רם ונישא מעל כולם. ההיסטוריון ארנולד ג׳ טוינבי הקדיש דפים רבים לדיון על ״מושיעי החברה״ השונים שהופיעו על בימת ההיסטוריה ־ אלה שניסו למנוע אסון חברתי כלשהו או התפוררות תרבותית כשהם מבשרים על מה שקרה בעבר או מפנים אנשים לעבר העתיד, אלה שניהלו מלחמה או דיונים סביב הסכמי שלום, ואלה שטענו שהם חכמים או אלוהיים. אחרי שניתח את הדמויות האלה לאורך כ־80 עמודים בכרך השמיני של היצירה הגדולה שלו study of history ״(חקר ההיסטוריה״), הגיע טוינבי לדמותו של ישוע המשיח ומצא שאין שווה לה: "כשיצאנו לראשונה למסע זה מצאנו את עצמנו נעים יחדיו כצבא גדול; אך ככל שהתארכה הדרך, הצועדים נשרו מן המרוץ כיתה אחר כיתה.

הראשונים שנפלו היו נושאי החרבות, הבאים אחריהם היו הארכאיסטים (חובבי הדברים המיושנים), לאחר מכן הדוגלים בעתידנות ואחריהם הפילוסופים, עד שבסופו של דבר לא נותרו עוד מתחרים אנושיים במרוץ. בשלב האחרון התדלדל הצבא המעורב והרבגוני שלנו, שכלל את אלה שהתיימרו להיות שורדים אנושיים ואלוהיים כאחד, ונותרה ממנו מחלקה אחת בודדת של אלים בלבד; בשלב מתוח זה נבחנה יכולת ההישרדות של אחרוני הרצים, למרות הכוח העל אנושי שלהם. במבחן האחרון של המוות, רק מעטים, אפילו מקרב 'האלים' האלה שלכאורה מושיעים, העזו להעמיד את שמם למבחן על ידי קפיצה אל מי הנהר הקפואים. ובעודנו עומדים ובוהים כשעינינו מביטות לעבר החוף המרוחק, עלתה מן המבול דמות אחת בודדת ומילאה מיד את האופק. יש מושיע; ״וחפץ ה׳ בידו יצלח, מעמל נפשו יראה, ישבע״ (ישעיהו הנביא, פרק נ״ג 11-10) (,Toynbee, SOH 278).

חשוב שהתשובה שאתה נותן לשאלת זהותו של ישוע לא תהיה רק תרגיל שכלתני. אינך יכול למקם אותו על המדף כמורה מוסרי דגול. האפשרות הזו לא באה בחשבון. או שהוא שקרן, או שהוא משוגע-מטורף, או שהוא 'ה'אדון. אתה חייב לבחור באחת מהאפשרויות האלה. ״אבל״, כפי שכתב השליח יוחנן, ״אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים״; והכי חשוב: ״כדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוחנן כ׳ 31). בכל זאת אנשים שדוחים את העדות הברורה בגלל ההשלכות המוסריות שכרוכות בה.