1. מבוא

האם אלוהים קיים? כנראה שזוהי השאלה שהעסיקה את האנושות יותר מכל שאלה אחרת במשך אלפי שנים. קיימים באופן כללי שלוש תשובות לשאלה זו; התשובה הראשונה היא חיובית והיא מייצגת את שלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות באלוהים. התשובה השנייה מייצגת את הצד שלא נוקט עמדה ומעדיף להישאר במצב של חוסר ידיעה. התשובה השלישית היא שלילית, והיא מייצגת את עמדת האתאיזם.[1] איך אנו יכולים לענות על העמדה הזו? מהן התשובות לטענות האתיאיזם נגד קיומו של אלוהים? במאמר זה נתמקד בעמדה השלישית ונראה מהן התשובות לחמשת הטיעונים השכיחים ביותר שלה. הטיעונים עליהם נשיב יהיו: הטיעון מן הרוע, הטיעון מן מוצא האמונה, הטיעון מן המחסור בראיות לאלוהים, טיעון חוסר המשמעות של אלוהים כתיאוריה מדעית וטיעון מן האי צורך באלוהים.

 

2.1 בעיית הרוע

בעיית הרוע היא ככל הנראה הטיעון הכי חזק של העמדה האתאיסטית. בעיית הרוע מצביעה על הרוע המוסרי והטבעי שמתרחש בעולם כראיה נגד קיומו של אלוהים. בעיה זו מתחלקת לבעיית הרוע הלוגית ולבעיית הרוע ההסתברותית.[2]

2.2 בעיית הרוע הלוגית

בעיית הרוע הלוגית מנסה להראות שקיומו של אלוהים וקיומו של הרוע אינם מסתדרים לוגית זה עם זה. במילים אחרות, הטיעון הזה נושא נטל הוכחה כבד יותר מאשר הטיעון מבעיית הרוע ההסתברותית (אשר טוענת שקיומו של אלוהים אינו סביר לאור קיומו של הרוע אך לא בלתי אפשרי מבחינה לוגית). ניתן לנסח את הטיעון מבעיית הרוע הלוגית כטיעון דדוקטיבי:

1. אם הרוע קיים אלוהים לא קיים.
2. הרוע קיים
3. לכן, אלוהים לא קיים.

2.3 הפרכת הטיעון

החולשה של הטיעון נמצאת בסעיף הראשון. האתאיסט נושא על עצמו נטל הוכחה מאוד כבד; הוא חייב להראות שזה בלתי אפשרי מבחינה לוגית שלאלוהים יש סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש בעולם.[3] כלומר, גם אם זה רק אפשרי שלאלוהים יש סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לרוע להתקיים, זה כבר מראה שקיומו של הרוע איננו סותר מבחינה לוגית את קיומו של אלוהים.[4]

2.4 בעיית הרוע ההסתברותית

בעיית הרוע ההסתברותית היא בעיה מתוחכמת יותר. על פי הניסוח הזה, קיומו של אלוהים אמנם אפשרי מבחינה לוגית עם קיומו של הרוע, אך קיומו איננו סביר. הניסוח של הטיעון הזה מתבטא כך:

1. אם הרוע קיים, קיומו של אלוהים איננו סביר.
2. הרוע קיים.
3. לכן, קיומו של אלוהים איננו סביר.

2.5 הפרכת הטיעון

מה שהמאמין המשיחי יכול לעשות בשלב הזה, הוא לספק מספר דוקטרינות או אמיתות במסגרת ההשקפה שלו, שמראות שקיומו של הרוע הוא דווקא סביר ואף צפוי אם אלוהים קיים. כפי שהפילוסוף וויליאם ליין קרייג מסביר, האמיתות הללו הן:

א.  האמת הראשונה היא שאנחנו לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסבירות אם לאלוהים יש סיבות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש. אנו כבני אדם, אנשים מוגבלים בזמן, במרחב, בידע ובהבנה. אך אלוהים הריבון והנצחי רואה את הסוף מההתחלה, והוא ארגן את הנסיבות בהיסטוריה כך שהמטרות שלו תתגשמנה דרך הבחירות שלנו- של בני האדם. כדי להשיג את המטרות שלו, אפשרי מאוד שהוא מתיר לדברים רעים לקרות (משום שאחרת, יכול מאוד שזה היה כרוך בהתערבות שלו בבחירות שלנו). רוע שנראה חסר תכלית במסגרת הראייה המוגבלת שלנו, יכול להיות מוצדק במסגרת ראייתו של אלוהים.[5] וויליאם ליין קרייג כותב כך:

" אפשר לקחת דוגמה מתורת הכאוס. מדענים גילו שמערכות מקרוסקופיות, כמו, מזג אוויר, או אוכלוסיית החרקים, הן ממש רגישות להפרעות מזעריות. פרפר שעף מעל ענף במערב אפריקה עלול להגדיר תנועת כוחות שבסופו של דבר תוביל להוריקן מעל האוקיינוס האטלנטי. אך אף אחד לא יכול לחזות תוצאה שכזו מעצם התעופה של הפרפר".[6]

באופן דומה, מותה של ילדה שנדרסה באופן לא מכון עשוי ליצור סוג של השפעה לאורך ההיסטוריה, כך שהסיבות של אלוהים להצדיק את מותה תתגשמנה אולי רק עשרות או מאות שנים לאחר מכן ואף במדינה אחרת. כשחושבים  על הריבונות של אלוהים על ההיסטוריה האנושית, ניתן להבין שאנחנו פשוט לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסיכוי לגבי האם רוע מסוים הוא מוצדק או לא.[7]

 

ב. האמת השנייה היא שהמשמעות של הקיום האנושי היא לא להשיג אושר זמני על פני כדור הארץ; אלא להכיר את אלוהים. בהינתן האמת הזו, יכול מאוד להיות שקיומו של הרוע הוא הכרח בעולם שלנו. אין לאתאיסט דרך להוכיח שאם אלוהים היה מסיר את הרוע מהעולם, אז שיותר אנשים היו מכירים אותו ונכנסים למערכת יחסים אתו. זה אפשרי שרק בעולם גדוש ברוע מוסרי וטבעי בני האדם יפסיקו להתמקד בעצמם ויחפשו תקווה ומקור ביטחון במשהו מעבר לעולם הזה. הסיכויים אינם נמוכים שאם היינו חיים בעולם ללא רוע, אז היינו הופכים לילדים מפונקים שמתרכזים בעצמם ושוכחים מהצורך שלהם באלוהים.[8]

 

ג. האמת השלישית היא שהרבה מן הרוע בעולם הוא תוצאה ישירה של בחירה לא מוסרית של האדם. בהינתן העובדה הזו, ובהינתן הדוקטרינה הבסיסית של בחירתו של האדם ושאלוהים לא גורם לנו לפעול נגד רצוננו, חלק גדול מהרוע בעולם מתרחש בגלל אשמתו של האדם.

 

ד. האמת הרביעית היא שהחיים שלנו לא נגמרים כאן. שאול כתב למאמינים במשיח באיגרת אל הקורינתים: לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם. הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֹד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים — לְעוֹלָמִים (אל הקורינתים ד 16-18). אלוהים מבטיח לגמול לאלו שסבלו עבור מלכותו בחיים הבאים.[9] כלומר, אחת מן הדוקטרינות החשובות והמרכזיות באמונה המשיחית היא שבסופו של דבר הצדק ייעשה. בנוסף לכך, אלוהים בסופו של דבר יחליף את העולם הזה בבריאה חדשה, שתהווה מרחב של שמחה, אהבה ואינטימיות חסרי גבולות.[10]

ה. האמת החמישית והאחרונה לדיון היא שאלוהים עצמו הוא טוב. שום אושר זמני לא יכול להשתוות להיכרות עם האלוהים המושלם והאוהב. לכן, גם אלו שסובלים בעולם הזה, יכולים להעריך את חייהם רק מעצם העובדה שהם מכירים את אלוהים, שהוא השמחה האמיתית שלהם. [11]

לאור הדוקטרינות הללו, הסבירות שרוע מוסרי וטבעי יתקיימו בעולם שבו אלוהים כל יכול וטוב קיים, עולה ואף צפוי. הרוע אינו מפתיע את המשיחי; ההפך הוא הנכון, קיומו של הרוע אמור להפתיע את האתאיסט. הסיבה לכך היא שרוע הוא סטייה מהדרך שבה דברים אמורים להתרחש. אך בעולם אתאיסטי אין איזשהו קנה מידה על פיו דברים "אמורים" להתרחש. אלא שבהשקפה האתאיסטית מוסר הוא תוצר שרירותי של תהליך האבולוציה, כמו שהתפתחו לנו חמש אצבעות בכל יד במקום שבע. בעולם אתאיסטי אין דבר כזה "רוע" משום שאין דבר כזה "טוב".[12] אלא שהם מושגים בעלי משמעות שרירותית וחסרת בסיס אובייקטיבי. בעיית הרוע היא לא בעיה שרק המאמין אמור לענות עליה, אלא היא בעיה שאותה גם על האתאיסט להסביר.

 

3. הטיעון מן מוצא האמונה

הטיעון הזה מתיימר להפריך את קיומו של אלוהים דרך סקירה היסטורית של התפתחות המוח האנושי ודרך חקר האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה. הטיעון בעצם מנסה להראות שהאמונה באלוהים היא נטייה מולדת ותוצר של החיווט במוח. הטיעון הזה יכול להיות מנוסח כך:

1. ההתפתחות של המוח האנושי במשך ההיסטוריה סיפקה למוח תכונות מיוחדות.
2. כאשר מחשיבים את העולם הטבעי והחברתי, התכונות הללו עודדו את בני האדם להאמין באלים.
3. לכן, ההתפתחות של המוח האנושי יצרה את האמונה באלים (האמונה באלים היא אמונה שרירותית).
4. לכן, האמונה באלים (או אלוהים) היא שגויה.[13]

3.1 הפרכת הטיעון

הטיעון מן מוצא האמונה הוא דוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "הכשל הגנטי". כשל גנטי הוא כשל לוגי שבו הטוען מנסה להפריך או להצדיק השקפה או עמדה מסוימת בכך שהוא מראה כיצד ההשקפה או העמדה נוצרו, או במילים אחרות; מה המקור שלהן.[14] אין שום קשר בין המקור או הסיבה שבגללה אנשים מאמינים באלוהים, לבין שאלת אמיתות קיומו של אלוהים. יכול להיות שמישהו מאמין שכדור הארץ הוא עגול כי כך הוא קרא בספר קומיקס. מעצם העובדה שמקור האמונה שלו הוא ספר קומיקס, לא ניתן להסיק שלכן האמונה שלו היא שגויה.

למעשה, המוח שלנו מחווט בצורה כזו שיש בנו את הנטייה המולדת לקבל אמונות בסיסיות אחרות כמו: האמונה במציאות של העבר, בכך שאנשים אחרים הם אכן אישיויות אמיתיות, בכך שהמדע נותן לנו תשובות לגבי המציאות החומרית ועוד.[15] אך זה ברור שזה לא אומר שהאמונות הללו הן שגויות או אפילו לא מוצדקות.

 

4. הטיעון מן המחסור בראיות

הטיעון מן המחסור בראיות גורס שמכיוון שאין ראיות ממשיות וחותכות לקיומו של אלוהים, האמונה בקיומו היא שגויה. כלומר, אלוהים לא קיים, כי אם הוא היה קיים היינו מוצאים ראיות חותכות לקיומו. ניתן לנסח את הטיעון הזה כך:

1. אם אלוהים היה קיים היינו מוצאים ראיות חותכות לקיומו.
2. אין ראיות חותכות לקיומו של אלוהים.
3. לכן, אלוהים לא קיים.

4.1 הפרכת הטיעון

הטיעון גדוש בבעיות וחורים שמורידים מערכו:

ראשית, הטענה כי אלוהים איננו קיים כי לא הוכח שהוא כן (או כי אין ראיות לקיומו), היא דוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "אד איגנורנטיאם". במילים אחרות, היעדר ראיות הוא לא ראיה להיעדר.[16]

המקרה היחיד שבו היעדר ראיות הוא ראיה להיעדר הוא במצב שבו קיומו של x כרוך בראיות y שלא נמצאות. לדוגמה, מחסור הראיות לפיל בחדר שלנו הוא ראיה לכך שאין פיל בחדר שלנו כי היינו מצפים לראות אותו במידה והפיל היה קיים שם. על האתאיסט להראות שקיומו של אלוהים כרוך בראיות ספציפיות אותן אין לנו. הבעיה היא שעל האתאיסט לקחת בחשבון שיכול מאוד להיות שאלוהים (במידה והוא קיים) לא מעוניין בלשכנע בני אדם בנוגע לעצם קיומו, אלא שהוא מעוניין במערכת יחסים איתם. אם כך, על האתאיסט להראות שאם היו יותר ראיות לקיומו של אלוהים, אז שיותר בני אדם היו נכנסים למערכת יחסים אתו, ולא רק מכירים בעובדת קיומו.[17]

שנית, הסעיף השני בטיעון האתאיסטי לעיל הינו מעורפל. ה"ראיות החותכות" אותן האתאיסט מצפה למצוא בעולם, כלל אינן מוגדרות בטיעון. זה הופך את הדיון לדיון סובייקטיבי ולא ברור. האתאיסט לא מספק שום ראיה "חותכת" שתשכנע אותו לגבי קיומו של אלוהים, ולכן, עקב חוסר ההגדרה הברורה לגבי המשמעות וסוג הראיה, לאתאיסט יש ערובה בלתי מוצדקת לדחות את הראיות שהמאמינים מספקים מתוך התירוץ שאלו הן לא ראיות "חותכות".

שלישית, הסעיף השני בטיעון מניח את המבוקש. שהרי מבחינת המאמין כן קיימות ראיות משכנעות די והותר כדי להצדיק את האמונה בקיומו של אלוהים. הראיות הללו מתבססות על ההתחלה של היקום כראיה לבורא, הכוונון העדין של היקום כראיה ליוצר אינטליגנטי, קיומם של ערכי מוסר וחובות מוסריים אובייקטיביים כראיה למחוקק טוב, קיום תכונת ה"התכוונות" של החשיבה שמצביעה על ההיבט רוחני של האדם ועל כך שהוא נברא בצלם אלוהים, הראיות ההיסטוריות לתקומתו של ישוע כראיה לנס על טבעי שבו אלוהים גילה את עצמו דרך אישיותו של ישוע ועוד. על האתאיסט להראות שהראיות הללו אינן מספיקות כדי להצדיק את האמונה בקיומו של אלוהים וכי היינו מצפים לראיות נוספות וטובות יותר כדי להבטיח שיותר אנשים יכירו אותו ויקבלו סליחת חטאים.

4.2 פרודיית מפלצת הספגטי המעופפת

פרודיית מפלצת הספגטי היא ניסיון להראות שהאמונה באלוהים שעשוי מספגטי שקולה מבחינה רציונלית לאמונה המסורתית בקיומו של אלוהים התנ"כי. הטיעון של האתאיסטים המשתמשים בפרודיה הוא שכמו שאין לנו ראיות נגד מפלצת הספגטי המעופפת למרות שאנו יודעים שהיא לא קיימת, כך גם אין להם ראיות נגד האלוהים התנ"כי, ושנטל ההוכחה הוא עלינו בלבד. כלומר, כמו שאנו דוחים את קיומה של המפלצת הזו, מבלי לספק טיעונים נגדה, כך גם האתאיסטים רשאים לדחות את קיומו של אלוהים מבלי לספק טיעונים לכך. הבעיה בהשוואה הזו היא שהיא סותרת את הראיות שכן יש לנו מתוך תחום ה"תיאולוגיה הטבעית" לגבי קיומו של אלוהים. אם הטיעונים לטובת קיומו של אלוהים הם טיעונים טובים ומצליחים (הטיעונים שהוזכרו לעיל בסעיף השלישי במענה לטיעון) זה אומר שמפלצת הספגטי לא עומדת בקריטריונים. הטיעונים מראים שקיים יוצר חסר התחלה, בלתי משתנה, לא חומרי, אינטיליגנטי, מוסרי, רוחני ושגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת. מפלצת הספגטי המעופפת לא עומדת בקריטריונים הללו, ולכן, יש לנו סיבות לדחות אותה. מאחר ואנו מספקים סיבות לדחות אותה, גם על האתאיסט יש נטל הוכחה; לספק סיבות לדחות את קיומו של אלוהים. לא ניתן פשוט להסיר את האחריות ולהפיל אותה רק עלינו.

5. טיעון חוסר המשמעות המדעית

על פי הטיעון הזה, מאחר ולא ניתן להציג את קיומו של אלוהים דרך השיטה המדעית, עלינו לדחות את קיומו. טרם נענה על הטיעון, חשוב להבין את ההנחה החבויה שנמצאת מאחוריו. הטיעון מניח שהשיטה המדעית היא הדרך היחידה לקבל את האמת אודות המציאות שלנו. כלומר, הטיעון מניח את השקפת ה"מדענות" (scientism). את הטיעון הזה ניתן להציג כך:

1. השיטה המדעית היא הדרך היחידה להגיע לאמת ולכן כל מה שלא יכול להיות מוכח דרך השיטה המדעית הוא שגוי.
2. לא ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים דרך השיטה המדעית.

3.לכן, האמונה בקיומו של אלוהים היא שגויה.

5.1 הפרכת הטיעון

קיימות מספר בעיות רציניות בטיעון לעיל:

ראשית, הסעיף הראשון מפריך את הטיעון עצמו. על פי הסעיף הראשון כל מה שלא יכול להיות מוכח דרך השיטה המדעית הוא שגוי. הבעיה הנוצרת כאן היא בלתי נמנעת; לא ניתן להוכיח את הסעיף הראשון דרך השיטה המדעית, ולכן, הטענה שהשיטה המדעית היא הדרך היחידה לאמת היא שגויה על פי הקריטריונים של הטיעון עצמו.

כפי שפילוסוף המדע ג'י.פי מורלאנד כותב:

"המשפט עצמו הוא לא משפט מדעי. מדובר במשפט פילוסופי אודות המדע. איך המשפט הזה יכול להיות לעמוד תחת מבחן אמפירי? ואם הוא לא יכול, אז על ידי הסטנדרטים שלו עצמו, המשפט הזה לא יכול להיות נכון או מוחזק מבחינה רציונלית".[18]

שנית, הטיעון מתעלם ממגוון רחב של תחומים בחוויה האנושית, אשר להם למדע אין גישה ואשר בלעדיהם המדע לא יכול לתפקד. למשל, המדע מניח שהחושים שלנו תופסים בצורה מהימנה את המציאות ולכן מספקים לנו מידע מדויק. המדע מחויב להניח שהשכל שלנו הוא רציונלי ושהיקום בנוי בצורה רציונלית, בצורה כזו שהשכל שלנו יכול לחקור אותו ולתפוס אותו. המדע מחויב להניח את האחידות והאוניברסליות של הטבע כדי להצדיק את השיטה האינדוקטיבית שמסיקה מהפרט אל הכלל; הנחה שלא יכולה להיות מוצדקת על ידי השיטה המדעית (בעיה זו נקראת בעיית האינדוקציה). המדע מחויב להניח את קיומם של החוקים הלוגיים שבלעדיהם הוא קורס. המדע מניח את קיומם של ערכי מוסר אובייקטיביים.[19] לדוגמה, שהחוקר מחויב לדווח בצורה מהימנה על הממצאים. אך המדע עצמו לא יכול להראות שקיימים ערכי מוסר אובייקטיביים.

בנוסף לכך, המדע מניח ערכים אפיסטמיים על פיהם על התיאוריות המדעיות להיות: פשוטות, אלגנטיות, מדויקות ובעלות יכולת חיזוי.[20]

יתרה מזאת, המדע גם לא יכול להוכיח את האמונות הבסיסיות שלנו שמבוססות על האינטואיציה. לדוגמה המדע לא יכול להראות שלא נבראנו לפני חמש שניות עם זיכרונות שתולים בתוכנו. המדע לא יכול להראות שאנחנו לא הזיה של חייזר ביקום מקביל. המדע לא יכול להראות שבני האדם שמסביבנו הם אישיויות אמיתיות ולא רובוטים מחופשים שמתופעלים כדי לתפקד בתור בני אדם רציונליים מלאכותיים.

6. אלוהי הפערים וחוסר הנחיצות באלוהים

הטיעון האחרון אותו נבחן גורס כי ככל שהמדע מתקדם, כך ההבנה שלנו אודות התהליכים של היקום מתגברת. ובכך, המדע מראה שאין לנו צורך באלוהים, אלוהים לכאורה מהווה הסבר שמנסה לענות על הפער בידע שלנו אודות האופן שבו היקום מתנהל. ככל שהידע שלנו גובר כך הפער מצטמצם ולכן, הצורך שלנו באלוהים מצטמצם. מאחר והצורך באלוהים הולך ונעלם, על פי הטיעון הזה, אלוהים איננו קיים.

6.1 הפרכת הטיעון

על פי הפילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, פרופסור ג’ון לנוקס, לא רק שמסקנה זו היא שגויה אלא ”היא מערבת בתוכה כשל לוגי נפוץ.”[21] כך הוא מדגים את הכשל הלוגי:

”קחו למשל מכונית מדגם פורד. ניתן לדמיין כי מישהו מאזור מרוחק ומבודד אשר יראה מכונית זו בפעם הראשונה, ואשר לא ידע שום דבר על הנדסה מודרנית, עלול לחשוב כי יש אלוהים כלשהו (מר פורד) בתוך המנוע, שגורם למכונית לנוע. הוא עוד עלול היה לחשוב שכאשר המכונית סירבה לנוע זה היה בגלל שמר פורד כעס עליו. כמובן, אם הוא היה לומד הנדסה ומפרק את המנוע לחתיכות הוא היה מבין שאין מר פורד בתוך המנוע. הוא היה מבין שמר פורד הוא לא הגורם לתנועתה ולמנגנון פעולתה של המכונית. ההבנה שלו אודות עקרונות המכניקה של המנוע הייתה מספיקה בכדי להסביר כיצד המנוע פועל."

הוא ממשיך,

"עד כאן הכל טוב. אך אם הוא מאוחר יותר יחליט כי ההבנה שלו אודות אופן פעולתו של המנוע הביאה אותו למסקנה שזה בלתי אפשרי להאמין בקיומו של מר פורד אשר השקיע מחשבה רבה בתכנון ועיצוב המנוע, אז הוא יטעה ויהיה אשם בכשל לוגי הנקרא במונחים פילוסופיים- ‘טעות בקטגוריה’.  אם מר פורד לא היה קיים הוא גם לא היה מתכנן ומייצר את המנוע והמכונית אשר אותם היה צריך להבין."[22]

לנוקס ממשיך ומסביר איך ההשוואה הזו רלוונטית לדיון אודות אלוהים: “בדומה לכך זו טעות בקטגוריה להניח, שההבנה שלנו אודות המנגנונים על פיהם היקום שלנו פועל, שוללת את קיומו של אלוהים אשר יצר את היקום מלכתחילה. במילים אחרות, אנו לא צריכים לבלבל בין המנגנונים אשר על ידיהם היקום פועל לבין הגורם או היוצר של היקום”.[23]

7. סיכום

במאמר זה, בדקנו מהן התשובות לטיעונים השכיחים המשומשים על ידי אתאיסטים לעתים תכופות נגד קיומו של אלוהים. ראינו כי הטיעונים האתאיסטיים מלאים בכשלים לוגיים וכי הם לא מצליחים להראות שאלוהים איננו קיים או אפילו שהאמונה באלוהים איננה רציונלית.

 

 

 

 

 

 

הערות:

 

[1] עמדת האתיאיזם מוגדרת במאמר זה בתור ההשקפה על פיה אלוהים אינו קיים. וזאת בניגוד לאתאיסטים רבים כיום שטוענים שהם רק חסרי אמונה באלוהים. ההגדרה בה אנו משתמשים מבוססת על המילון של אוקספורד: https://www.oxfordlearnersdictionaries.com/definition/english/atheism?q=atheism.

[2] Craig, and Moreland, The Blackwell Companion to Natural Theology, 453.

[3] Copan, That's Just Your Interpretation, 96.

[4] Ibid.

[5] Craig, “The problem of Evil”.

[6] Ibid.

[7] Ibid.

[8] Ibid.

[9] Ibid.

The Way It Is, 177.[10] Ross, Why The Universe Is

[11] Craig, Ibid.

[12] Charles, and Marty. “The Coherence of Theism”, 194.

[13] Murray, ‘‘Belief in God: A Trick of our Brain?”

[14] Ibid.

[15] Ibid.

[16] Craig, “Is God Imaginary?”.

[17] Ibid.

[18]Moreland, Scaling the Secular City, 197.

 

[19] הכוונה לכך שטוב ורע קיימים ללא תלות בדיעות של בני אדם.

[20] Moreland, Ibid.

[21] Lennox, God’s Undertaker, 44., הציטוט נלקח מתוך האתר igod.

[22] Ibid, 45.

[23] Ibid.