הרב ישראל זולי (צולי), רב ובלשן, נולד בברודי, פולין, בשנת 1881. למד בלשנות ורבנות בוינה שבאוסטריה כאשר ב1910 היה רב נבחר בטרייסטה. בסופה של מלחמת העולם הראשונה הוא מונה לרב הראשי לטרייסטה אשר באותה השנה סופחה לאיטליה. הוא לימד עברית ושפות שמיות באוניברסיטת פאוודה. מספר רק ממחקריו בנושאי ההיסטוריה של היהדות ובלשנות פורסמו במספר כתבי עת ידועים. החל מ1939 והלאה היה לרב הראשי לעיר רומא, בירת איטליה.
להלן דבריו של הרב זולי מתוך כתביו במגזין "המתווך", 1959. אשר לראשונה פורסם במאמר "לפני הזריחה". בתשובה לשאלה "האם אמונה בישוע היא בגידה ביהדות?":
"לענות בחיפזון כך או כך, לא יהיה הוגן – יותר מידי קנאות תבוא לידי ביטוי בדרך זו או אחרת, וקנאות פוגעת. על כן לפני שאענה על כך, על האדם לעצור ולשאול את עצמו – מה היא אמונה? אמונה היא דבקות, לא למסורת, משפחה או שבט ואף לא לאומה. זו היא דבקות לתת את חיינו ומעשינו לרצונו של אלוהים כפי שמתגלה לכל אחד באינטימיות של מצפונו.
האם שאול התרסי ("שאול השליח") היה לא נאמן? כמה יהודים-משיחיים זרק לכלא לפני שבעצמו הכיר בישוע כמשיח והפך לאחד? יהודים אשר באים לאמונה בישוע כמשיח בימינו, כמו בימיו של שאול, עלולים לאבד הרבה, אם לא הכל. בכל אשר קשור לחייהם הגשמיים. ויש להם הרבה, אם לא הכל, להרוויח, בחיי החסד שאחרי החיים עלי אדמות.
בהזדמנות אחרת, כתב ישראל זולי הסבר פומבי אודות החלטתו ללכת אחרי המשיח ישוע, להלן ציטוט קצר מדבריו: "בתורה, הצדק הוצא לפועל על ידי אדם אחד כלפי אדם אחר. טובה תחת טובה שקיבלנו, רעה תחת רעה שסבלנו, אם לא היינו נוקמים ומשיבים בסבל תחת הסבל שנגרם לנו, בעצם, היינו הולכים נגד הצדק. איזה שוני זו מבשורת הברית החדשה שהביא ישוע: אהבו את השונאים אתכם, התפללו עבור אויביכם. אפילו מילותיו האחרונות של ישוע על הצלב: "סלח להם אבי, כי הם אינם יודעים את אשר הם עושים", דבריו ערפלו את מחשבותיי, הברית-החדשה היא ללא ספק, ברית חדשה."
על הרב ישראל זולי, כמו על כל רבני ישראל, חל איסור חמור לקרוא ואף להחזיק בספר הברית החדשה. בטח שלא לערר את סמכות לימודם של רבנים אחרים.
אך בניגוד לתוכניותיו של הרב ישראל זולי, היה זה אלוהים שהחליט לפגוש אותו, כאשר בעודו צם בליל יום כיפור, נגלה אליו ישוע המשיח בחזון אישי, ניפץ את לב האבן ונטע בו לב חדש ורוח חדשה לעד. בכך, הצהיר על אמונתו בישוע המשיח בפני-כל והביא לזעזוע ותדהמה רבה בקרב הקהילה היהודית ברומא בת זמנו.
