ראשי > בחירה חופשית > הטיעון מן החשיבה החופשית

הטיעון מן החשיבה החופשית

הטיעון מן החשיבה החופשית הוא טיעון פילוסופי לקיומו של אלוהים, המבוסס על מחקרו של החוקר טים סטרטון1. מחקרו של סטרטון מבקש להראות כי עצם קיומם של הידע וההיגיון מצביעים על קיומו של אלוהים.

 

אתיאיסטים רבים אוהבים לכנות את עצמם כאנשים שחושבים בצורה ביקורתית וחופשית משום ששום דבר לא כופה עליהם או לא מונע מהם ללכת אחרי הראיות והעובדות. אך הבעיה היא כזאת: אם אלוהים לא קיים, סביר מאוד להניח שגם ההיבט הלא חומרי של האדם, לו אנו קוראים "נפש", איננו קיים גם כן. מה שזה אומר הוא שהאתאיסט לא יכול לחשוב שהחשיבה שלו היא "ביקורתית" או "חופשית". 

אם אלוהים לא קיים, קשה מאוד לראות איך ניתן לחשוב בצורה חופשית על ראיות ועל טיעונים, לבחור לבחון אותם, לחשוב עליהם בצורה הגיונית, ואז, להסיק את המסקנה ההגיונית ביותר.

 

הטיעון נגד ההשקפה הנטורליסטית (השקפה הטוענת שרק המציאות החומרית קיימת) מתוך החשיבה החופשית:

 

  1. אם הנטורליזם צודק, הנפש (ההיבט הלא חומרי) של האדם איננה קיימת.
  2. אם הנפש איננה קיימת, הרצון החופשי איננו קיים.
  3. אם הרצון החופשי איננו קיים, ידע והיגיון אינם קיימים.
  4. ידע והיגיון קיימים.
  5. לכן, הרצון החופשי קיים.
  6. לכן, הנפש קיימת.
  7. לכן, הנטורליזם שגוי.
  8.  ההסבר הטוב ביותר עבור קיומה של הנפש\קיומו של הרצון החופשי הוא אלוהים.

 

הסעיף הראשון אומר במילים אחרות שאם הנטורליזם צודק, כל מה שקיים הוא הטבע החומרי. זה נכון מעצם ההגדרה של ההשקפה הנטורליסטית. הסעיף השני אומר במילים אחרות שאם כל מה שקיים הוא הטבע החומרי, אז כל מה שקיים כפוף ונגרם על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום. הסעיף השלישי אומר במילים אחרות שאם כל מה שקיים נגרם על ידי חוקי הטבע, אז זה כולל גם את המחשבות והאמונות שלנו. אם האמונות והמחשבות שלנו כופות את עצמן עלינו (בגלל חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום), זה אומר שאנו לא יכולים לאשר בצורה רציונלית את האמונות והמחשבות שלנו, אם אנו לא יכולים לעשות זאת, זה אומר שאנו לא באמת יודעים שהמחשבות והאמונות שלנו הן נכונות. משום שהן לא מבוססות באמת על הערכה ביקורתית או בחינה חופשית של ראיות. אלא הן תוצר הכרחי ושרירותי של חוקי הטבע שכופים את עצמם עלינו.

 

התמונה הגדולה היא שאם ההשקפה הנטורליסטית-האתאיסטית נכונה: זה אומר שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע דבר. ידע הוא אמונה נכונה ומוצדקת2. יכול להיות שלמישהו יש אמונות נכונות; לעומת זאת, אם אין לו בסיס רציונלי להחזיק בהן, אז האמונות שלו הן לא באמת מוגדרות בתור ידע אשר בו הוא מחזיק. ללא רציונליות, אין ידע, נשארת רק הנחה חסרת בסיס.

 

אך זה ברור שלבני אדם יש ידע או רציונליות. מי שטוען שידע לא קיים מפריך את עצמו משום שהטענה עצמה מניחה ידע. בנוסף לכך, אם מישהו דוחה את הידע, למה שנקשיב לו? 

מכאן, זה נובע שהרצון החופשי והנפש (או לפחות מרכיב לא חומרי מסוים של האדם) קיימים, ולכן, ההשקפה הנטורליסטית היא שגויה.

 

עתה נחזור לשאלה הראשונה, איך אתאיסטים, אם הוא צודקים בהשקפתם, יכולים להיקרא "חושבים חופשיים"? אם אלוהים לא קיים, וכתוצאה מכך הנפש האנושית לא קיימת, בני האדם הם לא יותר ממכונות חומריות הכפופות לחוקי הפיזיקה והכימיה, המכתיבות עבורם את האמונות והמחשבות שלהם. אם זה מי שאנחנו, זה אומר שאין לנו רצון חופשי (משום שאנו מונעים על ידי חוקים החיצוניים לנו), ומכאן, אנו לא חופשיים לחשוב על שום דבר. לכן, ידע, רציונליות ומוסר הינם אשליה בלבד. זה אומר שאנו לא באמת חופשיים להיות הגיוניים או חופשיים להעריך מבחינה הגיונית את הראיות, או לבחור ללכת אחריהן, לאן שהן מובילות אותנו. בסופו של דבר, אם ההשקפה האתאיסטית נכונה, אנו לא חופשיים לבחור בשום דבר; זה כולל גם את מה שאנו בוחרים לחשוב או להאמין. 

 

התנגדות אפשרית

 

רבים יטענו שהאבולוציה פיתחה לנו את האמונות הנכונות כדי להגביר את הסיכויים שלנו לשרוד, שהרי אמונות התואמות את המציאות הן אמונות שמועילות להישרדות ולהבטחת ההתרבות של המין האנושי. הבעיה בטיעון הזה היא שגם אם האמונות והמחשבות שלנו הן תוצר של תהליך אבולוציוני ששואף לתאם בינן לבין המציאות, עדיין החשיבה שלנו, היא תוצר של גורמים חסרי חשיבה, מה שזה אומר, שאנו לא נמצאים בעמדה שמאפשרת לנו להעריך בצורה הגיונית וביקורתית את המחשבה עצמה (שהמחשבות והאמונות שלנו הן תוצר אבלוציוני). התוצאה היא אותה תוצאה, אין לנו באמת ידע, על פי ההגדרה לעיל (אמונה נכונה ומוצדקת). המסקנה היא שכל מה שנותר לנו זה הנחה חסרת בסיס הגיוני ומחשבתי. אך הבעיה היא שהטענה שהמסקנה הזו נכונה, היא טענה שכרוכה בידע- כלומר כרוכה בהערכה הגיונית וביקורתית לכאורה של הראיות, והגעה למסקנה רציונלית על בסיסן.

בשורה התחתונה: על העל טבעי להתקיים כדי לאפשר לאתאיסט הנטורליסט לחשוב בצורה חופשית שהעל טבעי איננו קיים.

 

 

 

הערות:

1. המאמר הוא תרגום של חלק מעבודת הדוקטורט של החוקר טים סטרטון. לקריאת מאמרים נוספים ממנו ראו האתר: https://freethinkingministries.com/

2. https://plato.stanford.edu/entries/epistemology/#WIK

 

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.