הנבואה בישעיהו ט' על כך שהמשיח יהיה בן-אלוהים

"כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא, יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי־עַד, שַׂר־שָׁלוֹם: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם. קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת." (ישעיהו ט 5-6)

פרקים ז'-י"ב הם החטיבה העיקרית החמישית בספר ומהווים יחידה בפני עצמה שלעתים מכונה "ספר עימנואל". השם "עימנואל" מופיע בחלק זה שלוש פעמים, בז' 4, וח' 8, 10 , אבל היחידה כולה עוסקת בהיבטים שונים בדמותו ואישיותו של המשיח. שני הפסוקים שנדון בהם להלן מתייחסים למוצאו של המשיח, גם האנושי וגם האלוהי.

המוצא האנושי – ט' ה' (חלקו הראשון של הפסוק)

חלקו הראשון של הפסוק מדגיש את אנושיותו של המשיח (על משיחיותו מדובר בפס' 6). ישעיהו רואה בן, שניתן מיידי אלוהים ונולד לעולמם של בני האדם בכלל ושל היהודים בפרט. הניסוח "בן ניתן לנו" מדגיש שמדובר במתנה ייחודית מאלוהים. זהו אותו בן שמוזכר בתהילים ב', שנדון בו בהמשך.

המוצא האלוהי – ט' ה' (חלקו השני של הפסוק)

חלקו השני של פס' 5 מונה ארבעה שמות לבן זה, שכל אחד מהם מורכב משני חלקים. כל אחד מהשמות מתאים כשם לאלוהים; שלושה מתוכם מתאימים לאלוהים באופן בלעדי.

פלא יועץ
המילה "פלא" מופיעה בסמיכות ומצורפת למילה "יועץ" (במשמעות "יועץ פלאי"). ישנן במקרא מילים שמשמשות אך ורק בקשר לאלוהים ואף פעם לא בקשר לבני אדם. לדוגמה, המילה "ברא" היא מילה שמשתמשים בה אך ורק ביחס לאלוהים ולמעשיו; היא אף פעם לא מתארת את מעשיו של אדם. דוגמה נוספת היא "פלא", שהשימוש בה שמור אך ורק למה שהוא אלוהי.

אל גיבור
ברור שצירוף זה לעולם לא שימש כדי לתאר אדם רגיל.

אבי עד
פירוש השם באופן מילולי: אבי הנצח. הבן שייוולד יהיה אבי הנצח. כלומר, הוא המקור של חיי הנצח. ברור שלא מדובר באדם רגיל.

שר שלום
זהו היחיד מבין ארבעת השמות שיכול להתייחס הן לאדם והן לאלוהים. יתרה מכך, כל ארבעת השמות מוזכרים במקומות נוספים בספר ישעיהו, ובכל אחד מהמקרים הם מיוחסים לאלוהים, אף פעם לא לאדם.

פלא יועץ
מילים אלה נזכרות בישעיהו כ"ה 1: "…אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק…" ובישעיהו כ"ח 29 : "גַּם זֹאת מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה". בשני המקרים ברור שהדברים נאמרים
על אלוהים.

אל גיבור
שם זה מופיע בפרק הבא, בישעיהו י' 21 : "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל־אֵל גִּבּוֹר".

אבי עד
ניתן להשוות צירוף זה למה שמופיע בישעיהו ס"ג 16 : "אַתָּה יהוה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ". גם כאן מופיעים שני היסודות המרכיבים את הצירוף "אבי עד", ואין ספק שהם נקשרים בבירור לאלוהים.

שר שלום
בישעיהו כ"ו 3 כתוב: "יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר שָׁלוֹם…" נושא המשפט ומושאו הם אלוהים עצמו. גם בישעיהו כ"ו 12 , עשיית שלום מיוחסת לאלוהים: "יהוה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ". כפי שציינו לעיל, התואר "שר שלום" משמש גם לבני אדם, אבל בספר ישעיהו עשיית שלום היא פעולתו של אלוהים בלבד.

שלטונו של המלך – ט' 6

ישעיהו ט' 5 מציג בפנינו דמות שהיא אלוהים ואדם באחד. מפס' 6 עולה שהאישיות הזו היא משיח ישראל: הוא יֵשב על כס דוד. פס' 6 הוא אישור נוסף לברית דוד, שנידונה להלן בפרק "כתובים" בסעיף הדן בדברי הימים א' י"ז 14-10 . אלוהים הבטיח לדוד ארבעה דברים במסגרת הברית שכרת איתו:
א. שושלת נצחית
ב. ממלכה נצחית
ג. כס מלוכה נצחי
ד. בן נצחי.
ישעיהו ט' 6 מאשר שוב שבית דוד, מלכותו וכיסאו יתקיימו לעולם על ידי הבן הנצחי – המשיח.

לסיכום

על פי ישעיהו ט' 6-5:
המשיח יהיה מלך.
המשיח יהיה הן אלוהים והן אדם.
המשיח חייב להופיע לפני שנת 70 לספירה, בגלל תנאי ברית דוד וחורבן בית המקדש.

 

ישעיהו ט' בראי ההיסטוריה

בכל זאת נשאלת השאלה, כיצד ניתן לייחס למשיח נבואה על הולדת ילד שניתנה לפני 700 שנה? התשובה פשוטה, כי משתמשים בעקרונות המקובלים על רוב מפרשי הנבואות המשיחיות, המסבירים מדוע גם מקורות של מאמינים משיחיים וגם מספר מקורות של היהדות המסורתית מפרשים את הפסוק מישעיהו ט 5 כנבואה משיחית.

ראשית עלינו להבחין בכך שלכול נבואה על מלך משושלת דוד יש את הפוטנציאל להיות נבואה משיחית. ההבטחות הנהדרות על לידה או הכתרה של מלך מבית דוד התמלאו רק בחלקן על ידי מלכים כדוגמת דוד, שלמה או חזקיהו, אך הן תבואנה ליעדן הסופי והשלם (תתקיימנה בשלמותן) במשיח, שהוא מבית דוד ואף גדול יותר מדוד. שנית, כפי שרבי קונסרבטיבי מלומד מאוד פעם הדגיש בשיחה שלו איתי, הנביאים חזו שהמשיח יבוא בעתיד הקרוב של ההיסטוריה. שלישית, ברור שעד לתקופה של ישוע, לא היה מלך ממלכות יהודה, (המלך חזקיהו, או כל מלך אחר מבית דוד שמלך בתקופת התנ"ך) שמילא את הנבואה עליה אנו מדברים. לכן הפירוש שמייחס את הפסוק הזה למלך חזקיהו הוא פירוש שגוי.

נבהיר זאת ביתר בהירות אם נניח לרגע שיש אפשרות שהנבואה מדברת על חזקיהו, שהוא אותו הילד המלכותי מבית דוד שיהיה למלך והוא הדבר שגרם לשמחה כה גדולה והבטחה לתבוסה של האויבים המדכאים של ממלכת יהודה, כפי שכתוב בתחילת פרק ט (מתחיל בסוף פרק ח) כאשר הנביא מכריז:

"כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד–דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם".

"הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:  יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי, לא (לוֹ) הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה; שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. כִּי אֶת-עֹל סֻבֳּלוֹ, וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ, שֵׁבֶט, הַנֹּגֵשׂ בּוֹ–הַחִתֹּתָ, כְּיוֹם מִדְיָן. כִּי כָל-סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים; וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה, מַאֲכֹלֶת אֵשׁ. כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת". (ישעיהו ט 1-6)

בדרגה מסוימת, פירוש הפסוקים הללו די ברור; תבוא הצלה גדולה לעמו של אלוהים כי בן נהדר לשושלת דוד נולד. ילד ההבטחה כבר כאן! הבן המלכותי הזה, שימלוך על כס מלכותו של אביו, דוד, הוא שכונן את מלכותו הנצחית הכלל-עולמית של אלוהים עלי אדמות.

נעבור כעת לדון בטענה (הנכונה על פי דליטש) שהנביאים שחיו בסביבות תקופתו של ישעיהו חשבו לזמן מה שייתכן שחזקיהו הוא אכן אותו הבן משושלת דוד שאלוהים מבטיח לעם בנבואה הנ"ל. כך כתוב גם בתלמוד, שהקדוש ברוך הוא ביקש לעשות את חזקיהו משיח, ו(את) סנחריב גוג ומגוג, אך "השתכנע" שאם טובים ממנו (כולל דוד מלך ישראל שחיבר לאלוהים שירות ותשבחות רבות) לא היו ה"משיח" מדוע שחזקיהו כן יהיה? וכך הוא לא נמצא ראוי להיות המשיח.

למעשה, על פניו נראה שההכרזה על הולדתו נעשתה בהתלהבות רבה וציפייה גדולה להתגשמות נבואה נעלה ונפלאה כזאת. ואלוהים אכן השתמש בחזקיהו בגדול: הוא טיהר את המקדש, השיב את חגיגות המועדים והימים הטובים, וחווה בניצחון על טבעי של אלוהים על אשור (קרא במלכים ב יח 20, דברי הימים ב כט 32). אכן היו אלה חיים מרשימים, אך לא מרשימים מספיק (ולא מתאימים לנבואה), כי (1) מלכותו של חזקיהו לא התקרבה כלל לידי הגשמת המילים הנבואיות; (2) בנו, מנשה, היה המלך הרשע ביותר בתולדות ההיסטוריה של מלכות יהודה; ו- (3) תוך ארבעה דורות לאחר מותו, יצאה יהודה לגלות בבל. אך ישעיהו מכריז ש"לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ…הוא ימלוך על כסא דוד ועל ממלכתו, יכונן, יחזק ויחזיק בה בצדק ויושר "בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם." (המשך הנבואה בישעיהו ט 6)

החכם היהודי הקראי של ימי הביניים, יצחק הטרוקי, יצא נגד הפירוש שהפסוקים מדברים על הבן, בדרך היחידה שיכול היה לעשות זאת, והיא שפירוש המילים אינו במובן המילולי שלהן. ראשית הוא כותב שהמילים "אין קץ" הן "רק צורת דיבור," ("הפלגה") וממשיך; "והנה כמותו בישעיה ב פסוק 7 כתוב: ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו. וכן קהלת ד 8: יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו." ואז, בקשר להבטחה שמלכות בית דוד תכונן דרך אותו בן מלכותי "להכין אות ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם" הטרוקי כותב שבכך מלכותו, "מלכות בית דוד, ואעפ"י שיהיה לו הפסק זמן והגלות, עוד תשוב לקדמותה לימות המשיח."

אך אף אחד משני הפירושים הללו של הטרוקי אינו משכנע. בנוגע למושג "אין קץ", ברור מהדוגמאות שהוא מצטט שמדובר במשהו שלא ניתן לספור או למדוד כי הדבר כל כך גדול וללא גבולות, כגון אוצרות שלמה המלך או עמלו (צרותיו) של האדם. וכיצד ניתן לייחס למלך חזקיהו את הנבואה שאומרת "למשרה ולשלום אין קץ"? גם אם מפרשים את המילים "אין קץ" באופן לא מילולי ובמושגים של מלכות נצחית, הן אינן מתארות את מלכותו של חזקיהו, שהייתה מוגבלת בתחום השפעתה ובהיקפה הבינלאומי.

באשר לטענתו של הטרוקי שאין לייחס את הנבואה של ישעיהו למלכותו האין סופית של בן דוד, לא נותר לי אלא להשיב שישעיהו לא יכול היה להגיד זאת ביתר בהירות, האם אין משמעות למילים שלו: "מעתה ועד עולם"?

אם נקרא בקריאה בלתי משוחדת את כול הכתוב עד כה, פשוטו כמשמעו, נקבל תמונה המצביעה על מלכות כלל עולמית נצחית, עליה מולך מלך משושלת בית דוד שטבעו חורג מגבולות של בני אנוש. זהו רעיון תנכי עשיר במשמעות המסביר פסוקים כדוגמת זכריה יב 14. נתחיל בזכריה יב 10, שם אלוהים בכבודו ובעצמו אומר: "…וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ…" על אף שמההקשר ברור שלא אלוהים האב הוא שנדקר אלא העבד (קרא הלאה בפרק 4.31), הדבר מצביע על זהות עמוקה בין השניים. מיד לאחר מכן כתוב בזכריה יג 7, שם המשיח (רועה ה') מכונה מילולית "גבר עמיתי" (למילה עמית, חבר שותף של אלוהים, יש בתנ"ך מובן של חבר או שכן קרוב). הנושא מגיע לשיאו בזכריה יד 3-5, כאשר הפסוקים אומרים שאלוהים (יהוה) בכבודו ובעצמו ילחם נגד העמים שיעלו להילחם נגד ירושלים:

" וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב." ואז "עָמְדוּ רַגְלָיו (ז"א של יהוה) בַּיּוֹם הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה… וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ."

כאשר קוראים פסוקים כמו הנ"ל, עומדים בפני שתי בחירות בלבד: או שיהוה בכבודו ובעצמו –

הנראה לעין ומופיע פיזית – ירד על הר הזיתים, או שישוע המשיח – בדמותו הממשית של אלוהים ובמלוא אלוהותו בגוף פיזי – יבוא בעננים יחד עם הקדושים ויניח את רגליו על הר הזיתים.

מה בנוגע לפסוק במיכה ה 1, "וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה–מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם." האם גם שם הכתוב מצביע על אופי אלוהי והמקור הנצחי של המשיח? התרגום הקלאסי האנגלי של קינג ג'יימס, וכמוהו תרגומים משיחיים שבאו אחריו, מאשש את אלוהותו של המשיח: "כי אתה, בית לחם אפרתה, שאתה הצעיר מאלפי יהודה, ממך יבוא לי הוא שיהיה מושל בישראל. שמוצאו (מוצאותיו) מקדם, מאז ומעולם." מהפירוש הזה מובן שהמשיח, שמעולם לא נברא אלא היה קיים תמיד, ייוולד באופן פיזי בעיירה הקטנה הנידחת – בית לחם.

לעומתם, רוב התרגומים היהודים (כמו גם כמה מהתרגומים המשיחיים) מפרשים את הפסוק אחרת לגמרי. למשל התרגום היהודי NJPSV מפרש כך: "ואתה, בית לחם אפרתה, הצעיר מבין שבט יהודה, ממך יבוא למשול עבורי אחד שמוצאו מימי קדם." מובן הפירוש הזה הוא שמלך מבית דוד (המשיח משבט יהודה?) מוצאו במקור מהעיירה הנידחת בית לחם לפני שנים רבות, בתקופתו העתיקה של דוד המלך (שחי 300 שנה לפני מיכה).

איזה תרגום הוא הנכון? במקור העברי בתנ"ך כתוב שמוצאו של המשיח הוא "מקדם מימי עולם". המילה מקדם (מזמן קדום) המופיעה במיכה ז מתייחסת להבטחה של אלוהים לאבות, שניתנה בימי קדם (מיכה ז 20). המילים הבאות "מִימֵי עוֹלָם" מפורשות באופן טבעי במובן של חיי נצח, מאז ומעולם, תמיד. לעיתים קרובות בתנ"ך עצם המילה עולם פירושה נצח, כגון בתהילים צ 2 שם כתוב שאלוהים הוא "מֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם." אך ישנם פסוקים בהם פירוש המילה עולם אינו נצח, אלא זמן ארוך מאוד (עבר או הווה). באיזה מובן מופיעה המילה בפסוק שלנו במיכה?

במיכה ב 9, ד 5,7, ברור שפירוש המילה עולם הוא נצח, כפי שרגיל לפרש בתרגומים יהודים ומשיחיים. "לעין נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן, מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ; מֵעַל, עֹלָלֶיהָ, תִּקְחוּ הֲדָרִי, לְעוֹלָם כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–לְעוֹלָם וָעֶד. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה, אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר, הֲרֵעֹתִי. וְשַׂמְתִּי אֶת-הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם; וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם. לָכֵן יִתְּנֵם, עַד-עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה; וְיֶתֶר אֶחָיו, יְשׁוּבוּן עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

אך במיכה ז 14 כתוב, "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ–שֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל; יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם." בפסוק הזה אין למילים "כימי עולם" את המשמעות של חיי נצח, כך שלא ניתן לבנות דוקטרינות דתיות; לפעמים יש למילה משמעות של נצח, ולפעמים רק תקופה עתיקה. לאור הדברים הללו, פירוש רש"י לגבי מיכה ה 1 מקבל משמעות נוספת, כי (1) הוא קורא אותו כנבואה משיחית ברורה; (2) הוא מתייחס לפסוק מתהילים קיח 22, האומר שאבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה (פסוק זה מצוטט בברית החדשה מספר פעמים כמיוחס למשיח, שנדחה על ידי המנהיגים של בני עמו, אך נבחר על ידי אלוהים); ו- (3) הוא מתרגם שסוף הפסוק מצביע על קיומו הקדום (לפני שנברא העולם) של המשיח (או, לפחות על שמו) ולא על העיר הקדומה של דוד (שהוא מבהיר בפסוק הראשון.)

להלן הפירושים של רש"י (המילים בהדגשה הם פסוקים מהתנ"ך): "ואתה בית לחם אפרתה. שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א יז 58) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מח 7) בדרך אפרת היא בית לחם : צעיר להיות באלפי יהודה. ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך : ממך לי יצא. משיח בן דוד וכה"א (תהלים קיח 28) אבן מאסו הבונים : ומוצאותיו מקדם. לפני שמש ינון שמו (תהילים עב 17)"

הפירוש הנ"ל אכן משמעותי, וכן גם פירושים של הפסוק הנ"ל על ידי שני מלומדים בתנ"ך של ימינו, דויד נואל פרידמן ופרנסיס אנדרסון הטוענים שלאדם עליו מדובר בפסוק יש קשר לעבר הרחוק. "אשר מוצאו מקדם, מימי עולם." המובן המלא יותר של הפסוק הוא שאותו מושל יהיה ישות על-אנושית, עמית של אלוהים מלפני זמן בריאת העולם. תהילים ב 7 מדבר על המלך במושגים של בן שאלוהים "הוליד" (על ידי אימוץ). בתהילים קי המלך נמצא לימינו של אלוהים. לפחות משפת הכתוב ניתן לשער שהולדתו של המשיח נקבעה, או נחזתה בישיבה של מעלה, בזמן קדום.

מיכה ד ו-ה מציינים את ראשית ואחרית הזמן, כמו גם את ההווה. גם אם פירוש המילה מוצאות הוא רק נבואה המביעה דבר שאלוהים קובע, אין זאת אומרת שנחוץ שיהיה שינוי במושג בן אדם כדמות של אחרית הימים – זאת אומרת האדם הפרי-היסטורי – ולאדם הנברא "אדם" שבמיסטיקה היהודית.

כך שהמאמינים לא ניצלו לרעה את הפסוקים כאשר ראו בהם את ישוע. או במילים יותר זהירות, השפה התנכית אומרת שאותו "מושל" שמוצאו מקדם מימי עולם, ימשול "עבור" יהוה.

ובכן, ניתן להבין את מיכה ה 1 שמצביע על טבעו הנצחי של המשיח, כמחזק את הפסוק בישעיהו ט 5 שמצביע על אלוהותו של המשיח.