ראשי > נבואות משיחיות > הנבואה על יוחנן המטביל – מלאכי ג' א'

הנבואה על יוחנן המטביל – מלאכי ג' א'

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָניָ, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן | אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת." (מלאכי ג' 1)

בתנ"ך ישנן רק שתי נבואות שמדברות על המלאך (השליח \ הכרוז) שמבשר את בואו של המשיח. הראשונה בישעיהו מ' 5-3 והשנייה כאן, במלאכי ג' 1. בסוף פרק ג' המלאך (השליח) שיקדים את בואו של המשיח בשנית, מזוהה במפורש עם אליהו הנביא, אבל שמו של השליח שמבשר את ביאת המשיח לראשונה אינו נזכר בנבואות אלה. רק בברית החדשה מתגלה לנו שזהו יוחנן המטביל: "הֵמָּה הָלְכוּ לָהֶם וְיֵשׁוּעַ הֵחֵל לְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם עַל־אֹדוֹת יוֹחָנָן…כִּי זהֶ הוּא אֲשֶׁר כָתוּב עָלָיו: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָניֶךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָניֶךָ. אָמֵן אֹמֵר אֲניִ לָכֶם, לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָּׁה אִישׁ גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, אַךְ הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם גָּדוֹל הוּא מִמֶּנּוּ (מתי י"א 7, 11-10).
מלאכי הוא הנביא האחרון בנביאי התנ"ך. הנבואה שלו הייתה ההתגלות האחרונה שניתנה מאת אלוהים לפני הפסקה בת 400 שנה. פירוש השם "מלאכי" הוא "השליח שלי" (מלאכי ג' 1). הקול הנבואי הבא שנשמע בישראל 400 שנה אחרי כן היה קולו של "מלאכי / השליח שלי" – יוחנן המטביל.

המשך הפסוק )ג' 1( מתייחס לביאת המשיח הראשונה. כתוב שהמשיח יבוא אל היכלו פתאום. מדובר בבית המקדש השני, שנבנה מחדש על ידי זרובבל ושופץ על ידי הורדוס הגדול. ישוע בא לבית המקדש הזה פעמיים
על מנת לטהר אותו מחלפני הכספים (יוחנן ב' 22-13 ; מתי כ"א 13-12). כתוב כאן בבירור: "היכלו". ההיכל הזה שייך למשיח. יש לו זכות מלאה על בית המקדש והוא יכול לעשות בו כטוב בעיניו. כשישוע טיהר את בית המקדש הוא פעל בתור אדון המקדש, בעליו, מתוך אדנות, סמכות ובעלות. בהמשך, פס' 5-2 מתארים כיצד המשיח יטהר את עמו כשישוב בשנית.

לסיכום, על פי מלאכי ג' 1, לפני ביאת המשיח (הראשונה) יגיע שליח שיכריז על בואו – יוחנן המטביל.

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.