מצעד הכזבים

"מחפשים 4" מלא כרימון בדברי כזב ובסילופי האמת. להלן מדגם של ארבעה מהשקרים אשר כיכבו בגיליון האחרון:

במאמציהם להוכיח כי הגויים אינם זקוקים לקרבן עבור סליחת חטאים, החליטו מחברי המגזין להיטפל לספר יונה. בעמוד 6 הם כותבים כי על פי הספר "עניין הקרבנות צוּוה ליהודים בלבד ואילו על הגויים לשוב בתשובה רק על ידי צום, תפילה ותשובה אמיתית מקרב לב".

לפני שנענה, מן ההכרח לציין כי בטיעון זה מתגלים שני אבסורדים לא קטנים:

1) חז"ל לימדו כי בתור יהודים, הדרך לזכות בכפרה על עוונות היא עלי ידי גמילות חסדים, קרי: צדקה, תפילה וחזרה בתשובה אמיתית (אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה). כעת מספרים לנו ביד לאחים כי היהודים זקוקים לקרבן כפרות "ואילו על הגויים לשוב בתשובה רק על ידי צום, תפילה ותשובה אמיתית מקרב לב".

2) יד לאחים כותבים כי בהתבסס על ספר יונה, הגויים אינם זקוקים לעניין הקורבנות. בניגוד לדבריהם, ביונה א' 16 נאמר כי לאחר שהטילו את יונה לים, הגויים שנותרו על הסיפון חזרו בתשובה והקריבו זבחים לאל: "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־ה' וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים".

להלן שלוש תגובות נוספות לטיעון העולה מן המאמר:

א) אין לקבוע תיאולוגיה שלמה על-פי ספר או קטע בודד בכתבי הקודש ולכן פסיקתם של יד לאחים אינה מבוססת דיה. הרי באותה מידה היינו יכולים להביא את ישעיהו נ"ו 7: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים". או את איוב מ"ב 7: "וְעַתָּה קְחוּ־לָכֶם שִׁבְעָה־פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל־עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם…". שני הפסוקים לעיל מתייחסים אל הגויים ככאלה השותפים להקרבת קורבנות כביטוי לחרטה ולחזרה בתשובה.

ב) כאשר יד לאחים טוענים כי הגויים אינם זקוקים לקורבנות, הם למעשה יורים לעצמם ברגל! מדוע? בספר במדבר כ"ט, כחלק מהמצוות של חג הסוכות, מצווים הכוהנים להקריב בסה"כ 70 פרים לעולה בשמונת ימי החג (פס' 12-37). חז"ל נדרשו לשאלת המספר 70 וקבעו: "כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אומות" (שיר השירים רבה).¹ במילים אחרות, כחלק מהמנדט להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 6), הצטוו בני ישראל לכפר לא על עצמם בלבד כי אם גם על יתר אומות העולם, אשר מן הסתם, משוללות בית מקדש ומערכת קורבנות. מוזר שעל-מנת להתנגח בתיאולוגיה המשיחית, מוכנים ביד לאחים להתעלם מחז"ל ולסתור את פרשנותם והוראתם!

ג)  לא לשווא הפך יונה לספר בו קוראים ביום כיפור; מוטיב הכפרה עובר בו כחוט השני: בפרק א' שואלים המלחים את יונה מה עליהם לעשות כדי להשתיק את הסערה המתגברת. שימו לב לתשובתו: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (פס' 12). בפסוק 15 נאמר כי הם שמעו בקולו, "וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ".

זו אפוא תמונה מושלמת של אדם אשר לכאורה מקריב את חייו לטובת הזולת. גם בפרק ג' ניתן להיווכח כיצד מוסר עצמו יונה בידיהם של אנשי נינוה המושחתים ולמעשה מקריב עצמו, באופן סמלי, למען ישועתם. קשה לקרוא את ספר יונה ולהתעלם ממוטיב הקורבן המלווה אותו.

2- מצעד הכזבים ממשיך בעמוד 7, שם נכתב: "…בעיה נוספת, שאינה קשורה לכאן והיא שבקהילות משיחיות לא מציינים ראש חודש". מניין יודע מחבר הגוזמה הזו כי דבריו נכונים? האם ביקר בכלל הקהילות המשיחיות, על כל זרמיהן? ידוע כי קהילות משיחיות אשר חבריהן שומרים את מסורת חז"ל (הולכים עם כיסוי ראש וציצית ומניחים תפילין), ולכן ייתכן בהחלט כי הללו מציינים את ראשי החודשים.

אף על פי כן, חשוב להזכיר את ההקשר שבו נכתב השקר הגס הזה: מחבר המאמר כתב זאת מיד לאחר שהביא ציטוט מיחזקאל (מ"ה 17) אשר מדגיש את הקרבת העולות על-ידי נשיא העדה בכל מועדי ה'. בנוסף, שימו לב לאופן בו מצווה תורת משה לציין את ראשי החודשים: "…וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת, עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם… "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם" (במדבר י' 10, כ"ח 11). לאור זאת ניתן לתהות: האם חברי יד לאחים חוגגים את ראשי החודשים כמצווה בתורה, על ידי הקרבת זבחים, או שהם עושים זאת לפי מאווי ליבם ומסורת חיצונית המבטלת את התורה?

נוסף על כך, טוב יעשו חברי יד לאחים אם יפנימו אחת ולתמיד כי בניגוד ליהדות הרבנית, היהדות המשיחית איננה כת הפועלת לפי משנה סדורה המכתיבה כל צעד ושעל בחיים. אנו אמנם כפופים לתורת המשיח ולמצוותיו אולם אין לנו הלכה הקובעת עבורנו כיצד להתלבש, מה לחבוש על הראש; מה לאכול, מתי לאכול, כיצד לאכול; איך להתפלל, מתי להתפלל, מה להתפלל, לאיזה כיוון להתפלל ומאיזה ספר להתפלל. בניגוד לחברי הכת של יד לאחים, איננו תחת משטרת מחשבות הכופה עלינו אין ספור הלכות. לכן, בקרב יהודים משיחיים סביר להניח כי לא תמצאו את אותה אחידות והומוגניות הקיימת אצל אחינו מהיהדות הרבנית. מציאות זו באה לידי ביטוי באופן בו אנו מציינים טקסים יהודיים שונים ובדרך בה אנו חוגגים את מועדי ישראל.

את עמודים 20-22 הקדיש המגזין לניסיון נוסף להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל-פה. למרות הסתירות הבלתי נגמרות בין המקרא לתושב"ע ולמרות שכבר הוכח מעבר לכל ספק כי אין בתנ"ך זכר ולא גם לקיומה של הלכה אחת מהמסורת הרבנית, מוסיפים חברי יד לאחים להדגיש את הסאה ולנסות ולכפות על כלל הציבור היהודי את המסורת אשר פיתחו חז"ל.

בעמוד 22 במגזין שלהם, נטפלים יד לאחים לארבעת המינים מחג הסוכות ושואלים: "מדוע החליטו כולם [כל זרמי היהדות] להביא אתרוג כשהשוק מוצף בפירות הדר למיניהם?".

במניפולציה שכזו, חושבים ביד לאחים כי יצליחו להערים על תולדות עם ישראל ואף על השכל הישר. כאן המקום להכריז כי התשובה לשאלתם ברורה וחדה: הסיבה שבעטיה נאלצים כולם לקנות במיטב כספם דווקא אתרוג היא מפני שכך החליטו וקבעו חז"ל (משנה, סוכה ג'). ואוי לו למי שיעז להתנגד להם; האומלל שיעמוד מולם צפוי לחרם, לנידוי, להכפשה, למיתה בעולם הזה ולייסורים בלתי נסבלים בעולם הבא (בבלי, עירובין כ"א ע"ב).

במשך אלפיים שנה, אזוק העם היהודי כבן ערובה בידי כת הרבנים ומחויב לפעול על-פי "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כ"ט 13) ולא לפי דבר אלהים. לאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר מעמדה הדתי של כת הפרושים (הרבנים) הלך והתחזק, הם העזו לקבוע כי "חמורים דברי זקנים [רבנים] מדברי נביאים" (ירושלמי, ברכות, פרק א', הלכה ד). במאה ה- 1 לספירה התעמת מולם ישוע המשיח ולא נרתע מלהטיח בהם את דברי התוכחה הבאים: "עֲזַבְתֶּם אֶת־מִצְוַת אֱלֹהִים לְהַחֲזִיק בְּמַסֹּרֶת בְּנֵי־אָדָם… "בִטַּלְתֶּם אֶת־מִצְוַת הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת־הַמַּסֹּרֶת שֶׁלָּכֶם… "וַתָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם" (מרקוס ז' 8-9, 13). בגין ביקורת זו, המשיח ותלמידיו שילמו ומשלמים על כך גם כיום, מחיר כבד; ביטוי לכך ניתן למצוא בפעילותם השוטפת של יד לאחים ובדברי הנאצה שהם מפרסמים בכתב העת "מחפשים".

בחג הסוכות מצווה התורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג 40). אלו הדברים שנאמרו למשה מפי הגבורה ואין זכות לאיש להוסיף עליהם או לגרוע מהם מאומה (דברים ד' 4, י"ג 1). אם כת מסוימת מחליטה כי "פרי עץ הדר" מכוון דווקא לאתרוג, שיבושם לה. אך כאשר כופים זאת על כלל האוכלוסייה באמתלה של תושב"ע אשר לכאורה ניתנה למשה בסיני, זו כבר חציית קו אדום!

נסיים את מצעד הכזבים בעמוד 19, שם שוב חוזרים יד לאחים על המנטרה הקבועה שלהם באומרם כי המשיחיים העוסקים בבישור "מקבלים משכורות שמנות כדי לשקר… וגורפים הון על אותו ניצול מכוער". מעניין אותנו לדעת, מאיין הבקיאות של יד לאחים בגובה משכורתינו? האם המודיעין המשומן שלהם פרץ למחשבי מס ההכנסה? וחוץ מזה, עד כמה נואשים הם צריכים להיות על מנת לפרסם מידע שקרי ובלתי מבוסס?

נדמה כי ברוב ייאושם, שוב בחרו חברי הארגון לתקוף את השליח, בחושבם כי אם יצליחו להכפיש את שמו, ייפגעו במסר אשר בפיו. בראותם כי אינם מסוגלים להתמודד עם האמת בטיעונים ממשיים, החליטו לנעוץ את שיניהם באלו המעבירים את המסר ובכך, לנסות ולהסית את הדיון מהעיקר.

אלא מאי, לצד פיברוק משכרותם המופרכת של המשיחיים, שכחו ביד לאחים להוסיף מספר נתונים כספיים אחרים; אם בהכנסות דת עסקינן, הבא נציג אפוא כמה פרטים מהדו"ח הטרי של מבקר המדינה, אשר שופכים אור על מקובלים ובד"צים (גופי כשרות פרטיים) המעלימים מס באופן שיטתי ועקבי. תחזיקו חזק ושימו לב למספרים הבאים:

"27 גופי כשרות פרטיים (בד"צים) ועשרות מקובלים מכניסים מיליארדי שקלים מבלי לשלם מס כחוק, בטענה שמקור הכספים הוא מתנות או תרומות. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום. "ישנו חשש שפעילותם משמשת להלבנת הון", נכתב בדו"ח. על פי הדו"ח, ברשות לאיסור הלבנת הון התקבלו מאז 2002 כ-240 דיווחים "בלתי רגילים" לגבי 11 מקובלים ו-6 בד"צים. דיווחים אלה נוגעים לפעולות פיננסיות מחשידות, בהיקף של למעלה ממיליארד שקל, שמתוכם כ-877 מיליון שקל נוגעים למקובל אחד" (YNET, 29/10/14).

"פרק אקזוטי במיוחד בדוח זכה לכותרת "מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים". בפרק זה נחשפים הסדרי מס תמוהים ואף מקוממים הניתנים לראשי ארגונים שונים הפועלים בתחום העיסוק המכונה "ענף המקובלים". "מתן ברכות להצלחה, ייעוץ אישי או עסקי ותיווך בין אנשי עסקים" – כל אלה הן פעולות עסקיות החייבות במס, שרבנים מבצעים לפי הדוח. "הביקורת העלתה כי למרות הסכומים העצומים שמשולמים למקובלים, לא כללה רשות המסים את בדיקת פעילותם בתוכניות העבודה של חטיבת השומה" (גלובס, 29/10/14).

"מבקר המדינה בביקורת חריפה על רשות המיסים שאינה פועלת נגד "מקובלים" ו"בד"צים" המרוויחים מיליארדי שקלים בשנה מבלי לשלם מס כחוק. "ללא מיסוי על פעילותם – נגרם הפסד כספי למדינה". תוך כך, מהדו"ח עולה כי "מקובלים" ובד"צים מספקים שירותים גם לתושבי חוץ ולתאגידים הרשומים בחו"ל. משרד מבקר המדינה איתר ברשות לאיסור הלבנת הון 240 דיווחים בלתי רגילים שהתקבלו בשנים 2014-2002, לגבי 11 רבנים "מקובלים" ושישה בד"צים, בסכום של כ-1.011 מיליארד ש"ח וכ-1.3 מיליון פרנק שוויצרי: כ-993 מיליון ש"ח נוגעים למקובלים, מהם כ-877 מיליון ש"ח הנוגעים למקובל אחד; וכ-18 מיליון ש"ח וכ-1.3 מיליון פרנק שוויצרי נוגעים לבד"צים" (וואלה, 29/10/2014).

כמובן כי את הנתונים האלה לא יפרסמו יד לאחים. במקום להסיר את הקורה הגסה מבין עיניהם ומבין עיניה של הכת אליה הם משתייכים, הם מעדיפים להיטפל לקיסם בעין מתנגדיהם. חבל כי אינם משכילים להישמע לפתגם חכמיהם, אשר המליצו: "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים" (בבלי, בבא בתרא ס' ע"ב), כלומר: לפני שתבוא בדרישה מאחרים, הנהג עצמך כראוי באותו עניין; נקה עצמך לפני שאתה מבקש לנקות את זולתך!

[1] בתלמוד הבבלי, סוכה נ"ה ע"ב נאמר: "אמר רבי אליעזר: הני שבעים פרים, כנגד מי? כנגד שבעים אומות".
[2] ראו למשל, כתבתו של יובל אזולאי ב"הארץ", 03/10/2009; וכתבה מהערוץ הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=GvtxhvKs_WA
[3] שמו מתנוסס ברשימת רבניה של צהר, בלינק: http://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/2015/05/13398-6-amoud-israel.pdf
[4] כתבה מאת יהודה שלזינגר, "ישראל היום", 26.06.15.