הנבואה על הרועה הטוב – זכריה י"ג ז'

"חֶרֶב, עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים." (זכריה י"ג 7)

זכריה י"ג 7 מהווה סיכום של כל פרק י"א בפסוק אחד. הרועה בי"ג 7 הוא הרועה הטוב שמתואר בי"א 14-4 . פסוק זה מגלה שוב שהמשיח יהיה הן אלוהים והן אדם. אנושיותו של המשיח ברורה: "וְעַל־גֶּבֶר…". המילה הבאה אחריה בדרך כלל אינה מתורגמת נכון. פירוש המילה "עמיתי" היא "מישהו השווה לי". אפשר לשכתב את הפסוק כך: "חרב עורי על רועי ועל הגבר השווה לי", וכמובן שעל מנת להיות שווה לאלוהים, המשיח בעצם צריך להיות אלוהים. עובדה זו לא תמיד ברורה בתרגומים השונים, אבל היא ברורה מאוד בנוסח העברי המקורי. פסוק זה גם מדגיש את אופיו האלים של המוות שיבוא על המשיח וקובע שוב שמותו יגרום לתפוצת העם. הרועה הוכה בשנת 30 לספירה, כשישוע נצלב, והצאן נפוצו בשנת 70 לספירה, כשעם ישראל יצא לגלות. מילים אלה מיוחסות לתלמידיו של ישוע במתי כ"ו 32-31 , אבל המשמעות הראשונית שלהן כאן היא תפוצת העם בשנת 70 לספירה. מסוף פס' 7 עולה שאפילו "הצוערים", העם הפשוט והתמים, יסבלו בגלל שמנהיגות העם דחתה את המשיח, הרועה הטוב.

לסיכום, על פי זכריה י"ג 7:
המשיח יהיה הן אלוהים והן אדם.
המשיח ימות מוות אלים.
מותו של המשיח יגרום לתפוצת העם.