אלוהים ציין כי החיות הן שנועדו לקרבנות ולא בני אדם. גם באופן יותר ספציפי, העמים מסביב לעם ישראל נודעו בטקסיהם האכזריים של הקרבת בני אדם לאליליהם, כגון האליל "המולך" ואחרים (ראו ירמיהו ז':ל"א), היו אף ממלכי ישראל שאימצו טקס זה (ראו מלכים ב' כ"ג:י') ואכן בתורה אלוהים אוסר הקרבת אדם (דברים י"ח:י').
ראשית, עלינו להבהיר, היהדות המשיחית איננה רואה בישוע אדם שהפך לאלוהים (על אף שהרבנים מנסים לעודד מחשבה זו בקרב העם), אמונה כי אדם יכול להפוך לאלוהים קיימת רק אצל דתות המזרח הרחוק. היהדות המשיחית רואה בישוע התגלמות של נבואות התנ"ך על המשיח, התנ"ך בנבואותיו מייצר תעודת זהות למשיח, זאת על מנת שעם ישראל יוכל לזהותו. בנבואות אלו מתואר המשיח, בין היתר, כאלוהים בכבודו ובעצמו שלובש דמות בשר ודם ויורד אלינו, מטאפורה נהדרת לכך נותן הנביא מיכה: "כִּי-הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳותֵי אָרֶץ" (מיכה א:ג). כמו כן, לעיתים מתאר התנ"ך את המשיח כ"בן אלוהים".
נבואת ישעיהו בפרק נ"ג מתארת את המשיח כשה (כבש) שמובל להיות קורבן, בדיוק כמו קורבן החטאת שעל המזבח שבבית המקדש. זה הוא אלוהים שכה אהב ואוהב אותנו, שבא בדמות המשיח והקריב את עצמו בעד חטאי האנושות. אין פה עם או קבוצה כלשהי שמקריבה אדם כקורבן, אלא המשיח שמוביל את עצמו להיות הקורבן, במילים אחרות, אלוהים הוא זה שנתן את עצמו בעדנו! אף אחד לא הקריב אותו. אפשר לתאר זאת כשופט בבית משפט שמהיותו שופט חייב לעשות צדק, ולכן גוזר עונש על הנאשם, מיד לאחר מכן הוא יורד מהדוכן ולוקח על עצמו את העונש שזה עתה גזר על הנאשם.
דוגמא ל"קורבן הבן" ניתן למצוא כבר בתנ"ך, באברהם קיבלנו את הרמז הגדול הראשון שאלוהים העניק לנו בנושא; עקדת יצחק, אלוהים מצווה על אברהם להקריב את בנו: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ … וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב:ב). אף על פי שיצחק לא מת על המזבח בידי אברהם שהרי אלוהים מנע ממנו, יש כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן:
- אלוהים לא מנסה אותנו בחטא. כלומר, אלוהים לא היה אומר לאברהם לעשות דבר שהוא בניגוד לטבעו ולעקרונותיו. למשל, אלוהים לא היה מנסה את אברהם בגניבה, רצח או סגידה לאלוהים אחרים.
- העיקרון שעומד מאחורי הקורבן הוא "תחלופה". כאשר אתה חוטא, מישהו או משהו חייב למות במקומך, כי זהו שכר החטא. כולנו חוטאים לכן על כולנו למות. אך בדיוק כאן נכנס המשיח שלקח את מקומנו ואת שכר המוות שמגיע לנו על עצמו!
- המחשבה הזאת איננה מחשבה פאגאנית או נוצרית, שהרי שבספרות היהודית נאמר "מיתתן של צדיקים מכפרת". כמו כן, במדרש הגדול על בראשית כ"ב 19, ספרא ק"ב ג, תענית ט"ז א, נאמר: למרות שיצחק לא מת בפועל, אלוהים החשיב את המקרה כאילו "עפרו של יצחק הוערמה על המזבח..".
לסיכום, אף אחד לא הקריב בן-אדם, אלא היה זה אלוהים בדמות המשיח שנתן את עצמו לקורבן המהווה כפרה אולטימטיבית עבורנו שכן הוא הצדיק הגדול ביותר, יותר מאברהם והאבות ואף ממשה (על זה גם יסכימו במדרש תנחומא פרשת תולדות י"ד).
