הטיעון מן היופי (לקיומו של אלוהים)

הטיעון מן הכוונון העדין של היקום מראה שאלוהים הוא מהנדס גאוני. הוא קבע את הערך המדויק של הקבוע של הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש, הכוח האלקטרומגנטי, כוח הכבידה, את שיעור ההתפשטות של היקום לערכים המדויקים שאיפשרו את התפתחותם של החיים.

אך אלוהים הוא לא רק מהנדס גאוני. הוא גם אמן. האם יש מישהו שמוכן לטעון שאנו לא חיים ביקום מרהיב? האם מישהו לא נהנה מיופיה של השקיעה, מיופים של הפרחים ושל ההרים? אנו חיים בעולם יפה. במאמר זה אנו נטען שהיופי של הטבע מצביע על קיומו של אלוהים כפי שההתחלה והכוונון העדין של הטבע מצביעים.

 

הניסוח של הטיעון

 

  1. אם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי לא קיים, יופי אובייקטיבי וגם התפיסה האנושית של היופי אינם קיימים. 
  2. יופי אובייקטיבי, כמו כן גם התפיסה האנושית שלו קיימים.
  3. לכן, אלוהים קיים.

 

הטיעון הוא טיעון תקף מבחינה לוגית משום שהוא מציית לכלל המודוס טולנס. אם הסעיפים בטיעון נכונים, אז גם המסקנה נכונה. לפני שנבחן את הסעיפים של הטיעון הזה, חשוב שנגדיר את המונח "אובייקטיבי". כאשר אנו אומרים שיופי אובייקטיבי קיים אנו מתכוונים לכך שיש דברים יפים ללא תלות בדיעות של אנשים.

 

סעיף ראשון: אם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי וגם התפיסה האנושית של היופי אינם קיימים

 

אם ההשקפה האתאיסטית הייתה נכונה, אנו לא היינו מצפים מיופי אובייקטיבי להיות היבט ניכר של המציאות שלנו. או לפחות, לא היינו מצפים מאיתנו, בני אדם, להיות מסוגלים לתפוס את היופי. הסיבה לכך היא שבהשקפה האתאיסטית, אנחנו רק תוצר של תהליך אבולוציוני. התהליך הזה, ללא קיומו של אלוהים, היה מייצר בנו את האינסטינקטים ההכרחיים להישרדות בלבד. כל דבר שלא מועיל להישרדות היה מיותר.

היכולת לזהות יופי אובייקטיבי אינה נדרשת להישרדות המינים, לכן, לא סביר שהיא תוצר של אבולוציה אתאיסטית. לעומת זאת, היכולת לתפוס יופי אובייקטיבי היא בדיוק הדבר שעלינו לצפות למצוא בעולם שנברא על ידי אלוהים שמעריך יופי. 

 

חשבו על כך: למה שתהליך אבולוציוני עיוור ייצור בנו את היכולת להעריך את היופי של הזריחות, השקיעות, הפרחים ושל המוסיקה? על פי התיאוריה של האבולוציה, ברירה טבעית משמרת תכונות הדרושות להישרדות או שמועילות לה. לכן, אם מוטציה בתוך יצור חי גורמת לו לרוץ מהר יותר, להילחם חזק יותר, למצוא אוכל בקלות רבה יותר, וכו', הברירה הטבעית תשמר את המוטציה הזו ותעביר אותה לדור הבא של היצור. לעומת זאת, אין שום דבר מועיל הישרדותית בלזהות יופי של זריחות, שקיעות, פרחים וכן הלאה. אם היינו תופסים את היופי בעולם הזה בתור כיעור, היינו עדיין מצליחים לשרוד.

 

מצד שני, אם אלוהים עיצב את העולם הזה, וברא אותנו בצלמו, הוא היה בורא אותנו כך שנעריך ונתפוס את מעשי ידיו בבריאה, ולכן, היכולת שלנו לתפוס את היופי של הטבע יכולה לשקף את פועל היצירה המכוון של אלוהים כאמן קוסמי.

 

בעוד זה נכון שמוטציות מסוימות הן נייטרליות מבחינת היעילות שלהן להישרדות. כלומר, הן לא מועילות וגם לא פוגעות בהישרדות של היצורים החיים, ולכן היו יכולות לפתח בנו יכולות מסוימות שלא מועילות ולא פוגעות ביכולת שלנו לשרוד ולהתרבות. זה לא סביר שהיכולת שלנו לזהות יופי אובייקטיבי בכל כך הרבה תחומים בחיים, פשוט נוצרה ללא תכלית וכוונה. היופי של הגלקסיות, של הכוכבים, של כדור הארץ, של הירח, של האוקיינוסים, של החופים, של השקיעות, של המפלים, של העצים, של בעלי החיים, ועוד. למה שנאמין שהיכולת שלנו לתפוס יופי בכל התחומים הללו נוצרה פשוט באקראיות?

 

סעיף שני: יופי אובייקטיבי כמו כן גם התפיסה האנושית שלו קיימים

 

כנראה שהסעיף הזה שנוי יותר במחלוקת. כולנו מכירים את הביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן". למעשה, רוב האנשים מתייחסים למשפט הזה כמובן מאליו. מה ש"יפה" שקול למה ש"טעים".  אין תשובה אובייקטיבית לתחומים הללו. גישה זו נקראת "רלטיביזם אסתטי".

 

הסעיף הראשון גורס שאם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי אינו קיים, וגם היכולת שלנו לזהות אותו לא קיימת. אך השאלה היא, האם יופי אובייקטיבי באמת קיים?

 

1: הכרה אוניברסלית ביצירות אמנות רבות

 

בבלוג שלהם, ג'ים ואיימי ספיגל כותבים;

"טיעון לטובת אסתטיקה אוביקטיבית פונה אל ההערכה האוניברסלית של יצירות אמנות רבות. אנשים משכילים יסכימו, כפי שהם הסכימו למשך מאות שנים, ש"המלך ליר" של שייקספיר הוא מחזה מדהים, שהיצרה של הנדל "משיח" היא יצירה מצויינת, ושהפסל "דוד" של מיכלאנג'לו הוא פסל מעולה. איך אנו מסבירים את דיעת הקונצנזוס הזו בקרב מביני עניין באמנות, אם לא להודות שהתכונות האסתטיות העצומות הללו הן עובדות? אם הרלטיביזם האסתטי צודק, זה אומר שתמימות הדעים שקיימת בקרב המוני מבקרי אמנות, היא מקרית לחלוטין. זה קרה במקרה שתגובות חיוביות זהות התקיימו כלפי היצירות הללו בתרבויות שונות למשך מאות שנים. אך כמובן שזה מגוכך…"1

 

2: כולם יודעים שלאונרדו דה וינצ'י הוא צייר יותר טוב מילד בן 4

 

בהשקפת הרלטיביזם האסתטי, אין שום הבדל בין קשקוש של ילד בן ארבע לבין יצירות המופת של לאונרדו דה וינצ'י. הסיבה לכך היא שבהשקפה הרלטיביסטית, אין שום יצירה שנעלה מבחינה אובייקטיבית על יצירות אחרות. אך השקפה זו כלל אינה הגיונית. כולנו יודעים לזהות יצירת אמנות ולהעריך אותה יותר מאשר קשקוש חסר מחשבה.

 

3: ליופי יש "כוח מנחה" במדע

 

בספרו "האם היופי מצביע על אלוהים" (?Does Beauty Point To God) המדען והאתאיסט לשעבר ג'ון קינסון רושם מספר סיבות למה התשובה היא כן. הוא מראה את האופן שבו בהיסטוריה של המדע, תאוריות שנחשבו על ידי חוקרים ליפות מבחינה מתמטית (או אלגנטיות), היו מועדפות על פני תיאוריות שהיו פחות אלגנטיות. התיאוריות האלגנטיות יותר בסופו של דבר נמצאו כנכונות, ואילו התיאוריות הפחות אלגנטיות נמצאו בסופו של דבר כשגויות, או פחות נתמכות. מדענים העדיפו לאורך ההיסטוריה תיאוריות אלגנטיות על פני תיאוריות לא אלגנטיות, ו"במקרה", מחקרים מעמיקים יותר תמיד אישרו את התיאוריות האלגנטיות.

 

קינסון מצטט בספרו מדענים מוכרים כדי להראות איך היופי, התפיסה שלו וההעדפה שלו, מובילים למסקנות מדעיות מהימנות:

 

"אתה יכול לזהות אמת על ידי יופיה ופשטותה"- ריצ'רד פיינמן.2

 

"ללא האמונה בהרמוניה הפנימית של העולם המדע לא היה יכול להתקיים"- אלברט איינשטיין.3

 

"היופי הוא עיקרון כל כך מרכזי בפיזיקה שהוא קודם בחשיבותו לניסוי"- רוברט אוגרוס וג'ורג' סטנסיו.4

 

ג'יימס ווטסון, זוכה פרס נובל (שהיה שותף לגילוי הסליל הכפול של חומצות הגרעין) מסביר שעיקרון האלגנטיות והיופי הם אלו שהניעו את הצוות שלו למצוא את המבנה המדויק של הדנ"א. הוא מספר שלאחר ניסיונות כושלים לא מעטים, הם פשוט חשבו על מבנה אלגנטי, ואז השוו אותו לנתוני קרני הרנגטן, ולמעשה, גילו שהמבנה שאותו הם הגו, תאם לנתונים.5

 

ורנר הייזנברג אמר שהאמת של תאוריית המכניקה הקוונטית שלו "מיד נמצאה משכנעת בזכות השלמות והיופי המופשט שלה".6

 

ג'ון קינסון טוען,

"לכן כשאנו מוצאים שעקרון כמו 'הכוח המנחה של היופי' הוא עקרון שעובד שוב ושוב (במדע), מדובר באינדיקציה לכך שאכן יש אמת בכך שיופי אובייקטיבי אכן קיים במציאות הפיזית (והיופי הזה הוא לא רעיון מלאכותי בראש שלנו..)".7

 

למעשה, אם היופי היה רק סובייקטיבי, הכוח המנחה שלו במדע, כלל לא צפוי או הגיוני. איך דעות סובייקטיביות (לגבי מה יפה ומה לא) יכולות להוביל לתגליות מדעיות? זה כמו לנסות להשתמש בטעם הסובייקטיבי שלנו כדי לקבוע איזה מאכל בריא לנו. העובדה היא שההעדפות הסובייקטיביות שלנו לא תמיד תואמות את המציאות (בדרך כלל אנחנו בכלל נהנים לאכול אוכל לא בריא). הדוגמאות של המדענים המוזכרים לעיל מראות שכאשר המדענים הללו הלכו אחרי החוש האסתטי שלהם, הם גילו את המבנה של הסליל הכפול וקידמו את הידע בתורת המכניקה הקוונטית. 

 

 

     אני לא אוהב את זה, אבל אני רואה את היופי של זה

 

מכל הנאמר לעיל לא משתמע שכולנו בהכרח אוהבים מוסיקה קלאסית, או את יצירות האמנות של לאונרדו דה וינצ'י. אלא הטענה היא שלמרות שמוסיקה קלאסית לא תואמת את הטעם האישי של אדם מסוים, הוא עדיין יכול לקבוע אם המוסיקה היא טובה או לא. גם אם מישהו לא אוהב אופרה, הוא עדיין יכול לקבוע אם הזרמת שרה בצורה "יפה" או "מכוערת". אם יופי היה סובייקטיבי לחלוטין, לא היינו יכולים לזהות יופי בתחומים שלא תואמים את הטעם האישי שלנו.

 

מסקנה: לכן, אלוהים קיים

 

בהינתן האמת של שני הסעיפים, המסקנה נובעת בצורה הכרחית ולוגית. כעת, נבחן מספר טענות נגד הטיעון של המאמר.

 

טיעון 1: יופי מיני יכול להיות מוסבר מבחינה אבולוציונית. יופי מיני משחק תפקיד חשוב בהתרבות, ולכן הוא מועיל לתהליך האבולוציה, ומכאן, יש לצפות לכך שהוא יתקיים בהשקפה האתאיסטית-אבולוציונית.

 

תשובה: גם אם הטענה הייתה נכונה, קיימים היבטים רבים של יופי, יופי לא מוגבל רק למין. למעשה, קיימים היבטים של יופי שכלל לא מועילים להישרדות של המין האנושי, כמו לדוגמא האלגנטיות שבתחום המתמטיקה, היופי של הכוכבים בשמי הלילה, היופי של הצבעים של הפרחים, היופי של הנופים ועוד. למה שתהליך חסר תכלית יצור בנו את היכולת לזהות יופי בתחומים הללו? 

 

טיעון 2: אולי היופי כן מועיל להישרדות ואנחנו פשוט לא מודעים לזה

 

ראשית, שימו לב שלא מדובר באמת בטיעון. משפט המוצג בתור אפשרות לא מהווה בסיס רציונלי כדי לקבל אותו. משום שאין דרך להוכיח או לשלול אותו. 

 

שנית, האם יש סיכוי שכל היבט של יופי בעולם הזה איכשהו כן מועיל להישרדות? אולי, אך הסבירות לכך מאוד נמוכה. נטל ההוכחה מונח על אלה שחושבים שהיופי של הגלקסיות, של הירח, של העצים, של הזריחות והשקיעות, של יצירות של בטהובן, של מוצרט, של באך וכל היופי שביקום הזה, דרוש כדי לעזור לנו לשרוד.

זה נכון שיופי בעולם הזה משפיע לטובה על נפש האדם, אך אין צורך ברשימה כל כך ארוכה של דברים יפים בעולם הזה כדי להשפיע עלינו לטובה ולמקסם את ההישרדות שלנו.

 

טיעון 3: יש דוגמאות של יופי לא מיני (כנפי הפרפר, נוצות הטווס, וכו') שמועיל להישרדות ולכן יכול להיות מוסבר במסגרת האבולוציה

 

הטיעון הזה יכול להסביר את המקרים הספציפיים הללו של יופי. אך הטיעון לא מצליח להסביר את היכולת של בני האדם לתפוס ולזהות יופי. יופי של פרחים מסוימים לעתים קרובות מוסבר במסגרת האבולוציה בכך שהחרקים בצורה הזו נמשכים לפרחים (בגלל היופי שלהם) וזה גורם להם להאביק. האבקה היא טובה ומועילה לסביבה ולכן, היופי של הפרחים יכול להיות מוסבר לכאורה בהשקפה אבולוציונית שלא מערבת בתוכה תכנון. אך שוב, מדוע בני אדם צריכים לתפוס את היופי של הפרחים? הרי בני אדם לא מאביקים! מדוע בני האדם פיתחו את היכולת לזהות יופי של פרחים אם זה לא מועיל להם להישרדות?

 

סיכום

הטיעון מן היופי הוא טיעון תקף ונאות. היופי שקיים ביקום שלנו הוא לא תוצר מקרי, אלא הוא מצביע על אמן אישיותי ויצירתי.

 

הערות:

1. Why Beauty is an Objective Quality in the World”, in Wisdom & Folly, by Jim & Amy Spiegel, http://wisdomandfollyblog.com/why-beauty-is-an-objectivequality-in-the-world/ (accessed 13aug16)

2. Richard Feynman, (מצוטט ב, The New Story of Science, by Robert Augros
and George Stanciu, 1984, page 39.)

3. .Albert Einstein and Leopold Infield, The Evolution of Physics, 1938, page 313

4. .The New Story of Science, by Robert Augros and George Stanciu, 1984, page 40

5. .The Double Helix, 1968, page 131

6. .Across the Frontier, 1974, page 183

7. John M. Kinson, “Does Beauty Point To God? An Investigation By An Ex-Atheist Scientist”, Amazon Digital Services LLC, pages 86-87.

 

 

אולי גם יעניין אותך: