טיעונים לקיומו של אלוהים

האם יש טיעונים טובים לקיומו של אלוהים? האם זה בכלל משנה אם הוא קיים?

אין שאלה חשובה יותר בתודעה האנושית התובעת תשובה, מאשר השאלה "האם יש אלוהים?". כל אדם חייב לענות על השאלה הזאת, והתשובה שייתן, קריטית מבחינת השלכותיה. האם זה משנה אם אלוהים קיים? והאם יש בכלל סיבות טובות לחשוב שהוא קיים?

3 סיבות לטובת חשיבות שאלת קיומו של אלוהים

ללא אלוהים אין משמעות לחיינו

אם אלוהים לא קיים, החיים בתכליתם חסרי משמעות. אם חייך נידונים לסוף של מוות, אז זה לא משנה בסופו של דבר, איך ניהלת את חייך. אין הבדל בין אם היית קיים, או בין אם לא. אין ספק שחייך יכלו להיות בעלי חשיבות יחסית משום שאולי השפעת על אחרים או על השתלשלות ההיסטוריה. אך בסופו של דבר, גם שאר האנושות נידונה להרס ומוות. לבסוף, זה לא משנה מי אתה או מה אתה עושה, החיים חסרי משמעות. לכן, תרומתו של המדען לקידום הידע האנושי, מחקרו של הרופא להקלת הכאב והסבל, מאמציו של הדיפלומט להבטחת שלום עולמי, ההקרבות שאנשים עושים כדי לשפר את המין האנושי הם חסרי חשיבות, משום שיום אחד, כולנו נעלם מכאן ולא יישאר שום זכר לקיומנו.

ללא אלוהים אין תקווה לחיינו

בנוסף, אם אלוהים לא קיים, אין לאף אחד מאיתנו שום תקווה לעתיד טוב יותר. אם אין אלוהים, אז אין לאף אחד מאיתנו או לא אמורה להיות לפחות שום תקווה לגאולה עתידית מהחסרונות של המציאות שלנו. לדוגמא, אין תקווה לגאולה מהרוע. למרות שאנשים רבים שואלים איך אלוהים יכל לברוא עולם שמכיל הרבה רוע, ללא ספק רוב הסבל בעולם הוא תוצאה של אכזריות האדם כלפי האחר. אם אלוהים לא קיים אנו נעולים בעולם ספוג בסבל וכאב, ללא שום תקווה שיום אחד הרוע והסבל יסתיימו.

אם אלוהים קיים ניתן להכיר אותו באופן אישי

מצד שני, אם אלוהים כן קיים, אז לא רק שיש משמעות (או חשיבות) לקיומנו ותקווה לגאולה מהסבל, אלא שגם קיימת האפשרות להכיר את אלוהים ואת אהבתו כלפינו באופן אישי. חשבו על זה: האלוהים האינסופי אוהב אותנו ורוצה להיות במערכת יחסים איתנו. אם אלוהים קיים, לא רק שמדובר בהשלכות מהותיות עבור האנושות באופן כללי, אלא מדובר בהשלכות מהותיות עבור כל אחד מאיתנו באופן אישי. יש להודות כי כל הנאמר לעיל לא מוכיח כי אלוהים אכן קיים. אך זו לא הייתה המטרה. המטרה הייתה להראות כי שאלת קיומו של אלוהים היא שאלה קריטית ובעלת השלכות נצחיות.

לכן, גם אם הראיות בעד ונגד אלוהים היו שקולות, הדבר ההגיוני והרציונלי לעשות, הוא להאמין בו. כלומר, זה לא הגיוני להעדיף מוות, חוסר משמעות וייאוש על פני תקווה, משמעות ושמחה. לעומת זאת, אנו לא חושבים שהראיות לקיומו של אלוהים שקולות לראיות נגדו. ישנן סיבות טובות יותר להאמין באלוהים מאשר להטיל ספק בקיומו. ועכשיו נציג בקצרה כמה מהן. ספרים שלמים נכתבו על כל אחת מהראיות הללו, ולכן נשתדל להציג בקצרה כל אחת מהן, ובהמשך נוכל להיכנס לעומק העניין. אז, האם אלוהים קיים? הטענה כי אלוהים קיים נתמכת על ידי טווח רחב של עובדות.

1. טיעון הכלאם הקוסמולוגי

האם אי פעם שאלת את עצמך מאיפה היקום הגיע? למה משהו בכלל קיים במקום כלום? באופן כללי אתאיסטים נוטים לומר כי היקום הוא פשוט נצחי וזה הכל. אך האם זה אפשרי? הקדישו לכך רק דקה של מחשבה. אם ליקום מעולם לא הייתה התחלה, זה אומר שמספר אירועי העבר בהיסטוריה של היקום הוא אינסופי. אולם מכירים בכך שקיומו של אינסוף ממשי מוביל למצבים בלתי אפשריים. לצורך הדוגמא, הניחו שיש בידכם מספר אינסופי של מטבעות: 1,2,3 …וכן הלאה, עד אינסוף. ואז נלקחו מכם כל המטבעות האי-זוגיים. כמה מטבעות נשארו לכם? התשובה היא אינסוף, שהרי אינסוף מינוס אינסוף שווה..אינסוף! עכשיו הניחו שבמקום לקחת את כל המטבעות האי- זוגיים, נלקחו כל המטבעות חוץ משלושה. כמה מטבעות נשארו לכם? ובכן, שלושה! מכאן שאינסוף מינוס אינסוף שווה 3! בכל אחד מהמקרים נלקח מספר זהה של מטבעות ממספר זהה של מטבעות ובכל זאת קיבלנו תוצאות סותרות. כמובן שמבחינה מתמטית, אלו הן התוצאות הנכונות, וניתן אף להוכיח זאת. אך מבחינה מציאותית, מצב כזה לא יכול להתממש, כי מצב כזה הוא אבסורדי. או לדוגמא, נניח שמישהו מבקש מכם להאזין לדיסק שבו מספר אינסופי של שירים. במקביל, הוא מבקש מחברכם להאזין למספר אינסופי של דיסקים ובכל אחד מהם אינסוף שירים. מי מכם האזין ליותר שירים? במקרה של הדיסק הבודד או במקרה השני עם אינסוף הדיסקים? ובכן בשני המקרים מספר שווה של שירים למרות שבמקרה הראשון היה מדובר בדיסק בודד. כל זה מראה שאינסוף ממשי הוא פשוט רעיון בשכל שלנו, לא משהו שקיים במציאות.

דויד הילברט, אולי המתמטיקאי הגדול ביותר במאה העשרים אמר: "האינסוף לא ימצא בשום מקום במציאות, גם לא בטבע וגם לא יספק בסיס לגיטימי בשביל מחשבה רציונלית".¹ האינסוף הוא אך ורק רעיוני או דמיוני. מכיוון שאירועי העבר הם לא סתם רעיונות והם גם לא דמיוניים, מספר אירועי העבר חייב להיות סופי. לכן, סדרת אירועי העבר לא יכולה ללכת אחורה לנצח. ליקום הייתה חייבת להיות התחלה. המסקנה הפילוסופית הזו אושרה על ידי גילויים חשובים באסטרונומיה ואסטרופיזיקה. המפץ הגדול מייצג את המקור של היקום- מכלום, מאחר שכל החומר והאנרגיה, אפילו המרחב הפיזיקלי והזמן עצמו, הגיעו לידי קיום במפץ הגדול. כפי שהפיזיקאי ג'ון בארוו ופרנק טיפלר מדגישים: "בנקודה הסינגולרית, המרחב והזמן הגיעו לידי קיום. שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולרית, אם היקום נוצר בסינגולריות כזו אז אכן יש לנו בריאה יש מאין (ex nihilo)".² כמובן שתאוריות חלופיות הוצעו בעשורים האחרונים בכדי להימנע מההתחלה האבסולוטית. אבל אף אחת מהן הצליחה להביא את עצמה לקהילה המדעית כמתקבלת על הדעת יותר מתאוריית המפץ הגדול.

למעשה, בשנת 2003, ארווין בורד, אלן גות' ואלכסנדר וילנקין, היו מסוגלים להוכיח שכל יקום שנמצא במצב של התפשטות קוסמית לא יכול להיות נצחו בעברו. מה שעושה את ההוכחה שלהם לכל כך חזקה, הוא שהמודל שלהם לא תלוי בתיאור הפיזיקלי של היקום הקדום. מכיוון שאין לנו עדיין תיאוריית כבידה קוונטית, אנו עדיין לא יכולים לספק תיאור פיזיקלי לשבריר השנייה הראשון של היקום. אבל התאורמה של בורד-גות'-וילנקין לא תלויה בשום תיאור פיזיקלי של אותו הרגע. ההוכחה שלהם תקפה גם על הווקום הקוונטי שאולי לקח מקום ביקום הקדום, אשר מדענים קוראים לו בהולכת שולל "כלום". לכן גם הוא לא יכול להיות נצחי בעברו אלא חייבת להיות לו התחלה אבסולוטית.

התאורמה של בורד-גות'-וילנקין מראה שאפילו אם היקום שלנו הוא רק חלק ממה שנקרא "multiverse"-רב יקום, אז גם להם חייבת להיות התחלה אבסולוטית, כמו לכל צורת יקום שכרוכה בהתפשטות. וילנקין התבטא בנוגע לכך באומרו: "אומרים שמה שמשכנע אדם רציונלי הוא טיעון, אבל מה שמשכנע אפילו אדם לא רציונלי הוא הוכחה. כשההוכחה עכשיו במקומה, קוסמולוגים כבר לא יכולים להתחבא מאחורי האפשרות של יקום בעל עבר נצחי. אין מנוס, הם חייבים להתייצב מול הבעיה של ההתחלה הקוסמית".³

אנט'וני קני מאוניברסיטת אוקספורד כותב: "חסיד תאוריית המפץ הגדול, לפחות אם הוא אתאיסט, חייב להאמין שהיקום הגיע מכלום ועל ידי כלום".⁴ כמובן שזה לא הגיוני. מ'אין דבר' לא בא 'דבר'. אז למה היקום קיים במקום לא להיות קיים, ומאיפה הוא הגיע? חייב להיות גורם אשר הביא אותו לידי קיום. אנו יכולים לסכם כך את הטיעון שלנו:

1. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם.
2. היקום החל להתקיים.
3. לכן, ליקום יש גורם.

בהינתן נכונות שני הסעיפים, המסקנה נובעת באופן הכרחי.מטבע הדברים, גורם היקום חייב להיות גורם ראשוני משום שראינו כי לא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים. מאחר שהוא גורם ראשוני, הוא גם חסר התחלה, משום שאם הייתה לו התחלה הוא היה מצריך גורם, אך אין גורם לפניו משום שהוא הגורם הראשוני. גורם זה התקיים במצב בלתי משתנה כאשר התקיים ללא היקום, משום שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים. מחוסר השתנותו ניתן להסיק כי הוא לא עצם פיזיקלי, משום שעצמים פיזיקליים נמצאים בשטף מתמיד של שינויים לפחות ברמה המולקולרית או האטומית. גורם זה גם חזק מאוד משום שהיה לו את הכוח לברוא את כל היקום ללא שום גורם חומרי. בנוסף, גורם זה חייב להיות אישיותי. מדוע? ישנן שתי אופציות המתאימות לתיאור של גורם בלתי חומרי:

1. אובייקטים מופשטים.
2. שכל (לא חומרי).

מעצם הגדרתו, אובייקט מופשט לא יכול לגרום לשום דבר. קחו לדוגמא את המספר 7. אין לו שום כוח סיבתי. לכן, הגורם חייב להיות שכל טרנסצנדנטלי (מחוץ) ליקום. סיבה נוספת מדוע הגורם חייב להיות אישיות היא כזו: אם הגורם היה נצחי, מכני (חסר אישיות) ומספיק ליצירת היקום, אזי הגורם לא יכל להתקיים ללא היקום. לדוגמא, הגורם לקיפאון המים הוא טמפרטורה נמוכה מ-0. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו מסביב היו צריכים להיות קפואים מנצח נצחים. בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי. כלומר, אם יש לנו את התנאים המספיקים לגרימת תוצאה כלשהו, התוצאה תתקיים כל עוד הגורם שלה קיים. אם הסיבה היא נצחית גם תוצאתה צריכה להיות נצחית. הדרך היחידה עבור הגורם להיות נצחי ולתוצאתו להיות זמנית, היא אם הגורם הוא אישיות, הבוחרת ליצור בחופשיות לגרום למשהו, ללא תנאים מקדימים. לצורך הדוגמא, איש אשר יושב מנצח יכול בחופשיות לבחור לעמוד. לכן הגענו לא רק לגורם טרנסצנדנטלי ליקום, אלא לבורא פרסונלי- בעל אישיות. אין זה מדהים, שתאוריית המפץ הגדול מאשרת את מה שהמאמינים תמיד האמינו? שבראשית ברא אלוהים את היקום? עכשיו זה תלוי בך להחליט: מה נראה לך יותר הגיוני? ההסבר התאיסטי, או זה הסובר כי היקום צץ לו משום מקום, משום דבר? לנו לפחות, אין בעיה לקבל את החלופה הראשונה.

 

2. כיוונון עדין- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לכיוונון העדין של היקום לחיים תבוניים

 

במשך 40 השנה האחרונות, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלוי במאזן מורכב ועדין של תנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. פעם מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אך כעת אנו יודעים כי קיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת. קיומם של חיים תבוניים תלוי בקונספירציית תנאים התחלתיים, החייבים להיות מכווננים ברמת דיוק להפליא. הכוונון העדין בא לידי ביטוי בשתי דרכים: הקבועים הפיזיקליים של חוקי הטבע והגדלים הפיזיקליים. כאשר חוקי הטבע מתבטאים כמשוואות מתמטיות, מופיעים בהם קבועים מסוימים. למשל, קבוע הכבידה (G = 6.673 x 10-11/m3/kg/sec2). קבועים אלו לא נגרמים או נקבעים על ידי חוקי הטבע. חוקי הטבע הם בקנה אחד עם מגוון רחב של ערכים שונים לקבועים האלה.

בנוסף לקבועים אלו, ישנם גדלים פיזיקליים מסוימים שניתנו כתנאים התחלתיים, וחוקי הטבע פועלים על פיהם. לדוגמא, כמות האנטרופיה הראשונית של היקום, או המאזן בין חומר ואנטי חומר ביקום. כל הקבועים והגדלים הללו נופלים לטווח צר של ערכים, המאפשרים חיים בצורה פלאית. אם הקבועים והגדלים הללו היו משתנים בערכם ולו מעט, האיזון היה מופר, והחיים לא היו יכולים להתקיים. הפיזיקאי פי.סי דייוויס חישב כי שינוי בכוח הכבידה או בכוח הגרעיני החלש ב 10^1:10 היה מונע מהיקום לאפשר חיים. או הקבוע הקוסמולוגי שמניע את האינפלציה של היקום ואחראי על האצת התפשטות היקום באופן מכוונן בדיוק של ל120^1:10.

רוג'ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב, כי הסיכויים שיווצר מצב של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול על ידי אקראיות בלבד הם בסדר גודל של 1 מתוך(123)^10^10. פנרוז מגיב על כך באומרו: ”אני לא יכול להיזכר בשום דבר אחר בפיזיקה שדיוקו אפילו מתקרב בקצת לזה של אנטרופיית המפץ הגדול… דיוק של (123)^10^10!”..⁵ זה לא רק הקבוע או הגודל שצריכים להיות מדוייקים בצורה מפליאה, אלא גם יחסם האחד לשני חייב להיות מכוון. סיכויים מוכפלים בסיכויים שמוכפלים בסיכויים עד שהמוח שלנו מסוחרר ממספרים שההבנה קטנה מלהכיל. ישנן שלוש אופציות היכולות להסביר את הנוכחות של הכיוון המדויק של היקום: 1. הכרח פיזיקלי. 2. אקראיות. 3. תכנון תבוני.

האופציה הראשונה מחזיקה בכך שקיימת "תאוריה של הכל" (T.O.E) אשר מסבירה את דרכו של היקום. כלומר, הכל קיים מתוך הכרח, ואין סיכוי ריאלי שהדברים היו בצורה שונה. האופציה השנייה טוענת, כי הכיוונון העדין בא לידי קיום בעקבות אקראיות בלבד, תאונה שהתרחשה ואנחנו ברי המזל שהרוויחו ממנה. החלופה השלישית מבטלת את שתי האפשרויות הללו, לטובת שכל תבוני העומד מאחורי היקום ואחראי לו, זה שעיצב את היקום כך שיאפשר חיים. מהי האפשרות הסבירה וההגיונית יותר?

האופציה הראשונה לא סבירה כלל. אין סיבה פיזיקלית שלקבועים הללו ולגדלים הללו יהיו ערכים המאפשרים חיים. כמו שפי.סי. דייוויס לדוגמה מסביר כי גם אם היקום היה חייב להיות עם החוקים הנוכחיים, אין זה אומר שהתנאים ההתחלתיים שלו היו צריכים להיות כפי שהם היו. הוא כותב:

״אין שום רעיון כיום של  'חוקי התנאים ההתחלתיים'… זה נראה כאילו שהיקום החומרי לא היה חייב להיות בדרך שהוא כעת. הוא יכל להיות שונה"….⁶

לדוגמא המועמדת המובטחת ביותר ל "תאוריה של הכל" היא "תורת העל מיתר" והיא בכלל לא מנבאת באופן ייחודי את היקום שלנו. למעשה תורת המיתרים מאפשרת 500^10 יקומים שונים בעלי אותם חוקים שיש ליקום שלנו אך עם ערכים שונים לגמרי לחוקים הללו. כלומר ערכי הקבועים של חוקי הטבע אינם הכרחיים ואינם נגרמים או נקבעים על ידי החוקים. הם פשוט ניתנו כך במפץ הגדול. לכן, ההשערה הזו לא יכולה להסביר את הכיוון העדין שלנו.

אז מה בנוגע לאפשרות השנייה, האם הכיוון העדין ביקום הוא בגלל אקראיות? הבעיה עם האלטרנטיבה הזו היא כי הסיכוי ליקום מאפשר חיים הוא קטן בצורה בלתי נתפסת. בשביל להציל את האלטרנטיבה הזו חסידי חלופה זו הוכרחו לאמץ את היפותזת הרב יקום, על פיה קיימים אינסוף יקומים מקבילים ולכן יקום כלשהו מכוונן לחיים תבוניים יופיע באקראיות ואנחנו למרבה המזל הופענו באותו היקום. ישנן לפחות 2 בעיות בהיפותזה זו: ראשית, אין כל ראיה ליקומים מקבילים. בנוסף, זכרו שהתיאורמה של וילנקין הוכיחה שכל יקום שנמצא בממוצע במצב של התפשטות קוסמית, לא יכל להיות נצחי. ההוכחה שלהם תקפה גם לרב יקום גם כן. לכן, בגלל שהעבר הוא סופי, רק מספר סופי של יקומים יכלו להיווצר עד עכשיו, לכן אין ערובה לכך שיקומנו המכוונן לחיים תבוניים יופיע בתוך רב יקום אינסופי.

שנית, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז סביר יותר לצפות לכך שהיינו רואים יקום שונה מהיקום שבו אנו נמצאים. החוקר רוג'ר פנרוז חישב כי זה סביר יותר באופן בלתי נתפס שמערכת השמש שלנו תיווצר פתאום על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים, מהסבירות של הכוונון העדין של היקום הנוכחי.⁷ אז אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, הרבה יותר סביר שנראה את היקום שלנו לא גדול יותר ממערכת השמש. או שוב, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים היינו אמורים לחוות אירועים מוזרים כגון: סוסים שצצים לידי קיום מתוך התנגשויות אקראיות של חלקיקים וכו' וכו'. אירועים כאלו סבירים יותר מאשר סידורם של כל הערכים של הקבועים לתוך טווח זעיר מאוד המאפשר חיים. מאחר ואנו לא חווים יקום כזה, העובדה הזו סותרת את השערת הרב יקום. לכן, האפשרות שהמאמינים תמיד החזיקו, שיש מתכנן תבוני ליקום, נראית יותר הגיונית ורציונלית  מאשר האלטרנטיבה בה אתאיסטים מסוימים מחזיקים, דהיינו שהיקום פשוט כוונן באופן אקראי לאפשר חיים. 

אפשר לסכם כך את הטיעון:

1. הכוונון העדין של היקום הוא או בזכות הכרח פיזיקלי, אקראיות או תכנון תבוני.
2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות.
3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבוני.

3. אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי.

לפילוסופים ולמדענים אין הסבר למה שהפיזיקאי יוג'ין וויגנר מכנה "היעילות המסתורית של המתמטיקה."⁸ כלומר איך זה שתאורטיקן מתמטיקאי כמו פיטר היגס יושב בשולחנו ועל ידי כתיבת משוואות מתמטיות מסוגל לחזות חלקיק יסודי אשר מדענים מגלים 30 שנה לאחר מכן, ואחרי השקעה של מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה.

מתמטיקה היא השפה של הטבע. אבל איך אפשר להסביר את זה? אם אובייקטים מתמטיים הם מופשטים וחסרי כל כח השפעתי על היקום, אז כפי שהפילוסופית של המתמטיקה פינלופי מדי אמרה, ״הישימות המתמטית היא צירוף מקרים משמח״.⁹ אבל מצד שני, אם אובייקטים מתמטיים הם רק פרי הדמיון האנושי, איך זה שהטבע כתוב בשפה של ההמצאות הללו? לנטורליזם אין כל הסבר לקשר המסתורי הזה של המתמטיקה לעולם הפיזי. לעומת זאת לתאיסט קיים הסבר: כאשר אלוהים ברא את היקום הפיזי הוא תכנן אותו על פי המבנה המתמטי שהיה לו בשכלו.

אפשר לסכם כך את הטיעון:

1. אם אלוהים לא קיים הישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי תהיה צירוף מקרים משמח.
2. הישימות של המתמטיקה היא לא צירוף מקרים משמח.
3. לכן, אלוהים קיים.

4. ערכים וחובות מוסריים אובייקטיבים בעולם- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לקיומם.

אם אלוהים לא קיים, אז ערכי מוסר אובייקטיבים אינם קיימים. להגיד שיש ערכי מוסר אובייקטיבים זה להגיד שמשהו הוא באמת רע ומשהו הוא באמת טוב ללא תלות בדעתם של אנשים או אמונותיהם. זה להגיד למשל שהשואה היא דבר רע מבחינה מוסרית, למרות שהנאצים חשבו שזה היה דבר טוב. וזה היה עדיין רע גם אם הם היו מנצחים במלחמת העולם השנייה, שוטפים לכולם את המוח והורגים את מי שלא הסכים איתם, כך שכולם היו חושבים שזה דבר טוב. והטענה היא שבהעדרו של אלוהים ערכי מוסר הם לא אובייקטיבים מהבחינה הזו.

הרבה תאיסטים ואתאיסטים מסכימים על הנקודה הזו. למשל ג'יי.אל.מאקי מאוניברסיטת אוקספורד, אחד מהאתאיסטים המשפיעים בזמננו מודה: "אם ישנם ערכי מוסר אובייקטיבים הם מחזקים את קיומו של אלוהים .. לכן יש לנו טענה חזקה מתוך המוסר לטובת קיומו של אלוהים".¹⁰ אך כדי להימנע מקיומו של אלוהים, מאקי הכחיש את קיומם של ערכי המוסר האובייקטיבים. הוא כתב: "זה קל להסביר את הפן המוסרי כתוצאה טבעית של אבולוציה ביולוגית וחברתית…"¹¹ פרידריך ניטשה האתאיסט הגדול של המאה ה-19 שהכריז את מותו של אלוהים, הבין שמותו של אלוהים משמע הרס של כל משמעות וערך בחיים. פרידריך ניטשה צדק לגבי כך.

אך עלינו להיות זהירים כאן. השאלה היא לא: האם אנחנו חייבים להאמין באלוהים בשביל שנוכל לחיות חיים מוסריים. זו לא הטענה. אלא השאלה היא: בהעדרו של אלוהים, האם קיימים ערכי מוסר אובייקטיבים? כמו שמאקי חשב, אין כל סיבה לחשוב שבהעדרו של אלוהים, המוסר האנושי הוא אובייקטיבי. אחרי הכל אם אין אלוהים, מה מיוחד כל כך בבני אנוש? הם אך ורק תאונה ביולוגית מקרית של הטבע, תוצאה של זמן וחומר ביקום שנידון להרס ומוות. מהשקפה נטורליסטית, מספר פעולות כמו רצח או אונס הם חסרי יתרון הישרדותי מבחינה אבולוציונית, ולכן נהיו "לא אופנתיים" או לא מקובלים. אך הנקודה היא שזה לא הופך מעשים אלו לרעים מבחינה אובייקטיבית. בראייה נטורליסטית חוץ מהשלכות חברתיות אין באמת משהו רע במעשה האונס עצמו.

לכן, ללא אלוהים לא נותר קנה מידה אובייקטיבי לטוב ולרע. אבל הבעיה היא שערכי מוסר אובייקטיבים כן קיימים, וכולנו מודעים לכך. לא קיימת סיבה טובה יותר להכחיש את קיומם של ערכי המוסר האובייקטיבים מאשר להכחיש את קיומה של המציאות הפיזית. ישנם מעשים שהם באמת רעים וישנם שהם באמת טובים. כמו שמייקל רוס אמר: "אדם אשר אומר שלאנוס ילד קטן זה מוסרי-טועה כמו אדם שחושב ש- 5=2+2."¹² מעשים כמו, אונס, רצח והתעללות, הם לא רק התנהגויות לא מקובלות חברתית, אלא מדובר במעשי תועבה מוסרית. לעומת זאת, אהבה, הקרבה עצמית ושיוויון הם באמת טובים. אבל אם ערכי מוסר אובייקטיבים לא יכולים להתקיים ללא אלוהים, ואם ערכי מוסר קיימים, ניתן להסיק לוגית כי אלוהים קיים.

אפשר לסכם כך את הטענה שלנו:

1. אם אלוהים לא קיים, ערכי מוסר אובייקטיבים לא קיימים.
2. ערכי מוסר אובייקטיבים כן קיימים.
3. לכן, אלוהים קיים.

5. הטיעון האונטולוגי- קיומו של אלוהים משתמע מעצם האפשרות של קיומו

בשביל להבין את הטיעון הזה צריך להבין למה פילוסופים מתכוונים כאשר הם מדברים על "עולמות אפשריים״. עולם אפשרי הוא תיאור אפשרי וממצה של מציאות.מדובר באופן שבו העולם היה יכול להיות. עולם אפשרי זה לא כוכב, יקום מקביל או כל סוג של אובייקט מוחשי. זהו רק תיאור מופשט של עולם. העולם הממשי זהו התיאור הנכון של המציאות, עולם אפשרי זהו תיאור שהוא לא נכון אך אפשרי: כלומר יכל להיות נכון או ממשי. להגיד שמשהו קיים בעולם אפשרי כלשהו משמע שיש תיאור של מציאות שכולל את הדבר ההוא. או במילים פשוטות יותר, זה להגיד שהדבר הזה היה יכול להתקיים. להגיד שמשהו קיים בכל עולם אפשרי זה להגיד שלא משנה איזה תיאור של מציאות היה נכון, הדבר הזה ייכלל בתיאור. כלומר משהו שקיים בכל עולם אפשרי הוא משהו שחייב להתקיים ולא יכול שלא להתקיים. חדי קרן לדוגמה לא קיימים למעשה, אבל יש עולם אפשרי שבו חדי קרן קיימים (כלומר חדי קרן היו יכולים להיות קיימים בעולם שלנו). מצד שני, מתמטיקאים מסוימים חושבים שאובייקטיבים מופשטים כמו מספרים קיימים בכל עולם אפשרי. עכשיו יישמו את כל זה לטיעון האונטולוגי. על פי הטיעון האונטולוגי אלוהים הוא הישות הכי עילאית שניתן להעלות על הדעת. על פי ההגדרה, אם היה משהו גדול ממנו אז הוא היה אלוהים. אז מעצם הקונספט של אלוהים הוא הישות המקסימלית ביותר שעולה על הדעת. אם כן מהן תכונותיה של אותה ישות עילאית? ובכן היא יהיה: כל יכולה, כל יודעת, מושלמת מוסרית והיא יתקיים בכל עולם אפשרי (ישות שקיימת באופן הכרחי).

ישות אשר חסרה לה אחת מהתכונות לעיל לא תהיה ישות מקסימלית מעצם ההגדרה, כי אנחנו נהיה מסוגלים להעלות על דעתנו ישות גדולה יותר. אך המשמעות היא שאם הקיום של אלוהים הוא אפילו אפשרי אז אלוהים חייב להתקיים. כי אם ישות הכרחית קיימת בעולם אפשרי כלשהו, היא חייבת להתקיים בכולם עולם אפשרי (אחרת היא לא ישות הכרחית מלכתחילה בעולם האפשרי שאתו התחלנו). אם היא קיימת בכל עולם אפשרי היא גם קיימת בעולם הממשי. לכן, אם קיומו של אלוהים הינו אפשרי מבחינה מטאפיזית, זה אומר שהוא קיים בכל עולם אפשרי ולכן בעולם הממשי. אפשר לסכם כך את הטיעון שלנו:

1.זה אפשרי שישות מקסימלית (אלוהים) קיימת.
2.אם זה אפשרי שישות מקסימלית קיימת, אז היא קיימת בעולם אפשרי כלשהו.
3.אם ישות מקסימלית קיימת בעולם אפשרי כלשהו אז היא קיימת בכל עולם אפשרי.
4.אם ישות מקסימלית קיימת בכל עולם אפשרי, אז היא קיימת גם בעולם הממשי.
5.לכן, ישות מקסימלית קיימת בעולם הממשי.
6.לכן, ישות מקסימלית קיימת.
7.לכן, אלוהים קיים.

עכשיו זה עלול להפתיע אתכם לדעת שסעיפים 2-7 אינן שנויות במחלוקת. רוב הפילוסופים מכירים בכך שאם קיומו של אלוהים אפשרי, אז הוא קיים הכרחית. לכן, כל הכובד נופל על הסעיף הראשון. השאלה היא האם קיומו של אלוהים אפשרי? האתאיסט חייב להראות שהרעיון של ישות מקסימלית הוא רעיון בלתי אפשרי מבחינה לוגית. כמו הקונספט של רווק נשוי או מרובע מעוגל.

אבל הבעיה היא שהקונספט של אלוהים בכלל לא נראה בלתי אפשרי מהבחינה הזו. הרעיון של ישות אשר היא כל יכולה, כל יודעת בכל עולם ומושלמת מוסרית, נראה הגיוני מאוד.  לכן, האתאיסט נושא פה נטל הוכחה גדול מאוד.

---

6. אוקיי, אלוהים קיים, אז למה דווקא ישוע היא הדרך?

תקומתו של ישוע מן המתים- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לעובדות ההיסטוריות בנוגע לחייו ומותו של ישוע.

ראו המאמר ״ראיות היסטוריות לתקומתו של ישוע״.

 

סיכום

ראינו כי שאלת קיומו של אלוהים היא השאלה המהותית ביותר. לאור הטיעונים לעיל, ניתן להסיק כי אלוהים אכן קיים. אך מה לגבי טיעונים נגד קיומו? ניתן להעמיק בהם במאמר הבא ולבחון אותם.

 

 

 

 

_{1. David Hilbert, "On the Infinite," in Philosophy of Mathematics, ed. with an Introduction by Paul Benacerraf and}

_{2. John Barrow and Frank Tipler, The Anthropic Cosmological Principle (Oxford: Clarendon Press, 1986), p.}

_{3. Alex Vilenkin, Many Worlds in One: The Search for Other Universes (New York: Hill and Wang, 2006), p. 176.}

_{4. Anthony Kenny, The Five Ways: St. Thomas Aquinas' Proofs of God's Existence (New York: Schocken Books, 1969), p. 66.}

_{5.Roger Penrose, The Road to Reality (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-765}

_{6. Paul Davies, The Mind of God (New York: Simon & Schuster, 1992), p. 169}

_{7.Roger Penrose, The Road to Reality (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-5}

_{8. The Unreasonable Effectiveness of Mathematics in the Natural Sciences," in Communications in Pure and״ .Applied Mathematics 13/1 (New York: John Wiley & Sons, 1960).}

_{9. .Mary Leng, Mathematics and Reality (Oxford: Oxford University Press, 2010), p. 239}

_{10.J. L. Mackie, The Miracle of Theism (Oxford: Clarendon Press, 1982), pp. 115-116.}

_{11.שם, 117-118.}

_{12. Michael Ruse, "Evolutionary Theory and Christian Ethics," in The Darwinian Paradigm (London: Routledge, 1989), pp. 262-269}