לגנוב מאלוהים: אתאיסטים מוכרחים לגנוב מוסר מאלוהים בכדי לטעון נגדו
האתאיסט ריצ'רד דוקינס הצהיר: "ליקום בו אנו נמצאים יש בדיוק את התכונות להן אנו אמורים לצפות, אם בשורה התחתונה לא היה מתכנן או תכלית ליקום, וגם לא טוב ורע. שום דבר חוץ מאדישות חסרת רחמים…הדנ"א לא יודע ולא אכפת לו. הדנ"א פשוט קיים, ואנו רוקדים לפי הקצב שלו."
אך דוקינס לא עקבי עם עצמו. הוא לא באמת מתנהג כאילו הוא מאמין במשפט הזה. לאחרונה טען כי לאישה יש את הזכות לבצע הפלה מאחר ולטענתו זה "בלתי מוסרי" להוליד תינוק עם תסמונת דאון. על פי דוקינס, זה "טוב" שלאישה יש את הזכות לבצע הפלה, וזה "רע" להוליד תינוק עם תסמונת דאון.
רגע, האם באמת טוב ורע קיימים? או שאנחנו פשוט בובות הרוקדות לפי קצבו של הדנ"א?
לעיתים קרובות אתאיסטים תומכים נלהבות בזכות לבצע הפלה, בנישואים חד מיניים וכו'. אך מי קבע שאלו הן זכויות? על פי איזה סטנדרט הזכויות להפלה או נישואים חד מיניים הן זכויות מוסריות? אין סטנדרט כזה בעולם אתיאיסטי חומרי (נטורליזם). לכן, אתיאיסטים חייבים לגנוב את התשתית המוסרית-אובייקטיבית מאלוהים, אותה תשתית עליה מושרשת כבר אלפי שנים התרבות המערבית. זאת כמובן, בעודם טוענים שאלוהים כלל לא קיים.
אנחנו לא טוענים שחייבים להאמין באלוהים כדי להיות אנשים טובים (למען האמת חילונים רבים חיים את חייהם בצורה מוסרית הרבה יותר מ"רבנים צדיקים" רבים – מספיק לפתוח עיתון). לכן אנחנו כלל לא טוענים כי אתיאיסטים הם אנשים פחות, או לא מוסריים.
אלא, שאתיאיסטים לא יכולים להצדיק את עצם קיומו של המוסר. אתיאיסטים נוהגים להתבלבל בין לדעת את המוסר לבין להצדיק את המוסר. הם מתבלבלים בין ידע לבין קיום (אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה). זה נכון לאהוב. אך למה זה נכון? מדוע אנו מחויבים לאהוב? זה נכון להתחשב באחר, אך מדוע? מי קבע כך? העניין הוא לא איך אנו יודעים מה מוסרי ומה לא, אלא, מדוע קיים סטנדרט של טוב ורע מלכתחילה אליו אנחנו שואפים – מהיכן הגיע?
אתה עשוי לדעת מה מוסרי ומה לא מכיוון שההורים שלך, המורים שלך, או החברה בה אתה חי, לימדו אותך, ובמקביל להכחיש את קיומו של אלוהים. אבל זה יהיה כמו לומר שאתה אוהב ספר מסויים, אך לא מאמין בקיומו של הסופר. אם לא היה סופר, גם לא היה את הספר לקרוא. במילים אחרות, אתאיסטים יכולים להכיר בקיומו של מוסר אובייקטיבי (ערכי מוסרי שלא תלויים בדעתם של אנשים, כמו לדוגמא להגיד שהשואה זה בהכרח פשע, גם אם שאר האנושות חושבת אחרת) ובמקביל לשלול את קיומו של אלוהים. הבעיה היא שאם אין אלוהים, אז גם אין מוסר אובייקטיבי מחייב, ואם אין מוסר אובייקטיבי, אז לא ניתן להכריז שפגיעה באחר היא בלתי מוסרית, הרי בטבע חיות טורפות אחת את השנייה.
ההסבר אבולוציוני לקיומו של המוסר
אנו לא יכולים לסמוך על שכלנו ועל ההבנה שלנו למוסר, מאחר ואם אנחנו בעצמנו רק תוצר של אבולוציה נטורליסטית, משתמע מכך שאנו לא יכולים לסמוך על האמונות המוסריות שלנו מפני שהן נועדו להוות הליך הישרדותי בלבד. לפיכך, כל פעולה שאנו עושים תהיה תוצאה של גנים וכימיה בלבד. ולפעולות כימיות ותאים – אין מוסר. אם כולנו פשוט נשלטים על ידי הגנים שלנו ועל ידי פעולות כימיות, כיצד אנחנו יכולים לבטוח באמונות המוסריות שלנו? או בכלל באמונות שלנו – אם הן רק תוצאה של כוחות חומריים לא רציונאליים אשר מעבר לשליטתנו? לעומת זאת, האתיאיסט הכי קיצוני לא יטיל ספק בתוקפם של חוקי ההיגיון המנחים את שכלו או בכך שהמוח שלו לא מתעה אותו. הוא לא מטיל ספק בפעולות של השכל שלו כאשר הוא מגיע למסקנות הספקניות שלו בנוגע לאי-קיומו של אלוהים. הוא מאמין שהוא בשליטה מלאה. אך בהינתן ההשקפה הנטורליסטית; האמונה שהתהליכים הכימיים במוחנו יובילו אותנו אל האמת, מוטלת בספק רציני. לעומת זאת, אם נבראנו בצלמו של דובר אמת רציונלי, אז יש לנו אפשרות לבטוח בחושים שלנו – וגם באינטואיציות המוסריות והבסיסיות שבתוכנו.
יכולנו להאמין בהרבה דברים שמשפרים את ההישרדות והרבייה שלנו. לדוגמה, הגנים שלנו היו יכולים להשתיל בנו את האמונה שלבני אדם יש ערך וכבוד, וכי עלינו לאהוב אחד את השני. בעוד הרעיונות הללו מועילים להישרדות המין האנושי, מנקודת השקפה נטורליסטית, ההנחות הללו יכולות להיות לגמרי שגויות. אם אלוהים אמין ורציונאלי קיים, בעיות מהסוג הזה כמו רציונאליות והצדקת הביטחון באמונותינו מתאדות.
בנוסף, השקפת המוסר האבולוציוני סותרת את האינטואיציות שלנו בנוגע למציאויות בסיסיות. אנו מניחים מספר אמונות בסיסיות כמו: אנו כבני אדם מוסריים, אנו אחראיים למעשינו, שהשכל שלנו לא מתעה אותנו, שיש לנו חובות, שאנו פועלים עם תכלית וכיוצא בזאת. אך בהשקפה האתאיסטית- נטורליסטית האמונה כי אונס זה דבר רע היא פשוט התאמה אבולוציונית ותו לא –האמונה שאונס זה פשע מוסרי היא שרירותית כמו העובדה שהתפתחו לנו חמש אצבעות במקום שש.
נטורליזם לא יכול לגזור את הרצוי מהמצוי מתיאורים מדעיים. "מדוע אני צריך להיות מוסרי"? בשביל הנטורליסט זה כמו לשאול "מדוע עליי להיות רעב"? דחפים כמו רעב ומין או רגשות כמו קנאה וכעס הינם מושתלים בנו על ידי האבולוציה. נטורליסטים כמו דוקינס יכולים לתאר לנו איך בני אדם מתפקדים בלבד, לא איך שהם צריכים לתפקד. ההשקפה הנטורליסטית לא יכולה לפתור את בעיית המצוי והרצוי. בעוד שבהשקפה התאיסטית, אלוהים ברא את בני האדם עם ערך מוסרי שהרי נבראנו בצלמו, ולכן אין בהשקפה זו פער בין המצוי לרצוי.
מוסר נטורליסטי הינו שרירותי והוא יכל להתפתח בצורה שונה ואף הפוכה. האבולוציה הייתה יכולה לפתח קוד מוסרי על פיו מעשים כמו אונס, רצח, גניבה ועוד היו מעשים שמשפרים את ההישרדות. מה אם האבולוציה הייתה משתילה בכולנו את "גן האונס". במקרים בהם הזכר לא היה מוצא את בת זוגתו, בגופו היה מופעל גן זה בכדי להניע אותו להתרבות ולהבטיח את המשכיות צאצאיו. עולם כזה נראה סביר והגיוני בהשקפה האבולוציונית-נטורליסטית (דבר זה נפוץ בקרב בעלי החיים בטבע). אתאיסטים לא יכולים להתנגד להתנהגות זו על פי ההיגיון שלהם. ההתנגדות של כולנו למעשים כמו אונס והתעללות מצביעים על כך שאנו מאמינים שערכי המוסר אינם מושרשים בטבע – מוסר המושרש בטבע משאיר אותנו עם מוסר שרירותי.
מצד שני, קיומו של אלוהים טוב, עוזר לנו לבסס את האינטואיציות המוסריות והבסיסיות שלנו בנוגע לרוע של מעשה האונס על משהו טרנסנדנטלי – משהו מעבר לטבע.
לכן, האתאיסט-נטורליסט חייב לגנוב מההשקפה התאיסטית כדי להצדיק את ההתנגדות שלו למעשה שהוא מחד מאוד טבעי ומאידך נתעב מבחינה מוסרית.
הדו-פרצופיות של האתאיזם
שימו לב לסטנדרט הכפול של האתאיזם – מצד אחד מאשימים: "אם אלוהים קיים, מדוע הוא לא שם קץ לרשעים?!"
בעוד מהצד השני, כשאלוהים כן שם קץ לרשעים ומחסל אותם – מאשימים אותו כי אכזרי מאחר שהוא רוצח.
אם הפעולות של דעאש במזרח התיכון נראות לכם מזוויעות, אז דעו לכם שעמים כמו העמלקים, אותם דרש אלוהים להשמיד, שמו את דעאש בכיס הקטן – הם היו מקריבים באש את התינוקות שלהם.
אם אלוהים הוא זה שמעניק חיים, האם הוא "רוצח" כאשר הוא מחליט לסיימם? האם למפסל יש זכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן. אבל האם זה נותן לי את הזכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן שלא.
חשבו על זה, מדוע מבחינת האתאיסטים, יש לנו את הזכות להפסיק חיים, ע"י לדוגמא; הפלות. אבל כשאלוהים עושה זאת הוא "מרושע"?. זאת מאחר שעליהם לגנוב את האמת המוסרית של אלוהים – על מנת שיוכלו לטעון נגדו.