תגובה לסרטון של פאולוג׳יה (Paulogia) נגד הראיות לתקומתו של ישוע

לאחרונה פרסמנו בערוץ היוטיוב שלנו שני סרטוני אנימציה על תקומתו של ישוע מן המתים. שני סרטונים אלו אשר תרגמנו וערכנו, נוצרו במקור לפני מספר שנים על ידי הארגון של הפילוסוף והתיאולוג וויליאם ליין קרייג.¹ בזמן שפרסמנו את שני הסרטונים בערוץ שלנו, צופים רבים שלחו אלינו סרטון תגובה באנגלית על ידי יוטיובר המכנה את עצמו פאולוג׳יה (Paulogia), המתיימר להפריך את התכנים שבשני הסרטונים של קרייג (אותם תירגמנו) וביקשו מאיתנו להגיב לסרטון שלו.

במאמר זה אני (אלי) אתייחס לסרטון התגובה של פאולוג׳יה ואבחן את הביקורת שלו. במאמר זה, כל ביקורת של פאולוג׳יה לנקודה מסוימת בסרטוני האנימציה נקראת ״טענה״, ואילו כל תשובה לכל ביקורת שלו נקראת ״תגובה״. הטענות שלו מסוכמות בפראפרזות, הן אינן מהוות ציטוט ישיר. לפני הטענות והתגובות, יופיעו הציטוטים מתוך סרטוני האנימציה אותם הוא מנסה להפריך, כך תוכלו לקבל הקשר מסוים ולהבין טוב יותר את התוכן.

שימו לב כי טענות מסוימות של פאולוג׳יה מכוונות כלפי אותו הציטוט אשר תחתיו הן מופיעות. מאמר זה יענה על רוב טענותיו של פאולוג׳יה. מאמר זה יתעלם מטענות שוליות וחסרות כל חשיבות; טענות שלא משפיעות על הראיות לטובת התקומה. בנוסף, מאמר זה יתעלם מטענות שחוזרות על עצמן בסרטון של פאולוג׳יה, ויענה עליהן פעם אחת בלבד. לפני קריאת המאמר, מומלץ מאוד לצפות בשני סרטוני האנימציה לטובת תקומתו של ישוע כאן וכאן. ולאחר מכן, לצפות כאן בתגובה של פאולוג׳יה. אגב, מאמר מורחב לטובת תקומתו של ישוע קיים באתרנו.

אז האם פאולוג׳יה הצליח להפריך את הראיות שמוצגות בסרטונים לטובת תקומתו של ישוע? 

 

1. הקבר הריק

גילוי הקבר הריק מתועד בלא פחות משישה מקורות עצמאיים (הראשונה לקורינתים טו 3-5; יוחנן כ 1-8; לוקס כד 1-12; מעשי השליחים ב 29-32; מתי כח 1-10; מרקוס טז 1-8), חלקם שייכים לחומרים המוקדמים ביותר שניתן למצוא בברית החדשה.

טענה: ״שום קבר ריק לא מוזכר בראשונה לקורינתים טו 3-5. לכן, לא מדובר במקור עצמאי לטובת הקבר הריק.״

תגובה: חשוב קודם כל להבין ששאול מצטט בקטע זה מקור קדום שהוא עצמו קיבל מספר שנים בודדות בלבד מאז הצליבה (ככל הנראה מפטרוס ויעקב כשביקר אותם בירושלים). הביטוי ״נקבר וקם״ התפרש על ידי כל יהודי בתקופת בית ראשון באופן פיזי- הגופה של ישוע לא הייתה בקבר. עבור יהודי בית ראשון, תקומה מן המתים היא לא מאורע רוחני אלא מאורע פיזי. לכן, המקור הקדום הזה כרוך בהכרח בקבר ריק. לכן, מדובר בראיה מאוד קדומה לטובת הקבר הריק של ישוע.²

טענה: ״קברו הריק של ישוע לא מוזכר במעשי השליחים ב 29-32. בנוסף, ספר זה הוא לא מקור עצמאי משום שמדובר באותו המחבר לכאורה כמו של הבשורה על פי לוקס, דהיינו לוקס.״

תגובה: דווקא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי פטרוס התייחס לקברו הריק של ישוע בקטע זה. פטרוס אומר שקברו של דוד המלך ״נמצא עמנו עד היום״ בניגוד לישוע שקם מן המתים. כלומר, פטרוס עושה ניגוד ברור בין הקבר של ישוע לקבר של דוד: בניגוד לקברו של דוד, קברו של ישוע ריק.

האם הקטע הזה במעשי השליחים הוא מקור עצמאי? כן. לא כי ספר מעשי השליחים לא נכתב על ידי לוקס. אלא כי לוקס מתבסס בקטע זה במעשי השליחים על מקור קדום יותר מהספר עצמו. המקור הזה הוא הלימוד הראשוני של השליחים (באופן ספציפי של פטרוס) עליו לוקס מתבסס בקטע זה. במילים אחרות, קיים בידינו בקטע זה תיעוד של הלימוד הראשוני של השליחים- הם לימדו שקברו של ישוע נמצא ריק.³ איך יודעים שלוקס לא המציא את הדרשה שבמעשי השליחים ב, אלא שהוא התבסס על הלימוד המקורי של פטרוס? קיימים מספר רמזים מובהקים לכך:

ראשית, הדרשות של פטרוס במעשי השליחים מכילות בתוכן אוצר מילים ורעיונות משותפים עם האיגרת של פטרוס:
עַל־פִּי עֲצַת אֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְבְּעָה וִידִיעָתוֹ־מֵראשׁ (מעשי השליחים ב 23).
הַנִּבְחָרִים עַל־פִּי יְדִיעָתוֹ מִקֶּדֶם שֶׁל אֱלֹהִים הָאָב (הראשונה לפטרוס א 1-2).
כֶּסֶף וְזָהָב אֵין לִי (מעשי השליחים ג 6).
כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב… (הראשונה לפטרוס א 18).
בֶּאֱמֶת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא פָּנִים (מעשי השליחים י 34).
וְאִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים (הראשונה לפטרוס א 17).
כִּי אוֹתוֹ שָׂם הָאֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט הַחַיִּים וְהַמֵּתִים (מעשי השליחים י 42).
הַלָּלוּ יִתְּנוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁעָתִיד לִשְׁפט אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים (הראשונה לפטרוס ד 5).⁴

שנית, הדרשות במעשי השליחים א -יב ניתנות לתרגום לארמית באופן חלק וטבעי (בניגוד לדרשות בפרק יג), דבר שמצביע על כך שהדרשות הללו אכן נישאו במקור ליהודים דוברי ארמית על ידי השליחים.

שלישית, על פי מעשי השליחים פרקים א וב, הדרשות הראשונות נישאו בירושלים שבעה שבועות לאחר הצליבה. לא סביר כלל שלוקס ימציא את הפרט הזה. אין כל סיבה להמציא פער זמני כזה בין הצליבה לדרשות של השליחים בירושלים. פרט זה מעלה תהיות כמו: למה השליחים חיכו שבעה שבועות לפני שהם התחילו להפיץ את תורתם? תהיות כאלו אינן מקדמות את מטרתו של לוקס, לכן, סביר מאוד להניח שמדובר בפרט אותנטי.⁵

טענה: ״מרקוס, מתי ולוקס הם לא מקורות עצמאיים כי מתי ולוקס התבססו על מרקוס.״

תגובה: מדובר בחוסר הבנה וחוסר בקיאות במחקר הברית החדשה המודרני. הטענה היא לא שמתי ולוקס הם מקורות עצמאיים שלא תלויים במרקוס. אלה המחקר המודרני של הברית החדשה הראה כי הבשורות הללו מתבססות פעמים רבות על מקורות עצמאיים. לדוגמה, כפי שקרייג מסביר, בבשורת מתי מופיע הסיפור אודות השומרים הרומאים בקברו של ישוע. מחבר בשורת מתי לא קיבל את הפרט הזה מבשורת מרקוס (משום שפרט זה לא מופיע שם). והוא גם לא המציא אותו, משום שאוצר המילים בסיפור זה אינו מאפיין את שאר בשורת מתי (שימו לב לאוצר המילים הייחודי בפרק כז פסוקים 62-66: ״לְמָחֳרָת עֶרֶב הַשַּׁבָּת״, ״הַמַּתְעֶה״, ״מִשְׁמָר״, ״שִׁמְרוּ״, ״חוֹתָם״, ״יִגְנְבוּ״ ועוד). דהיינו, מחבר בשורת מתי התבסס על מקור קיים בסיפור זה.

הוא ממשיך ומראה כי בשורת לוקס גם כן מתבססת על מקור עצמאי בסיפור אודות הקבר הריק משום שבסיפור שבבשורת לוקס, פטרוס ותלמיד נוסף הלכו לבדוק את הקבר של ישוע כדי לאמת את טענת הנשים שגרסה כי הוא ריק. פרט זה לא הומצא על ידי לוקס משום שהוא מופיע גם (ורק) בבשורת יוחנן- בשורה שלא תלויה בבשורת לוקס.

בנוסף, קרייג מראה כי חוקרי הברית החדשה הגיעו למסקנה כי בשורת מרקוס מתבססת על מקור קדום יותר בנרטיב אודות מאסרו, משפטו וצליבתו של ישוע (יד-טו 47). משום שבניגוד לשאר בשורתו, נרטיב זה הינו כרונולוגי ורציף. משמע, מחבר הבשורה התבסס בנרטיב זה על מקור קדום יותר מהבשורה עצמה. מה לגבי סיפור הקבר הריק במרקוס? גם סיפור זה היה חלק מהמקור הקדום עליו מחבר בשורת מרקוס התבסס בנרטיב אודות המאסר, המשפט והצליבה של ישוע. סיפור הקבר הריק מקושר תחבירית ורעיונית לסיפור המאסר, המשפט והצליבה של ישוע. נאמר במרקוס טז 1 כי הנשים הִתְכַּוְּנוּ לָבוֹא וְלִמְשחַ אוֹתוֹ. המילה ״אותו״ מניחה התייחסות קודמת לגופתו של ישוע שמתוארת בסיפור הקבורה במרקוס טו 43. בנוסף, שאלתן: "מִי יָגול לָנוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקֶּבֶר?" (טז 3) מניחה את הימצאותה של האבן שיוסף מן הרמתיים גלל על פי הקבר (טו 46). יתרה מזאת, העובדה שהן ביקרו את הקבר מניחה כי הן ידעו איפה ישוע נקבר (טו 47). לבסוף, ההתייחסות של המלאכים למקום קבורתו (טז 6) מתייחסת למקום שבו יוסף מן הרמתיים קבר את ישוע. מאחר שסיפור הקבר הריק במרקוס מקושר לסיפור המאסר, המשפט והצליבה של ישוע (בו מרקוס התבסס על מקור עצמאי וקדום), סיפור הקבר הריק במרקוס מבוסס על מקור עצמאי וקדום יותר לחיבור בשורה זו.

לגבי בשורת יוחנן, פאולוג׳יה בעצמו מסכים בסרטון יחד עם חוקרי הברית החדשה כי בשורה זו לא התבססה על שלוש הבשורות הסינופטיות, לכן סיפור הקבר הריק בבשורת יוחנן, הינו מקור עצמאי נוסף לקבר הריק.

לכן, הטענה של פאולוג׳יה שגויה. יש לנו מקורות עצמאיים עליהם מתבססים מחברי הבשורות כאשר הם כותבים על קברו הריק של ישוע.⁶

טענה: ״הקטעים הללו מהברית החדשה לא מהווים ראיות לקבר ריק כי מה שיש לנו כאן זה מידע שעלינו לקבל אך ורק כי כך כתוב בברית החדשה.״

תגובה: טענה זו שוב מפגינה חוסר הבנה. כאשר חוקרים ניגשים לכתבי הברית החדשה, הם לא ניגשים אליהם כאל ספר קדוש וחסר טעויות. אלא שהם ניגשים לספר זה כמו לכל אוסף של כתבים מן העת העתיקה. על ידי שימוש בקריטריונים היסטוריים הם קובעים אילו פרטים ניתן לאמת באופן סביר ואילו פרטים לא ניתן לאשר באופן היסטורי.

הטיעון לטובת תקומתו של ישוע לא מניח שהברית החדשה היא ספר קדוש וחסר טעויות, או שרק בגלל שכתוב משהו אז זה נכון. הטיעון לטובת תקומתו של ישוע ניגש לברית החדשה באופן ביקורתי ומבסס את שלוש העובדות שדורשות הסבר, דרך קריטריונים היסטוריים מקובלים אשר משומשים על כל מסמך מן העת העתיקה. לכן, טענה זו שגויה.

בנוסף, על פי הבשורות היו אלו נשים שגילו ראשונות כי גופתו של ישוע לא נמצאת בקבר. מבחינה היסטורית באותה התרבות, עדותן של נשים הייתה חסרת חשיבות. סביר מאוד להניח שאם סיפור הקבר הריק היה המצאה מאוחרת, היו בוחרים לטעון דווקא כי גברים הם אלו שגילו אותו.

טענה: ״זה נכון שבברית החדשה כתוב שנשים הגיעו ראשונות לקבר. אז מה? מעצם העובדה שזה כתוב לא משתמע שזה קרה.״

תגובה: זה לא רק בגלל שזה כתוב, אלא שמדובר בפרט מביך. לכן, לא יכול להיות שפרט זה הומצא. הרי עדות נשית לא הייתה שקולה באמינותה לעדות גברית באותה התקופה.

טענה: ״זה לא נכון שזה מפתיע שנשים מתוארות בתור אלו שגילו את הקבר. באותה התקופה עדות נשית לא נחשבה כאמינה אך ורק במסגרת משפטית, אך זה לא אומר שלא הייתה להן השפעה בעניינים קהילתיים בתנועה המשיחית. למעשה, על פי הברית החדשה נשים היו מאוד בולטות בתחילת התנועה המשיחית וקהילתה. בנוסף, זה היה מנהג קבוע של נשים לבוא ולבקר את קברים, לא היה מדובר במנהג גברי.״

תגובה: כפי שקרייג מסביר, התגלית אודות הקבר הריק על ידי הנשים היא דווקא אחת מן הראיות הכי חזקות ששיכנעו את החוקרים שהקבר נמצא ריק.⁷ אכן עדות נשית לא נחשבה באותה התקופה בבתי המשפט. אבל למה? יוסף בן מתתיהו עוזר לנו להבין. כי הן נחשבו לשקרניות, בלתי אמינות וקלות ראש: 

״נשים פסולות לעדות, מחמת קלון דעתן והחוצפה שבמינן; (קדמוניות היהודים ד.ח.טו).״

״ואלו הן הפסולים–המשחק בקוביה, והמלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, ועבדים. זה הכלל–כל עדות שאין האישה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה.״ (משנה, ראש השנה א' ח')

על פי הציטוט האחרון מהמשנה, עדות נשית שקולה לעדות של גנב! כעת שימו לב לציטוט הבא:

״מוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים.״ (ירושלמי, סוטה טז א, פרק ג, הלכה ד, גמרא)

בנוגע לטענתו כי נשים היו בולטות בתחילת התנועה המשיחית- אין שום ראיה או גיבוי לטענה זו. 

בנוגע לטענה שהנשים הגיעו ראשונות לקבר כי כך נשים נהגו לעשות באותה התקופה, מדובר בטענה חסרת כל ראיות ולמעשה לא רלוונטית במקרה זה משום שהקבר היה אטום. לא הייתה להן דרך להיכנס אליו.⁸ 

הביטחון שלנו בקבר הריק מתחזק עוד יותר על ידי תגובתם של מנהיגי הדת היהודים. כשהם שמעו שהקבר נמצא ריק, הם טענו שתלמידיו של ישוע גנבו את גופתו, ובכך הודו שקברו של ישוע היה למעשה ריק.

טענה: ״בנוגע לטענה שההנהגה היהודית האשימה את תלמידיו של ישוע על כך שהם גנבו את גופתו- האשמה שכביכול מניחה קבר ריק, מדובר בטענה שאינה ניתנת להוכחה. אלא מי שמשתמש בטענה זו מקבל אותה אך ורק ׳כי כך כתוב במתי׳. האשמה זו אך ורק מוזכרת בבשורת מתי. לכן, מידע זה אינו אמין.״

תגובה: טיעון חלש! שימו לב שמתי אומר שהטענה הזו של ההנהגה היהודית הייתה נפוצה "עַד הַיּוֹם הַזֶּה". במילים אחרות, הטענה הזו אודות גניבת הגופה עדיין נשמעה והופצה בזמן שמתי כתב את המשפט הזה. אם ההנהגה היהודית לא טענה שהתלמידים גנבו את הגופה, כל אחד היה יכול לגשת להנהגה היהודית, לשאול אותם ולשלול את טענתו של מתי. במילים אחרות, אם ההנהגה היהודית לא באמת טענה שהתלמידים של ישוע גנבו את הגופה, מתי ירה לעצמו ברגל בכך שהוא טען שזו שמועה שהייתה נפוצה עד זמן כתיבת בשורתו.

בנוסף, הטענה של ההנהגה היהודית (שהתלמידים גנבו את הגופה) מתועדת במקור עצמאי נוסף. בסביבות 150 לספירה, יוסטינוס מרטיר מתעד שההנהגה היהודית עדיין הפיצה את אותה הטענה נגד התלמידים (Dialogue with Trypho, 108). בנוסף לכך, בסביבות 200 לספירה טרטוליאנוס ענה על טענה דומה (De spectaculis, 30).

טענה: ״אין כל תיעוד לתקומת הצדיקים כפי שזה מתואר במתי כז 52-53 במקורות אחרים. אם מתי כז לא מהימן, אז מדוע עלינו להאמין למתואר בפרק הבא? כלומר, מדוע עלינו להאמין בכך שהיו שומרים בקבר, בהם הפצירה ההנהגה היהודית להפיץ את השמועה כי גופתו נגנבה?״

תגובה: מאיזה היסטוריון היית מצפה שיכתוב על המאורע שמתואר במתי כז, כלומר תקומת הצדיקים? נניח והיו אנשים שראו את אותם הצדיקים קמים לתחייה, והם הפיצו את הסיפור לגבי המקרה הזה ברחבי ירושלים, איזה היסטוריון מהתקופה ההיא בדיוק ירצה לתעד את טענתם?

בנוסף, הטענה כי ההנהגה הפיצה את השמועה כי גופתו של ישוע נגנבה, לא תלויה במהימנות הסיפור אודות השומרים בקבר. אלא, כפי שראינו, מתי כותב כי ההאשמה הזו הייתה מופצת עד יום כתיבת בשורתו. משמע כל אחד היה יכול לאמת זאת ולהיווכח כי אכן האשימו את התלמידים בגניבת הגופה.⁹

"עד היום רוב החוקרים, מחזיקים בתוקף במהימנות הטענות של הברית החדשה אודות הקבר הריק" (ג'ייקוב קרמר, פרופסור ללימודי הברית החדשה באוניברסיטת ווינה).

טענה: ״לגבי הציטוט מג׳ייקוב קרמר, הציטוט המקורי אומר שרוב הפרשנים, לא חוקרים, מסכימים שקברו של ישוע נמצא ריק. למה הסרטון משנה את זה מחוקרים לפרשנים? זה ברור, כי פרשנים הם תאולוגים שמתחילים עם ההנחה שהברית החדשה נכתבה בהשראת אלוהים. אז ברור שהם יסכימו עם זה.״

תגובה: הציטוט המקורי הוא בגרמנית מהספר הבא: Jacob Kremer, Die Osterevangelien Geschichten um Geschichte (Stuttgart: Katholisches Bibelwerk, 1977), 49-50

ניתן לתרגם את המילה בגרמנית בתור ״פרשנים״ או ״חוקרים״. כדי לפשט עבור אלו שלא בקיאים בתחום, קרייג בחר להשתמש בתרגום ״חוקרים״. אך לא קיים הבדל בין השניים. פרשנים חוקרים את הברית החדשה גם מבחינה היסטורית. במילים אחרות, אותם ״פרשנים״ בציטוט של קרמר הם חוקרי הברית החדשה.¹⁰

טענה: ״קרייג מסתמך על המחקר של הברמס- המומחה העולמי למחקר אודות התקומה של ישוע. אך הברמס לא מכליל את הקבר הריק של ישוע בתור העובדה שמוכרת על ידי הרוב המוחלט של החוקרים.״

תגובה: זה נכון שלא הרוב המוחלט של החוקרים מקבל את הקבר הריק כעובדה, אך הוא כן מוכר בכל זאת על ידי רוב החוקרים כעובדה. כפי שהברמס תיעד, 75 אחוזים מהחוקרים מסכימים שקברו של ישוע נמצא ריק.¹¹ 

 

2. הופעותיו של ישוע לאחר מותו    

באחת מהאיגרות המוקדמות ביותר בברית החדשה, שאול מספק רשימה של עדים להופעותיו של ישוע לאחר תקומתו. 

 הוא נִרְאָה אֶל כֵּיפָא וְאַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁנֵים-עָשָׂר. אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים… אַחַר כָּךְ נִרְאָה אֶל יַעֲקֹב וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל כָּל הַשְּׁלִיחִים. אַחֲרֵי כֻּלָּם נִרְאָה גַּם אֵלַי.

(שאול, הראשונה לקורינתים טו 5-8). 

 טענה: ״רשימת העדים לתקומתו של ישוע שמופיעה בראשונה לקורינתים טו היא רשימה ששאול קיבל ממקור אחר, הוא לא יכול לאמת כי הרשימה הזו נכונה.״

תגובה: טעות! הוא כן יכול לאמת את רשימת העדים משום שהוא יכול לראיין אותם או לפחות את חלקם. הוא היה יכול לראיין את השליחים שמתוארים ברשימה וגם לראיין חלק מחמש מאות האנשים אותם נראה שהוא הכיר בהתחשב בכך שהוא ידע כי רובם עדיין בחיים ומקצתם מתים (פס׳ 6). ולמעשה, הוא טוען כי השליחים עצמם מבשרים את אותה הבשורה (פס׳ 11). לכן, קהל היעד של האיגרת היה יכול לתשאל אותם ולאמת את העובדה כי הם אכן טענו שהם ראו את ישוע חי. לא רק ששאול הכיר את השליחים, אלא הוא גם יודע שהקורינתים, קהל היעד של האיגרת, הכיר אותם. זאת ניתן להסיק על בסיס דבריו בתחילת האיגרת: 

אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְכָךְ שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם אוֹמֵר: "אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל", אוֹ "אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס", "אֲנִי שֶׁל כֵּיפָא", "וַאֲנִי שֶׁל הַמָּשִׁיחַ" (הראשונה לקורינתים א 12).

כאן שאול מוכיח את הקורינתים על המריבות והפילוג ביניהם. הקורינתים רצו להשתייך לאחד מן השליחים שהם הכירו. משמע הם היו יכולים לראיין אותם לגבי העדות שלהם לתקומה של ישוע, משום שהם הכירו אותם. ראוי לציין כי לאורך האיגרת, שאול ניסה לבסס את מעמדו כשליח לפני הקורינתים (ראו לדוגמה הראשונה לקורינתים ט 1-2), לכן, הוא לא היה נותן להם רשימת עדים שקרית, דבר שמבחינתם היה שולל את מעמדו כשליח אמת.

טענה: ״ההתגלות לשאול הייתה חזון, לא התגלות פיזית. לכן לא מדובר בפרט שניתן לאמת היסטורית (ראו השנייה לקורינתים יב 2; גלטים א 12).״

תגובה: שימו לב לשגיאה הברורה של פאולוג׳יה:

מראה המקום מהשנייה לקורינתים יב 2 אינו מתאר את ההתגלות של ישוע לשאול בדרכו לדמשק (כפי שזה מתואר במעשי השליחים ט). שאול לא מדבר בקטע זה על ההתגלות של ישוע שהפכה אותו מרודף לחסידו. אלא ששאול מדבר כאן על התגלות נפרדת שהתרחשה בהקשר אחר לחלוטין- אחרי שכבר שאול הפך למאמין בישוע. איך יודעים זאת? חישוב מתמטי פשוט: שאול אומר שהחזון הזה קרה לִפְנֵי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שנים (פס׳ 2). חוקרי הברית החדשה מסכימים כי שאול חיבר את השנייה לקורינתים בערך בשנת 55 לספירה. דרך חישוב פשוט ניתן לקבוע כי החזון שעליו מדבר שאול כאן לא התרחש לפני שנת 40 לספירה. לעומת זאת, שאול הפך לחסידו של ישוע כבר בשנים הראשונות אחרי ה30 לספירה. משמע החוויה של שאול שהפכה אותו לחסידו של ישוע, התרחשה כמעט עשור לפני החוויה שעליה הוא מדבר בשנייה לקורינתים יב 2! לכן, לא מדובר כלל על אותה החוויה.¹²

מראה המקום של אל הגלטים א 12 לא מצהיר כלל כי ההתגלות של ישוע הייתה חזון או מאורע רוחני. מדובר בהנחה שמחבר הסרטון הלביש על הקטע. ההתגלות לשאול לא הייתה חזון סובייקטיבי משום שהמשרתים שלידו כן שמעו קולות ונפלו על הרצפה מהאור החזק (ראו מעשי השליחים ט). מבחינת הנרטיב במעשי השליחים, היה מדובר במאורע פיזי לכל דבר. גם אם לא ניתן לאמת היסטורית את המאורע הזה, ניתן לאמת כי שאול לפחות טען כי הוא חווה את המאורע הזה. דבר שמהווה פרט שתומך בתקומה. משום שיש להסביר מדוע שאול הפך מרודף התנועה, לחסידו של ישוע עד כי היה מוכן לסבול ואף למות עבור אמונתו בתקומתו של ישוע. 

"מבחינה היסטורית, ניתן לומר בבירור ששמעון כיפא והתלמידים חוו את ישוע מופיע בפניהם לאחר מותו כמשיח שקם מן המתים". 

(גרד לודרמאן, חוקר הברית החדשה באוניברסיטת גוטינגן).

טענה: ״הציטוט של החוקר גרד לודרמן הוצא מההקשר. לודרמן לא טוען שישוע באמת הופיע לפני תלמידיו, אלא הוא טוען שתלמידיו חוו חוויות שאותן הם פירשו בתור התקומה של ישוע.״

תגובה: ובכן, מדובר בהודאה כי תלמידיו הראשונים של ישוע חוו חוויות שגרמו להם להאמין שישוע קם מן המתים. כלומר הטענה כי ישוע קם מן המתים היא לא מיתוס או התפתחות מאוחרת, אלא מדובר באמונתם של עדי הראייה לחייו של ישוע. איך מסבירים זאת? איך מסבירים את החוויות הללו של השליחים- חוויות שהתרחשו במקביל, במספר נסיבות, במקומות וזמנים שונים?

 

3. אמונת התלמידים בתקומתו של ישוע

עובדה מספר שלוש: אמונת תלמידי ישוע בתקומתו מן המתים. 

טענה: ״העובדה הזו שקולה לעובדה הקודמת. מה ההבדל ביניהן?״

תגובה: לא. העובדה השנייה היא שהתלמידים טענו שהוא הופיע לפניהם. אך כל אחד יכול לטעון כל דבר. העובדה השלישית היא כי לא רק שהם טענו זאת, אלא שהם האמינו באמיתות טענתם. 

צליבתו של ישוע עירערה לחלוטין את תלמידיו. לאחר המאורע לא נותרה להם ברירה אלא לברוח ולהתחבא בפחד על חייהם.

טענה: ״אין שום ראיה מחוץ לברית החדשה לכך שהתלמידים היו הרוסים ופחדו על חייהם לאחר צליבתו של ישוע.״

תגובה: שוב אותה ההנחה השגויה: ספר הברית החדשה הוא לא מקור אחד. מדובר באוסף כתבים שמכילים בתוכם מקורות עצמאיים מרובים. לכן, גם אם אין אזכורים מחוץ לברית החדשה לפרט כלשהו שכן מוזכר במקורות עצמאיים מרובים בכתבי הברית החדשה, מדובר בראיה היסטורית לכל דבר.

למעשה, העובדה שהבשורות מתארות כך את התלמידים היא עובדה מביכה, משום שהיא מציירת את השליחים הראשונים שהתחילו את התנועה המשיחית בתור פחדנים וחסרי אמונה. 

בנוסף, באותה התקופה היו נוהגים לצלוב את המורדים יחד עם חסידיהם.¹³ לכן, קיימת סבירות גבוהה שהתלמידים התחבאו ופחדו על חייהם. עובדה זו מסבירה מדוע פטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים- הוא פחד על חייו!

בתור יהודים בתקופת בית שני, לא היתה להם ציפייה למשיח שיוצא להורג על ידי אויביו, שלא לדבר על כך שיקום מן המתים. התקומה היחידה בה יהודים האמינו בזמנו, הייתה התחייה הכללית מן המתים ביום הדין באחרית הימים, ולא באירוע שבו אדם אחד קם מן המתים באמצע ההיסטוריה. 

טענה: ״זה לא נכון בהכרח שהתלמידים לא ציפו למשיח שקם מן המתים, בגלל אמונתם לכאורה שהתקומה מן המתים היא מאורע כולל באחרית הימים. יכול להיות שהם האמינו אחרת משום שהם גם ככה לא החזיקו במסורת הפרושית במלואה.״

תגובה: אין שום ראיה לכך שהתלמידים של ישוע ציפו למשיח שיקום מן המתים. להפך, יש לנו פרט מביך בלוקס שמראה ששני תלמידים שהיו קשורים לשני עשר התלמידים, עדיין לא הבינו כי על ישוע למות ולקום מן המתים: אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָתִיד לִגְאול אֶת יִשְׂרָאֵל (לוקס כד 21). זאת הם אמרו לאחר שהם כבר שמעו על הקבר הריק ועל העדות של הנשים לגבי המלאכים שהודיעו להן שישוע חי. מדובר בפרט מביך שמשקף את המצב של התלמידים של ישוע באותה העת: הם לא ציפו לתקומה כלל. התקומה הפתיעה אותם כליל!

בנוסף, על פי חוקי התורה, מאופן צליבתו של ישוע כפושע, השתמע כי הוא תחת קללת אלוהים. ולמרות שכל הנסיבות היו לרעתם, לפתע החלו התלמידים להאמין בכנות מלאה שאלוהים הקים את ישוע מהמתים. הם היו משוכנעים עד כדי כך, שגם תחת איומי מוות וייסורים קשים אף אחד מהם לא הסכים להכחיש את התקומה. אפילו שאול הפרושי, שרדף בקנאות ובאלימות את המאמינים המשיחיים, לפתע הפך בעצמו למאמין בישוע. וכמוהו, גם אחיו הצעיר והספקן של ישוע, יעקב. 

טענה: ״אין שום ראיה מהימנה לכך שהתלמידים היו מוכנים לסבול ואף למות עבור אמונתם. אין ראיה לכך בברית החדשה או מחוצה לה!״

תגובה: טענה זו פשוט שגויה. כפי שאנדרו לוק מראה, קיימות מספר ראיות לכך שהתלמידים היו מוכנים לסבול ואף למות עבור אמונתם:¹⁴

ראשית, יש ראיות לכך ששאול הוכר בתור רודף הקהילה המשיחית: בגלטים א 13, שאול כותב לקהל יעדו,

הֲרֵי שְׁמַעְתֶּם עַל הִתְנַהֲגוּתִי בֶּעָבָר בַּיַּהֲדוּת, שֶׁרָדַפְתִּי נִמְרָצוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים וְעָשִׂיתִי בָּהּ שַׁמּוֹת וְהִתְעַלֵּיתִי בַּיַּהֲדוּת עַל רַבִּים מִבְּנֵי גִּילִי אֲשֶׁר בְּעַמִּי, מִשּׁוּם קִנְאָתִי הַיְתֵרָה לְמָסוֹרוֹת אֲבוֹתַי.

 שאול טוען שהגלטים הכירו את העובדה כי הוא רדף את הקהילות המשיחיות. אם שאול לא באמת היה רודף את הקהילה, הקוראים שלו היו יודעים שהוא משקר. לכן, אם שאול היה מנסה לשקר, הוא לא היה אומר להם שהם מכירים מידע כלשהו לגביו כשאותו המידע כלל לא היה נכון.

אל הקורינתים שאול כתב,

שֶׁכֵּן אֲנִי הַפָּחוּת בַּשְּׁלִיחִים וְאֵינֶנִּי רָאוּי לְהִקָּרֵא שָׁלִיחַ מִשּׁוּם שֶׁרָדַפְתִּי אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים. (הראשונה לקורינתים טו 9).

אין לשאול השליח סיבה להמציא מידע כזה משתי סיבות:

1.  מידע זה משפיל אותו, הוא אף קורא לעצמו ״הפחות בשליחים״. איזו סיבה הייתה יכולה להיות לו להמציא שקר משפיל כזה, במיוחד כשהוא ניסה לבסס את מעמדו כשליח לפני הקורינתים (הראשונה לקורינתים ט)?
2. הקורינתים הכירו את שאר השליחים כפי שראינו לעיל, לכן הם היו יכולים לשאול אותם אם המידע הזה נכון.

מאחר ששאול רדף את המאמינים הראשונים, השליחים של ישוע נכללו בקבוצת הנרדפים.

יש גם ראיות חזקות לכך ששאול עצמו סבל עבור אמונתו לאחר שנהיה עצמו חסיד של ישוע. לדוגמה הוא כותב לתסלוניקים: 

אָמְנָם קודֶם לָכֵן סָבַלְנוּ וְהָיִינוּ לְבוּז בְּפִילִיפִּי, דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם (הראשונה לתסלוניקים ב 2). שאול פונה למידע ציבורי- זה היה ידוע ששאול סבל עבור אמונתו. 

שנית, יש ראיות בתוך הברית החדשה ומחוצה לה למותם של התלמידים עבור אמונתם:

בבשורת יוחנן נאמר שישוע ניבא כי פטרוס ימות עבור אמונתו:

 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, כְּשֶׁהָיִיתָ יוֹתֵר צָעִיר חָגַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְהָלַכְתָּ לְאָן שֶׁרָצִיתָ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תִּזְקַן תִּפְרושׂ אֶת יָדֶיךָ וְאַחֵר יַחְגָּרְךָ וְיוֹבִיל אוֹתְךָ אֶל אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹצֶה." זאת אָמַר בְּרָמְזוֹ עַל אופֶן הַמָּוֶת שֶׁיְּכַבֵּד בּוֹ אֶת הָאֱלֹהִים. (יוחנן כא 18-19).

אם פטרוס לא מת עבור אמונתו, מן הנמנע שיוחנן יכתוב כי ישוע ניבא שהוא כן ימות! הרי זה אומר שישוע הוא נביא שקר! (בשורת יוחנן נכתבה אחרי מותו של פטרוס).

לוקס מתעד במעשי השליחים את רציחתו של השליח יעקב בן זבדי האח של יוחנן (מעשי השליחים יב 2). יוספוס מתעד את הירצחו של יעקב אחיו של ישוע (קדמוניות היהודים כ.ט.א) יוספוס כותב שיעקב נהרג בתור מי שהפר חוק. יעקב היה נודע בתור מי שנהג לשמור את התורה, לכן סביר מאוד כי החוק עליו עבר היה אמונתו באלוהותו של ישוע, דבר שסתר לחלוטין את האמונות היהודיות באותה התקופה.¹⁵ 

בנוסף ליוסף בן מתתיהו, גם הגסיפוס¹⁶ וקלמנטוס מאלכסנדריה¹⁷ כתבו על כך שיעקב נרצח עבור אמונתו בתקומתו של ישוע. כלומר, הירצחו של יעקב מתועד באופן בלתי תלוי בשלושת המקורות הללו.  

למעשה, לפי כתביו של טרטוליאנוס ניתן להבין כי מותם של שאול ופטרוס עבור אמונתם הייתה עובדה נגישה לציבור, דהיינו זאת הייתה עובדה ציבורית (ראו: Scorpiace, 15). 

בנוסף, קלמנטוס כתב כי פטרוס הוצא להורג בשל אמונתו בתוך זמנם (של קלמנטוס וקוראיו), כלומר מדובר בעובדה מוכרת מבחינת קהל היעד של קלמנטוס (ראו: Clement 5:4–5).

התלמידים היו מודעים לכך שאם הם ימשיכו להכריז את תקומתו של ישוע, הדבר יעלה להם בחייהם. לכן, עצם ההתמדה שלהם בהכרזת הבשורה אודות מותו ותקומתו של ישוע, מצביעה על כך שהם היו מוכנים לסבול ואף למות עבור האמת שהם הכריזו.

 

הסברים חלופיים להסבר התקומה

ההשערה השלישית היא הזזת הגופה למקום אחר. 

אולי יוסף מן הרמתיים, הניח את הגופה של ישוע בקבר שלו- זמנית, מצורך הנסיבות; אך מאוחר יותר, העביר אותה לבית הקברות המשותף לפושעים. וכשהתלמידים ביקרו את הקבר הראשון ומצאו אותו ריק, הם הסיקו כי ישוע קם מן המתים. ושוב, התיאוריה הזו לא הגיונית לאור העובדות בשטח. החוק היהודי אסר במפורש על הזזת גופה לאחר הטמנתה בקבר, למעט כשמדובר בקבר משפחתי. בנוסף, בית הקברות של הפושעים היה קרוב למקום ההוצאה להורג, כך שלא הייתה בעיה לקבור שם את ישוע מלכתחילה. וחוץ מזה, ברגע שהתלמידים החלו להכריז על תקומתו של ישוע מהמתים- יוסף היה מתקן את טעותם. כך שגם את ההשערה הזאת, המחקר המודרני דוחה לחלוטין.

טענה: ״הטענה של הסרטון בעד התקומה היא כי אם יוסף מן הרמתיים הזיז את הגופה של ישוע לקבר אחר, וזה כביכול היה גורם לתלמידים להאמין שישוע קם מן המתים, אז יוסף מן הרמתיים היה מתקן אותם ומצביע על הקבר הנכון כך שזה היה מפריך את הצהרת התלמידים. הבעיה היא שאין כל ראיה לכך שישוע נקבר על ידי יוסף מן הרמתיים משום שדמותו של יוסף מן הרמתיים מתועדת אך ורק בברית החדשה, כלומר אין ראיה שהוא היה קיים בכלל.״

תגובה: למה שמחברי הברית החדשה ימציאו דמות בדיונית שהייתה כביכול חלק מהסנהדרין? הרי זה היה פוגע לחלוטין באמינות שלהם. חברי הסנהדרין היו עולים על השקר שלהם בקלות ובאופן מיידי. זה נכון שיוסף מן הרמתיים מוזכר רק בבשורות, אך למה שמישהו אחר יזכיר אותו? איזו חשיבות מיוחדת הייתו לו שדרשה את אזכורו במקור אחר? חוסר אזכור לא מוכיח חוסר קיום (למעשה מדובר בכשל לוגי הנקרא ״טיעון מן השתיקה״). לדוגמה הכתבים הרומיים באותה התקופה לא מזכירים את קיפא הכהן הגדול או את יוספוס. האם מכאן ניתן להסיק שהם לא היו קיימים? כמובן שלא.

ולבסוף, השערת ההזיה: התלמידים לא באמת ראו את ישוע, אלא שהם חוו חזיון שווא, בו הוא הופיע בפניהם. כל הסיפור היה לא יותר מהזייה. גם התיאוריה הזאת לא מצליחה להתמודד עם מספר רב של בעיות.

ראשית, ישוע נראה לא רק פעם אחת, אלא פעמים רבות; לא רק במקום אחד, אלא במקומות שונים; לא רק לאדם אחד, אלא להרבה אנשים שונים. לא רק לבודדים אלא לקבוצות של אנשים. ולא רק למאמינים אלא גם לאלו שלא האמינו. אתם לא תמצאו תיאורים של הזיות בספרי הפסיכולוגיה, שניתן להשוות להופעות של ישוע לאחר תקומתו.

טענה: ״בקשר לטיעון האפולוגטי שגורס כי לא יכול להיות שהתלמידים הזו את ישוע עקב העובדה כי אנשים וקבוצות של אנשים רבים טענו שהם ראו את ישוע במקומות שונים וכי גם לא מאמינים וספקנים טענו שהם ראו אותו- אין כל ראיה ל׳עובדה׳ הזו.״

תגובה: כפי שראינו קודם, בראשונה לקורינתים טו שאול מעביר לקורינתים מקור עתיק שמכיל רשימת עדי ראייה: פטרוס, השנים עשר, חמש מאות אנשים שאול, יעקב ושאר השליחים (לא השנים עשר). הקורינתים היו יכולים לתשאל ולראיין את רוב העדים ברשימה הזו ולהיווכח כי הם אכן טענו שהם חוו את ישוע מופיע בפניהם חי לאחר מותו במקומות שונים, לקבוצות שונות, לאנשים שונים ולבלתי מאמינים (כמו שאול, יעקב אחיו של ישוע וספקנים אחרים).

בנוסף, ההתגלות לפטרוס מתועדת בצורה בלתי תלויה על ידי לוקס (לוקס כד 34; הראשונה לקורינתים טו 5) וההתגלות לשנים עשר מתועדת באופן עצמאי על ידי לוקס ויוחנן (לוקס כד 36-43; יוחנן כ 19-20), מה שאומר שבידינו שני מקורות עצמאיים לכך. יש לנו גם מקורות עצמאיים להתגלות של ישוע בגליל על ידי מרקוס, מתי, יוחנן (מרקוס טז 7; מתי כח 16-17; יוחנן כא) כמו כן, יש בידינו גם מקורות עצמאיים להתגלויות לנשים על ידי מתי ויוחנן.

טענה: ״יש מקרים שבהם אנשים הוזים את אהוביהם לאחר פטירתם, למרות שלא היה להם רקע רפואי שיכול להסביר את ההזיה הזו. לכן, גם התלמידים היו יכולים להזות את ישוע, המורה האהוב עליהם.״

תגובה: זה נכון שאנשים הוזים את אהוביהם שנפטרו, אך יש בעיות ביישום המקרים האלה על התלמידים:

ראשית, הזיה היא כמו חלום, היא פרטית. אם התלמידים אכן הזו, הם לא היו הוזים את אותו הדבר במקביל, משום שהזיה בניגוד לאשליה היא חוויה שלא נוצרת מגורם חיצוני בסביבה. בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון את 500 האנשים שטענו שישוע נראה אליהם בבת אחת. קבוצת אנשים כה גדולה לא יכולה לחוות את אותה ההזייה. 

שנית, ישוע לא היה אהוב על שאול השליח ולכן הוא לא התאבל על מותו. אז למה שהוא יהזה אותו?

שלישית, אם הם היו הוזים את ישוע, הם היו הוזים שהוא נמצא בגן העדן, תמונה שתאמה את אמונתם לגבי צדיקים שנרצחו. הם לא היו הוזים אותו קם מן המתים בגוף חדש, רעיון שלא היה קיים בכלל בראשם.

רביעית, אם התלמידים היו הוזים את תקומתו של ישוע, ההנהגה היהודית בירושלים הייתה יכולה להפריך בקלות את ההזייה שלהם בכך שהיו מצביעים על העובדה שהגופה של ישוע עדיין נמצאת בקבר.

טענה: ״יש תיעודים למקרים של היסטריה המונית.״

תגובה: אז מה? היסטריה המונית היא אינה מאורע שקשור לראייה של משהו שלא נמצא. אך התלמידים טענו שהם חוו את ישוע מופיע בפניהם. הם טענו שהם ראו אותו, ובנוסף הם היו מוכנים לסבול לנוכח רדיפות על דבר אמונתם ואף למות. לכן, לא סביר כלל שמדובר כאן בחוויה מעורפלת שמקורה מהיסטריה או התלהבות דתית. אנשים המעורבים בהיסטריה המונית, וכתוצאה מכך מגבשים אמונת שווא, מגיעים בדרך כלל (אחרי תקופת רגיעה) להבנה כי אמונתם שגויה.¹⁸ זאת בניגוד להתמדתם של התלמידים הראשונים באמונתם ובהפצרת הבשורה אודות תקומתו של ישוע, חרף התנגדויות וסכנות.

טענה: ״אולי שאול השליח חווה הזיה בגלל תחושת אשמה ולכן חשב שראה את ישוע חי לאחר מותו.״

תגובה: אין שום ראיה לכך ששאול חש אשמה על כך שרדף את המאמינים בישוע. להפך, הוא מצהיר כי הוא התגאה בכך משום שהוא חשב שכך הוא משרת את אלוהים (ראו אל הגלטים א 13-14 ואל הפיליפים ג 4-6). במילים אחרות, שאול מודה שהוא תמך ברדיפת מאמינים ורציחתם. מדובר בפרט מביך ששאול לא היה ממציא. קשה להאמין שהוא יכתוב דבר כזה אפילו אם זו הייתה האמת, על אחת כמה וכמה אם מדובר בשקר!

 

סיכום

הסרטון של פאולוג׳יה לא הפריך כלל את הראיות לטובת התקומה של ישוע. אדרבא, הסרטון שלו אך ורק מדגים את הניתוק המוחלט של מבקרי האמונה המשיחית ברשתות החברתיות מהמחקר העדכני אודות כתבי הברית החדשה ותקומתו של ישוע.

 

 

 

 

 

_הערות:

_{1.שם הארגון הוא ״Reasonable Faith״.}

_{2. ".Craig, "A Youtube Response to the Resurrection, Part One}

_{3. שם.}

_{4. .Selwyn, The First Epistle of St. Peter, 33–34}

_{5. .Moreland, Scaling the Secular City, 155}

_{6. ".Craig, "#103 Independent Sources for Jesus’ Burial and Empty Tomb}

_{7. ".Craig, "A Youtube Response to the Resurrection, Part Two}

_{8. קרייג, שם.}

_{9. שם.}

_{10. שם.}

_{11. שם.}

_{12. .Harris, Second Corinthians, 835-36}

_{13. .McGrath, "Post-Traumatic Growth and the Origins of Christianity." Mental Health, Religion and Culture, 298}

_{14. .Loke, Investigating the Resurrection of Jesus Christ, 70-72}

_{15. .Bock, Blasphemy and Exaltation in Judaism, 196n30}

_{16.הגסיפוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור: Church History Book II 23.}

_{17.קלמנטוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור: Ecclesiastical History 2.23.}

_{18. .Stewart, “Sasquatch Sightings,” 302}