חפירות ארכיאולוגיות המאמתות את הנאמר בכתבי הקודש

סדום ועמורה

מהפיכת סדום ועמורה נחשב בעבר לסיפור בדוי, עד שהתגלו עדויות לכך שכל חמש הערים המוזכרות בתנ״ך אכן היוו מרכזי מסחר באזור, והיו ממוקמות בדיוק היכן שמסופר עליהן בכתובים. גם התיאור המקראי של חורבנן נראה מדויק. העדויות מצביעות על כך שהתחוללה באזור רעידת אדמה, ושהשכבות השונות של האדמה עפו באוויר. באזור נמצא מצבור גדול של אספלט (ביטומן), ובהחלט אפשר לומר שגשם של גופרית (זפת ביטומנית) הושלך על הערים האלה, שדחו את אלוהים. יש עדויות לכך ששכבות המשקע של הסלע הותכו ביחד בשל גל חום גדול. עדויות כאלה נמצאו על פיסגת הר סדום.

זוהי עדות מוצקה לשריפה אדירה שהתרחשה בעבר הרחוק, אולי בעקבות הצתה של אגן שמן מתחת לים המלח. כמובן שהסבר כזה לא יכול להפחית מהנס המרשים שהתחולל במקום, שכן אלוהים הוא זה ששולט באיתני הטבע. המועד שבו התחוללה המהפיכה בעקבות ביקורם של המלאכים מעיד על הנס שמאחורי המאורע.

גדליהו בן פשחור ויהוכל בן שלמיהו מוזכרים בתנ"ך יחד עם עוד שני שרים נוספים, בעת שבאו אל המלך צדקיהו לדרוש את המתתו של ירמיהו הנביא. באחד מרגעיה הקשים של ירושלים, שהיתה נתונה באותה עת במצור, האשימו שני השרים את הנביא, כי הוא זורע דמורליזציה בקרב תושבי העיר הנצורה ואמרו למלך: "… יומת נא האיש הזה, כי על כן הוא מרפה את ידי אנשי המלחמה הנשארים" (ירמיה ל"ח 1-4).

עיר דוד

באוגוסט 2008, 2,600 שנה אחרי רגעי הדרמה ההיא, התגלתה בחפירות עיר דוד בולה ששימשה לחתימת מכתב ועליה שמו של גדליהו בן פשחור. הבולה נתגלתה מטרים ספורים בלבד מהמקום שבו נמצאה לפני שנים אחדות בולה אחרת, ועליה שמו של יהוכל בן שלמיהו. שתי הבולות עם שמות השרים שדרשו את המתתו של ירמיהו, נתגלו בחפירות שמנהלת הד"ר אילת מזר בעיר דוד. הן היו טמונות דורות רבים במעמקי האדמה, בתוך שפכי החורבן של ימי הבית הראשון.

על הבולות, כל אחת בקוטר 1 ס"מ, השתמרו בבירור שמות שני השרים בכתב עברי עתיק, שנכתבו כמקובל באותו הזמן, בשמם הפרטי ובציון שם אביהם. יהוכל בן שלמיהו, הוסיף לחתימתו, שלא כמקובל, גם את שם סבו.

חותם גדליהו

גילוי טביעת החותם של גדליהו בן פשחור נעשה תודות לשיטת הסינון הרטוב שהוכנסה בשנים האחרונות לשימוש בחפירות בירושלים. שיטה זו נלמדה לאחר שהוואקף המוסלמי חפר חפירה לא חוקית גדולה מאד בשטח הר הבית והשליך את השפכים בערמות גדולות מחוץ להר. הארכיאולוגים ד"ר גבי ברקאי וצחי צוויג אספו את השפכים שנזרקו וסיננו אותם בסינון רטוב. שיטה זו הניבה ממצאים רבים והוכחה לדעת רבים, כיעילה יותר מן הסינון היבש, שהיה מקובל בחפירות עד כה.

אין אלה הפעמים היחידות שבהן מתגלות בולות בעיר דוד. בשנת 1982 גילה יגאל שילה מצבור בולות בשכבת החורבן של סוף ימי הבית הראשון, במבנה הסמוך לחפירה של אילת מזר. על גבי 45 בולות מן המצבור מופיעים עשרות שמות עברים וביניהם שמו של גמריהו בן שפן, המוזכר אף הוא בתנ"ך, ששימש שר וסופר בימי המלך יהויקים.

הד"ר איילת מזר אומרת, שרק כאשר אוחזים ביד את טביעות הטין הזעירות שהתגלגלו כ-2,600 שנה בשפכי החורבן, ניתן להבין עד כמה הממצא נפלא ומיוחד. "לא לעיתים קרובות", אומרת מזר, "נקרות לארכיאולוגים תגליות כאלו של דמויות ממשיות, שמנערות מעליהן את אבק ההסטוריה ומחיות את תיאורי המקרא באופן מוחשי כל כך".

החפירות בניהולה של מזר מתקיימות מטעם מרכז שלם ועמותת אלע"ד, בחסות אקדמית של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים.