סתירה בין תיאור הבריאה בבראשית פרק א' לפרק ב'?

תיאור הבריאה בבראשית ב׳ יוצא מנקודת המבט של האלוהים שמתגלה לאדם ומספק את צרכיו. לעיתים החזרה היא מאפיין של הלשון העברית, שלעיתים קרובות מביאה את הכלל ואחר כך מפרטת אותו. הפרטים הסותרים לכאורה בסיפורים מסוימים הם למעשה פרטים משלימים. הם נתפסים כסותרים רק כשהסיפורים אינם מפורשים נכונה.

ה׳ ה׳ רולי אומר, ״בין שני סיפורי הבריאה, יש אי התאמה באשר לסדר הבריאה, וכן בשימוש בשמותיו של אלוהים, בתפיסה של אלוהים ובסגנון״.

קיטצ׳ן תוקף עמדה זו ומדבר על טיעונים שהועלו במטרה לתמוך בקיומו של סיפור עלילה כפול של סיפורי הבריאה: הבדלים תיאולוגיים וסגנוניים בין בראשית א׳ ל־ב׳ וסדר שונה למראית עין של הבריאה. הבדלי הסגנון הם חסרי כל משקל כטיעון, ופשוט משקפים שינוי בנושא; וההבנה של אל נשגב בפרק א׳ לעומת אל אנתרופומורפי (מואנש) בפרק ב׳ ״נמצאת במידה רבה במצב של משיכת יתר, ולמען האמת, מטפחת אשליות״.

א׳ ג׳ יאנג מביא כמה דוגמאות. ״האלוהים האנתרופומורפי של בראשית ב׳ ׳יוצר', ׳נופח׳, ׳נוטע׳, ׳שם׳, ׳לוקח׳, ׳מניח׳, ׳מביא׳, ׳סוגר׳, ׳בונה׳… אבל הטיעון של המבקרים הוא שטחי למדי. האדם, עם ההבנה המוגבלת שלו, לא יכול להביע רעיונות שקשורים באלוהים בכל דרך שהיא, פרט לשימוש בהאנשה. פרק א׳ בבראשית נותן ביטוי למהותו של אלוהים על ידי שימוש במילות האנשה כמו ׳קרא׳, ׳ראה׳, ׳בירך׳, ׳עשה׳… אלוהים ׳עבד׳ במשך שישה ימים, וביום השביעי ׳נח׳״.

יש הבדל בסיסי בין שני הסיפורים: פרק א׳ בבראשית מתאר את בריאת העולם, ואילו פרק ב׳ מתמקד בבריאה של אדם ושל סביבתו המיידית בגן עדן. ההבדל בולט במיוחד בגלל המשפט שפותח את בראשית ב׳:4, ״אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם, ביום עשות ה׳ ארץ ושמים״. לאורך ספר בראשית מופיע המשפט ״אלה תולדות״ עוד תשע פעמים, ובכל פעם הוא מביא תיאור של הצאצאים של אב מסוים. אם כך, בפסוקים שבאים אחרי בראשית ב׳:4 צריך לבוא תיאור של צאצאי השמים והארץ, אחרי שנבראו. ואכן, זה בדיוק מה שמסופר לנו בפסוק 7, ״וייצר ה׳ אלוהים את האדם עפר מן האדמה״.

מדובר במבנה שחוזר על עצמו שוב ושוב. זוהי דוגמה לתיאור שלדי של הבריאה באופן כללי, כשהכתוב אחריו מתמקד בנקודה האחרונה במבנה ־ במקרה זה בבריאת האדם. לדברי קיטצץ, מי שאינו מכיר בכלי ספרותי עברי זה, ״גובל ביצירת אי בהירות מכוונת״. קיטצ׳ן ממשיך ומסביר איך הארכאולוגיה הוציאה לאור את התבנית הספרותית הזו. מדובר בתבנית שמופיעה דרך שגרה בטקסטים אחרים מהמזרח הקדום. על מצבת האבן הפואטית של כרנך שבמצריים נמצאים דבריו של אמון למלך תחותמס ה־3:

• פיסקה ראשונה: תיאור עליונותו הכללית של תחותמס ה-3 (האם הסגנון המגוון מעיד על כך שפיסקה זו נכתבה על ידי מקור J?)
• פיסקה שנייה: ביטוי פואטי מפורט יותר של עליונות המלך (האם הקפדנות מעידה על כך שקטע זה נכתב על ידי מקור p?)

גם במצבת גבל ברקר יש תופעה דומה:

• פיסקה ראשונה: עליונות מלכותית (מקור J?)
• פיסקה שנייה: ניצחונות בסוריה־כנען (מקור P?)

כמה מהכתובות המלכותיות של אורארטו גם שופכות אור על הנושא:

• פיסקה ראשונה: ניצחון על ארצות מסוימות מיוחס למרכבתו של האל האלדי (האם הסגנון הקפדני והקצר מעיד על כך שהפיסקה נכתבה בידי מקור ״H״?)
• פיסקה שנייה: חזרה מפורטת של תיאורי הניצחון האלה, שהפעם מיוחסים למלך (האם הסגנון המפורט והמגוון מעיד על כך שהפיסקה נכתבה בידי מקור ״K״?)

יחוסם של קטעים שונים מהטקסטים המצריים האלה למקורות שונים לא עלה על הדעת בחוגי המחקר, ובאותה מידה מגוחך להתחיל בניתוח מקורות על ספרות אחרת שנכתבה באותה תקופה, כמו פרקים א׳ וב׳ בספר בראשית.

אור מסביר את הדברים:

באשר לראשית הדברים, טענו בעקביות ש״יש שני תיאורים סותרים של הבריאה״. אין ספק שהסיפורים בבראשית א׳-ב׳ 4 וב׳ 4 ואילך שונים באופיים ובסגנונם, ומציגים את הבריאה מנקודות השקפה שונות. אבל הם אינם ״סותרים״; למעשה הם קשורים יחד בקשר קרוב כסיפורים משלימים. התיאור השני מתחיל במקוטע, תוך התייחסות ברורה לסיפור הראשון, ״ביום עשות ה׳ אלוהים ארץ ושמים״ (פסוק 4). למעשה, אין טעם לדבר על פרק ב׳ כעל תיאור של ״בריאה״ באותו אופן שבו היא מתוארת בפרק אי. התיאור השני לא מדבר על בריאת הארץ או השמים, או של עולם הצומח; תיאור זה מתרכז בבריאת האדם והאשה, וכל פרט בסיפור נבחן מנקודה זו.

מגוחך גם להניח כי מחבר הקטעים כמו גם עורך התנ"ך מעולם לא שמו לב לכך שהסיפור קיים פעם בצורה כזאת ופעם בצורה כזאת.