ראיות מדעיות חדשות לקיומו של אלוהים

אני רוצה להחזיר אתכם אחורה, ל-23 באפריל 1992. באותו יום הודיעו על תגלית שלדבריו של הפיזיקאי האנגלי ד"ר סטפן הוקינג הייתה "…תגלית המאה, אם לא התגלית הגדולה בכל הזמנים". אמירה זו מדהימה, מכיוון שסטפן הוקינג ידוע כאיש שנוקט בלשון המעטה.

ד"ר מייקל טרנר מאוניברסיטת שיקגו אומר שלא ניתן להפריז במשמעות התגלית. הם גילו את "הגביע הקדוש" של הקוסמולוגיה. על מידת קדושתו של ה"גביע" הנדון, ד"ר ג'ורג' סמוט, שעמד בראשם של 30 אנשי הצוות האסטרופיזיקאים האמריקנים שגילו את התגלית, אמר: "מצאנו את הראיה להולדת היקום. זה כמו להסתכל על אלוהים". ד"ר פרדריק בורנהם, היסטוריון מדעי, אמר בתגובה לתגלית זו: "הרעיון שאלוהים ברא את היקום הוא היפותזה מכובדת יותר היום מאשר בכל שלב ב-100 השנים האחרונות".

 

היום שבו גילו 90% מהיקום

ובכן, מה בדיוק גילו האסטרונומים האלה? הם גילו 90% מהיקום. כל יום שבו מגלים 90% מהיקום נחשב ליום חג. למעשה, הם גילו סוג חדש של חומר. כבר כמה שנים שהפיזיקאים סברו שהיקום עשוי מחומר שונה. חומר רגיל הוא חומר שאנחנו רגילים אליו: אלקטרונים, פרוטונים, ניוטרונים וכל דבר שאנחנו רואים עלי אדמות מורכב מחומר רגיל. חומר רגיל הוא בעל תכונה שמגיבה בחוזקה לקרינה, כך שקל יחסית לגלות אותו.

לעומת זאת גילינו בעיה: בשנת 1990 הוכיח לוויין החקר של היקום שהיקום אנטרופי מאוד. למעשה, הרמה האנטרופית המוגדרת של היקום היא 1,000,000,000. האנטרופיה מודדת את היעילות שבה המערכת מקרינה חום ואור, ואת חוסר היעילות שבו היא מבצעת פעולות. האנטרופיה של היקום גבוהה לאין שיעור מזו של כל קיום אחר. לדוגמה, האנטרופיה של נר מאיר היא 2. נר מאיר הוא מבחינתנו אמצעי יעיל ביותר לייצור חום ואור וביצוע פעולות. היקום אנטרופי לאין שיעור מהנר.

מידע זה הוביל לבעיה אחרת: אם היקום מתאפיין ברמה גבוהה כזו של אנטרופיה וכל חומר מגיב בעוצמה לקרינה, והקרינה שנותרה מאירוע הבריאה חלקה להפליא, הרי שגם החומר צריך להתפזר בצורה חלקה באותה מידה, אבל הוא לא. כשמסתכלים על הגלקסיות ועל קבוצות הגלקסיות, הן אינן מפוזרות בצורה חלקה כמו הקרינה מאירוע הבריאה, אבל הן גושיות. האסטרונומים רוצים לדעת מדוע. קיימות הוכחות לכך שהיקום נוצר בפיצוץ עצום וחם בגלל האנטרופיה העצומה, אבל איך אפשר להסביר את הגלקסיות? תגלית החומר האקזוטי מסבירה את התגבשות הגלקסיות. חומר אקזוטי איננו מגיב בעצמה לקרינה, ולכן הוא יכול להתגבש ללא שום קשר לקרינה. בכוח המשיכה לא משנה אם החומר אקזוטי או רגיל, ולכן חוקי הפיזיקה עדיין תקפים. חוק כוח המשיכה קובע ששני גופים גדולים מושכים זה את זה, גם אם אחד מהם עשוי מחומר רגיל והשני מחומר אקזוטי.

כשהחומר האקזוטי מתגבש, הוא יכול למשוך אליו חומר רגיל, וכך מתקבל היקום כפי שאנחנו רואים אותו היום. הקרינה מאירוע הבריאה עדיין מחולקת בצורה אחידה מאוד, אבל הגלקסיות וקבוצות הגלקסיות עדיין גושיות. התגלית של 23/4/1992 הייתה התגלית הראשונה שגילה אסטרונום לגבי חומר מהסוג הזה. מאז ואילך היו עוד שבע תגליות שונות של חומר אקזוטי. תוכל לקרוא על כך בספר The Creator and the Cosmos ("הבורא והיקום") שראה אור לפני כמה שנים.

בספר מתוארות התגליות שהוכיחו את קיומו של חומר אקזוטי שהובילו למסקנות של הקהילה המדעית שיש בידנו כעת. הוכחות אלה הן חותכות ומעידות על כך שהיקום אכן נברא, וזוהי הסיבה שאנחנו אומרים שאנחנו מסתכלים על אלוהים. ב-24/4/1992 דיברתי על התגלית בתכנית רדיו יחד עם שלושה פיזיקאים אחרים. שניים מהם היו מהצוות של ג'ורג' סמוט, אבל הפיזיקאי שסיקרן אותי ביותר היה ג'פרי בארברדג', שהיה הפרופסור שלי באוניברסיטת טורונטו ושידעתי שהוא אתיאיסט.

 

הפיזיקאים מצטרפים ל"קהילת המשיח הראשונה של המפץ הגדול"

תהיתי מה תהיה תגובתו של ג'פרי לידיעה על תגלית זו. המילים הראשונות שאמר היו תלונה על כך שכתוצאה מהתגלית מיהרו עמיתיו בתחום הפיזיקה והאסטרונומיה להצטרף ל"קהילת המשיח הראשונה של המפץ הגדול". ההיבט שעודד אותי בדבריו של ג'פרי היה שאפילו הוא, האתאיסט, הבין את המשוואה "המפץ הגדול = אלוהים קיים". מי שמוכיח את המפץ הגדול מוכיח את אלוהים. אני רוצה להסביר לכם בקיצור את הקשר בין הדברים, ולגלות לכם משהו שמוביל לזה.

 

מדוע "המפץ הגדול = אלוהים"?

אני רוצה להראות לכם משהו שעולה לאין שיעור על יופיו של הנוף היפה ביותר שאנחנו רואים על פני כדור הארץ. אבל מה יכול לעלות על יופיין של משוואות פיזיקליות? לאלה מכם שמתחילים להזיע, התופעה תיעלם תוך פחות מדקה ולעולם לא אראה לכם משוואה אחרת. חשבתי שאולי אתם סקרנים לגבי המשוואה ששכנעה את אלברט איינשטיין שאלוהים קיים, שאלוהים ברא את היקום. משוואה זו שייכת לתיאוריה של היחסיות הכללית. אם יש בכם אנשים שמבינים בחשבון, אתם מבינים שמדובר בביטוי שקשור בתאוצה. איינשטיין בעצם ייצג את התאוצה של היקום כולו בעזרת משוואה. מצדה השני של המשוואה אפשר לראות ארבעה פרמטרים פיזיקליים שערכם איננו משתנה. אין צורך לפרטם. די לומר שהערכים שלהם חיוביים.

אמנם ארבעה פרמטרים פיזיקליים ידועים היטב בעלי ערכים חיוביים בלתי משתנים, אבל לפניהם מופיע סימן שלילי. דבר זה מגלה לנו מיד שהיקום כולו מצוי בתאוצה שלילית. היקום מאט. תגלית זו היוותה אתגר עצום לתיאולוגיה בימיו, מכיוון שב-200 השנים שקדמו לתיאוריית היחסיות הכללית של אלברט איינשטיין, החברה המדעית האקדמית פעלה על בסיס ההנחה שהיקום הוא סטטי.

 

האמונה ביקום סטטי הובילה לאבולוציה של דרווין

מכאן צמחה האבולוציה של דרווין, מהרעיון שהיקום הוא סטטי, ותיק וגדול אין קץ. סטטי מהבחינה שהיו בו התנאים החיוניים כדי להתחבר למערכת חיים, כפי שטען עמנואל קאנט, הרבה לפני שצ'ארלס דרווין המציא את התיאוריה שלו. עמנואל קאנט רצה מאוד להציג תיאוריה של אבולוציה ביולוגית, אבל חסרו לו הנתונים הביולוגיים כדי לפתח אותה. למרות זאת הוא הניח את היסוד הפילוסופי שאם היקום הוא ותיק ללא סוף וגדול ללא סוף וסטטי, ושמר על המצב הכימי האידיאלי להתפתחות הכימיה של החיים, אפשר להניח שקוביית הגורל מוטלת אינסוף פעמים ובאינסוף דרכים. מספר אינסופי של הטלות קוביית הגורל מאפשר מורכבות מכל סוג שהוא. המשוואה הפריכה את המושג הזה מכיוון שהיא טענה שהיקום איננו סטטי; הוא מאט.

איינשטיין היה מודע היטב שמושג הלחץ (P) ביקום קטן יחסית למושג צפיפות החומר (המיוצגת על ידי האות היוונית Rho). היא מחולקת על ידי מספר עצום – מהירות האור בריבוע. חילוק של מספר מזערי מאוד במספר גדול מאוד. משמעות הדבר היא שבכל מצב, אפשר להתעלם מאותו 3P/C2 ביחס לצפיפות. אנחנו יכולים להשמיט את המונח הזה ונקבל בעיה קלה הרבה יותר לפתרון.

 

הוכחה שהיקום איננו סטטי אלא מתרחב

בכל זאת מדובר במשוואה דיפרנציאלית לא לינארית, ולכן היא איננה קלה, אבל איינשטיין היה מסוגל לתפוש ולהראות שבהתאם למשוואה זו, היקום לא זו בלבד שהוא מאט, אלא שהוא גם מתרחב. מכאן המפץ הגדול. איך?ניתן להמחיש את העיקרון באמצעות רימון יד. אם אמשוך את הנצרה, תוכלו להרגיש בכמה השלכות, אחת מהן היא שרסיסים מהרימון יתפשטו החוצה מהנצרה. זוהי התרחבות חיובית.

הרסיסים המתפשטים החוצה ייתקלו בסופו של דבר במכשולים ברחבי החדר. כשהם מתנגשים באותם מכשולים, הם מאטים. זוהי האטה. אחרי שרימון יד מתפוצץ, פיזיקאי יכול לבוא ולמדוד את המקומות והמהירויות של הרסיסים, ולחשב באמצעות המשוואה של מהירות=מרחק/זמן את הרגע והמקום שבו הנצרה השתחררה.

אפשר לעשות את אותו הדבר עם הגלקסיות ביקום. אפשר למדוד את המיקומים והמהירויות שלהן ולחשב את הרגע שבו ה"נצרה" נמשכה על היקום כולו. כפי שאיינשטיין ציין, המשמעות היא שליקום היה רגע שבו הנצרה השתחררה. יש לו ראשית. בהתאם לעיקרון העובדה החיובית, הרי שאם הייתה ליקום התחלה, יש לו גם מישהו שהתחיל אותו, ומכאן קיומו של אלוהים.

עד יומו האחרון עמד איינשטיין על דעתו שאימות תורת היחסות מוכיח את קיומו של אלוהים. (ספר טוב על דיוניו המקיפים של איינשטיין על דת ותאולוגיה: Einstein and Religion: Physics and Theology, "איינשטיין והדת: פיזיקה ותיאולוגיה", מאת מקמקס ג'אמר). אלוהים ברא את היקום ואלוהים הוא אינטליגנטי. אילו היה חי לקראת סוף שנות ה-80, הוא היה זוכה לראות הוכחות מדעיות ישירות לאישיותו של הבורא, אבל בעקבות אימות משוואותיו והתיאוריה שלו הוא הודה שאלוהים הוא נעלה, שאלוהים קיים, יש לו תבונה, הוא יצירתי והוא אחראי על היקום.

הוא לא ידע את פרטי נשגבותו של אלוהים. הפרטים של אותה נשגבות היו צריכים להשתוות לפתרון עמוק יותר למשוואות של היחסות. הן אינן לינאריות, כלומר – הן קשות לפתרון.

 

סטפן הוקינג וחבריו פותרים את המשוואה

עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת חברו שלושה אסטרופיזיקאים בריטים במאמציהם והניבו פתרון עמוק יותר למשוואות של תורת היחסות. הם חיברו את המסמך The singularities of Gravitational Collapse and Cosmology, "הייחודיות של קריסת הגרביטציה והקוסמולוגיה", שראה אור ב-1970. מומלץ לקריאה ומעניין מאוד, הוא מסתיים בתיאוריה של מרחב וזמן של היחסיות הכללית, שקובעת שאם היקום נשלט על ידי משוואות היחסות, לא זו בלבד שאנחנו ניצבים בפני אפשרות שלכולנו אותו מוצא אולטימטיבי, ושכולנו נוצרים מהחומר שביקום, וכולנו מהאנרגיה של היקום, אלא שאנחנו ניצבים בפני האפשרות של מוצא אולטימטיבי זהה אפילו למידות כגון אורך, רוחב, גובה וזמן.

 

אפילו הזמן עצמו נברא

כפי שהתרברב סטפן הוקינג, אחד משלושת המחברים, הוכחנו שהזמן נברא. הוכחנו שלזמן יש התחלה, אבל באמצעות הקשרים שלו עם משיחיים כגון ג'יין, אשתו (שהיא אנגליקנית), ומשיעורים שקיבל הוקינג בכתבי הקודש בתקופה שבה ערך את המחקר, ההוכחה שלזמן יש ראשית, שהוא נוצר, מבטלת כל אפשרות תיאולוגית מלבד אלוהים. רק לתיאולוגיה היהודית\נוצרית יש התחלה. מדוע? מכיוון שבקריאה במקורות של כל דתות העולם מגלים שרק אחת מהם מתארת את אלוהים כישות שבוראת את היקום בלי שום קשר לזמן, מרחב, חומר ואנרגיה.

המקורות הכתובים של כל דתות העולם מתארים את אלוהים כבורא במסגרת הזמן. התנ"ך והברית החדשה קובעים שאלוהים בורא בלי שום קשר לזמן. זהו ההבדל. להלן מספר פסוקים שייתכן שאתם מכירים: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ…". המילים "שמים" ו"ארץ" מתייחסות לקיום הפיזי השלם של חומר, אנרגיה, מרחב וזמן- היקום. הכתוב באיגרת אל העברים י"א 3 מבהיר עוד: "נבין כי העולמים הוכנו בדבר אלוהים, באופן שהנראה נתהווה מן הבלתי נראה". אנחנו יכולים להבין את החומר, אנרגיה, אורך, רוחב, גובה וזמן, אבל לא מעבר לזה.

בכתבי הקודש יש שמונה הפניות שקובעות שאלוהים ברא את הזמן. אתן לכם שתי דוגמאות: בראשונה לטימותיאוס א' 9 כתוב: "חסדו הנתון לנו במשיח ישוע מלפני עתות עולם" ובטיטוס א' 2 נאמר: "בתקווה לחיי עולם אשר האלוהים – אשר אינו מכזב – הבטיח לפני עתות עולם".

שלושת הדברים שאמר שאול השליח בשני פסוקים אלה הם שלזמן יש ראשית, שאלוהים ברא את ממד הזמן של היקום שלנו וחשוב ביותר, שלאלוהים יש את היכולת לפעול באמצעות סיבה ותוצאה עוד מלפני שהיבט הזמן של היקום שלנו היה קיים.

הפיזיקאי הממוצע אומר שזמן מוגדר כהיבט או תחום שבו מתרחשת תופעת הסיבה והתוצאה. שאול השליח אומר לנו בשני המקומות האלה ובשישה קטעים אחרים בכתבי הקודש שאנחנו מוגבלים להיבט אחד של זמן. למעשה, זה יותר גרוע. אנחנו מוגבלים לחצי קו בזמן. לגבינו, זמן הוא קו שמתקדם בלבד. האם שמתם לב שאינכם יכולים לעצור או להחזיר את חץ הזמן? לא משנה מה תעשו, הוא תמיד מתקדם בכיוון אחד.

כל ישות המוגבלת לחצי קו של זמן היא מן ההכרח בעלת ראשית והיא נבראה. אני יכול ללכת היום הביתה, וזהו. זוהי ההוכחה הפשוטה והעצומה ביותר לקיומו של אלוהים. אנחנו מוגבלים, והיקום כולו מוגבל לחצי קו בזמן. לכן, היקום ודאי נברא וגם אנחנו ודאי נבראנו, אבל אלוהים איננו מוגבל.

כשאני מציג את הראיות האלה בפני אתיאיסטים, התגובה הנפוצה ביותר שלהם זהה לזו שקיבלתי משני בניי כשהיו בני שלוש שנים. "אם אלוהים ברא אותנו, מי ברא את אלוהים?"

 

אלוהים: איננו מוגבל בזמן

בניי והאתיאיסט יוצאים מתוך נקודת הנחה שאלוהים מוגבל בזמן באותו אופן שאנחנו מוגבלים בו, אבל כתבי הקודש והמשוואות של תורת היחסות מראים שהישות שהביאה את היקום לידי קיום איננה מוגבלת בזמן כמונו, או כפי שהיקום מוגבל. אלוהים יכול לפעול בשני ממדים של זמן לכל הפחות. בשני היבטים של זמן הופך הזמן למישור, כמו דף בעל אורך ורוחב. במישור אפשר לצייר כמה קווים שרוצים וכמה כיוונים שרוצים.

אלוהים יכול לעמוד על קו זמן שעובר בדף בעל אורך בלתי מוגבל, ושלעולם איננו חוצה את קו הזמן של היקום שלנו או נוגע בו. לכן, אין לאלוהים ראשית, אין לו קץ והוא איננו נברא. נשמע לכם מוכר?

 

כיצד אלוהי הפיזיקה המודרנית מתאים לאלוהי התנ"ך

גם בספר יוחנן א' וגם בקולוסים א' אנחנו קוראים על אלוהים שאין לו ראשית, אין לו סוף והוא איננו נברא. כתבי הקודש הם הספר היחיד שיוצא באמירה כזו על אלוהים. עד כה בדקות המעטות שחלפו הסברתי את תורת הנשגבות העצמאית של הבורא. עכשיו אנחנו יכולים ללכת אל מעבר לאבסטרקט הזה, להוכחה ניצחת לקיומו של אלוהי התנ"ך. מכיוון שהוכחנו שהבורא חייב להיות ישות עצמאית ונעלה. גיליתי שאפילו באוניברסיטאות, הקהל מעדיף הוכחות מוחשיות על פני הוכחות אבסטרקטיות לקיומו של אלוהים. היום יש לנו הוכחות כאלה, הודות למאמציהם של האסטרונומים במדידת היקום. הדור שלנו הוא הדור היחיד של בני האדם שזכה לראות את מדידת היקום. לפני 25 שנה זה לא היה קיים.

 

מדידת היקום

הדור שלנו זכה ביתרון, מכיוון שראינו את מדידת היקום. המשמעות התיאולוגית היא שאם אתה יכול למדוד את היקום, אתה מודד את הבריאה. אם אתה מודד את הבריאה, אתה מודד את הבורא עצמו. כמובן שלא את כל המאפיינים שלו, אבל מאפיינים רבים שהם משמעותיים מבחינה תיאולוגית. במדידת היקום גילינו שההנחה השלישית של עמנואל קאנט – שיש לנו זמן אינסופי, שהיקום הוא סטטי ושיש לנו מלאי אינסופי של אבני בניין לחיים – איננו נכון. הוכחנו שהיקום איננו סטטי, שהזמן איננו אינסופי. הוא סופי. גילו של היקום הוא 1,000,000,000,000,000,000 שניות (1810).

כמו כן, גילינו שאין לנו מלאי בלתי נדלה של אבני בניין. למעשה, גילינו שדרוש תכנון מדהים כדי למצוא אבני בניין בכלל. מולקולות, שבלעדיהן החיים אינם קיימים. האטומים צריכים להיות מסוגלים להרכיב את המולקולות כדי להגיע למורכבות מספקת שמאפשרת את התפתחות הכימיה של החיים. עיקרון זה תקף לגבי כל סוג של חיים. הדייקנות העצומה של המרכיבים הפיזיקליים הבלתי משתנים אם כוח האלקטרומגנטיות איננו מקבל ערך מסוים, המולקולות אינן מתרכבות. לדוגמה, גרעין של אטום. האלקטרון מקיף את הגרעין. אם האלקטרומגנטיות של הכוח חלשה מדיי, האלקטרון לא יקיף את הגרעין.

 

אלקטרומגנטיות

אם אלקטרונים אינם יכולים להקיף את הגרעין, אין קשר שמאפשר את חיבור הגרעין של אטומים שונים למולקולות. ללא מולקולות, אין לנו חיים. אם הכוח האלקטרומגנטי חזק מדיי, הגרעין ייצמד לאלקטרונים שלו בכוח שלא יאפשר לאלקטרונים להיקשר לגרעין של אטומים אחרים ושוב, לעולם לא ייווצרו מולקולות. אם הכוח האלקטרומגנטי איננו מכוון היטב לערך מסוים, לא יהיו ביקום לא מולקולות ולא חיים.

 

כוח גרעיני חזק

יש לנו גם בעיה בהשגת האטומים הנכונים. לדוגמה, נוירון ופרוטון. פרוטון וניוטרונים נקשרים זה לזה בגרעין האטום באמצעות כוח גרעיני חזק, שהוא הכוח החזק בארבעת הכוחות של הפיזיקה. אם הכוח הגרעיני חזק מדיי, הפרוטונים והניטרונים ביקום ימצאו את עצמם דבוקים לפרוטונים וניטרונים אחרים, מצב שמשמעותו יקום ללא מימן. המימן הוא היסוד המורכב מפרוטון בודד.

ללא מימן, אין כימיה של החיים. ללא מימן אי אפשר לייצר חיים. מצד שני, אם נחליש מעט את הכוח הגרעיני, הנוירונים והפרוטונים לא יתקשרו זה לזה. כל הפרוטונים והנוירונים יהיו בודדים, ובמקרה הזה המרכיב היחיד שיהיה קיים ביקום הוא מימן, ולא ניתן לייצר חיים ממימן בלבד. מה מידת הרגישות הדרושה לכוח גרעיני עצום זה כדי לאפשר קיום חיים? הרגישות גבוהה עד כדי כך שאם ננסה לייצר את הכוח הזה ב-0.3 של 1% יותר, או ב-2% פחות, החיים ביקום לא יתאפשרו באף זמן.

 

המסה של הפרוטון והניטרונים

יש לנו בעיה גם עם הפרוטונים והניוטרונים עצמם. הניטרון הוא מסיבי יותר מהפרוטון ב- 0.138%, ולכן, דרושה אנרגיה רבה יותר כדי שהיקום ייצר ניטרונים, בהשוואה לפרוטונים. זוהי הסיבה לכך שביקום היום יש פי שבע יותר פרוטונים מניטרונים. אם הניטרון היה קטן מהקיים בעשירית מ-1%, היקום היה מייצר ניטרונים רבים כל כך שכל החומר שבעולם היה קורס מיד לכוכבי ניטרונים וחורים שחורים, והחיים לא היו מתאפשרים.

אילו יצרנו ניטרון שהמסה שלו גדולה בעשירית ה-1% מהקיים, היקום היה מייצר ניטרונים מעטים עד כדי כך שלא יהיו די ניטרונים כדי לייצר פחם, חמצן, חנקן, זרחן, אשלגן וכו'. אלה הם המרכיבים החיוניים לחיים. לכן, עלינו לאזן את המסה בטווח של עשירית של 1%, אחרת לא יתאפשרו חיים.

 

אלקטרונים

האיזון של האלקטרונים גדול עוד יותר. על מנת לאפשר את קיומם של חיים ביקום, כוח המשיכה חייב להיות פי10,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000  (4010) חלש יותר מזה של האלקטרומגנטיות. חיוני שכוח המשיכה יהיה חלש ביותר בהשוואה לשלושת הכוחות הפיזיקליים האחרים.

 

כוח המשיכה

ובכל זאת, פלנטות, כוכבים וגלקסיות אינם נוצרים אם כוח המשיכה איננו דומיננטי ביקום, ולכן היקום חייב להיות בנוי כך ששאר הכוחות הפיזיקליים יבוטלו ויאפשרו לכוח המשיכה, הכוח החלש ביותר, להיות הדומיננטי. היקום חייב להיות ניטרלי מבחינה אלקטרית. מספר החלקיקים החיוביים חייב להיות זהה למספר החלקיקים השליליים, אחרת האלקטרומגנטיות תשתלט על כוח המשיכה והכוכבים, הגלקסיות והפלנטות לא ייווצרו לעולם. אם הם לא ייווצרו, הרי שהחיים בהחלט לא יתאפשרו.

מספר האלקטרונים חייב להיות זהה למספר הפרוטונים: (אחד חלקי…) 1:10,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 (1037). המספר גדול עד כדי כך שקשה לאנשים מן השורה לתפוס אותו, ולכן אני משווה אותו למספר גדול אחר – החוב הלאומי.

מאת: Hugh Ross