מפלצת הספגטי המעופפת שכל כך אהובה על ידי אתאיסטים, היא המצאתו של הבחור הצעיר בובי הנדרסון, שכתב בינואר 2005 מכתב למועצת החינוך של קנזס, בתגובה לכוונתה לערוך דיון בסוגיה האם להקדיש ללימוד התכנון התבוני פרק זמן זהה לזה המוקדש ללימוד תורת האבולוציה. במכתב ביקש הנדרסון להקדיש לדת מפלצת הספגטי המעופפת זמן לימודים שווה לזה המוקדש לתכנון תבוני ולהשערות הלוגיות של תורת האבולוציה, המבוססות בניסויים ותצפיות, ותיאר את עצמו כאזרח מודאג המייצג יותר מעשרה מליון אחרים.

מאז, מפלצת ספגטי זו משומשת על ידי אתאיסטים כדי להמעיט בערכה, כביכול, של האמונה באלוהים או בתאיזם, בכך שאין לכאורה שום עדות לשני אלים אלו, ולכן אין הבדל בין המאמינים באלוהים המונותאיסטי, למאמינים במפלצת שיצרה את היקום. האם הוד איטריותה מערערת על האמונה המסורתית באלוהים או אפילו מאתגרת אותה?

כפי שניתן לראות בציורים, המפלצת מורכבת משני כדורי בשר המוקפים בספגטי ומעל שתי עיניים. זה ברור כי מפלצת הספגטי המעופפת היא יצור סופי-מוגבל, אובייקט פיזי שבגלל סיבה בלתי מוסברת אינו נתפס לחושים שלנו, הוא פיזי אבל לא ניתן לראות אותו. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה הנקודה של הפרודיה הזו? מה היא מתיימרת להוכיח? זה מדהים שההלצה של הנדרסון לא עושה דבר כדי להעמיד בסימן שאלה את ההכרח או הלגיטימיות, בהיסק המתכנן התבוני ליקום. מה שהיא אולי מצליחה לעשות, זה להראות שאנו לא יכולים לדעת הרבה, אם בכלל משהו, על טבעו של מתכנן היקום. לכן זה לא מוצדק כביכול, לאפיין את המתכנן של היקום כאלוהים של התאיזם-אלוהי אברהם יצחק ויעקוב.

עד כאן ראינו כי מפלצת הספגטי לא מוכיחה כי ליקום אין יוצר, אלא מוכיחה שטבעו של היוצר אינו ידוע. אבל האם זה אכן כך? האם מפלצת הספגטי המעופפת עומדת בקריטריונים הפילוסופיים של אלוהים- המתכנן של היקום? מה הם בכלל הקריטריונים?

1. הטיעון הקונטינגנטי (אלוהים כהסבר למדוע כל מה שקיים בכלל קיים, במקום שום דבר) מוכיח את הקיום של יוצר: בלתי נגרם, מעבר לזמן (נצחי), מעבר למרחב, לא חומרי והכרחי בקיומו. המסקנה העוקבת מהטיעון סותרת את דמותה של המפלצת המעופפת שהיא אובייקט חומרי, פיזי ולא יכולה להיות הכרחית בקיומה (מחויבת המציאות) או נצחית, מעבר למרחב ולא חומרית.
2. טיעון הקאלאם הקוסמולוגי נותן בסיס לאמונה בקיום של יוצר אישיותי אשר הוא חסר התחלה, בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, בלתי משתנה, לא חומרי וחזק מאוד (הביא את כל היקום משום דבר). שוב, ישות עם כאלו תכונות ומאפיינים לא יכולה להיות מפלצת הספגטי המעופפת שהיא בדיוק ההפך מהם.
3. הטיעון המוסרי משלים את הטיעונים הקוסמולוגיים בכך שהוא מספר לנו על הטבע המוסרי של יוצר היקום. הטיעון מספר כי היוצר ההכרחי בקיומו הוא מושלם מוסרית וטבעו הוא הסטנדרט לטוב ורע. טיעון זה מוציא החוצה כל הצעה לכך שהגורם הבלתי נגרם הוא בעצם איזושהי ישות מפלצתית רעה.
4. לבסוף הטיעון האונטולוגי נותן לנו סיבה לחשוב שאלוהים, כישות הכי מקסימלית שעולה על הדעת, הוא הכרחי מטפיזית והכי מושלם, כלומר, כל יכול, כל יודע, וכל טוב. מפלצת הספגטי המסכנה, בצער רב לא מתאימה לתיאורים אלו.

ניתן לראות שמפלצת הספגטי המעופפת מוערכת ונאהדת בצורה מוגזמת מידי כפרודיה וכישות. כפרודיה, המפלצת נכשלת להראות שהמסקנה כי יש מתכנן ליקום היא מסקנה חסרת בסיס. מה שהפרודיה מתיימרת להראות זה שאנו לא מוצדקים להסיק על בסיס העיצוב והמורכבות של היקום אלוהים תאיסטי של הדתות המונותאיסטיות. אך אפולוגטיקאים תמיד ידעו זאת, למעשה חברי "התכנון התבוני" פתוחים להצעות של מתכנן תבוני מכל סוג שהוא, מאלוהים עד חייזרים.

כישות, מפלצת הספגטי לוקה בתכונות ומאפיינים הדרושים להסביר את ההיבטים הפילוסופיים השונים ביקום. כלומר, המפלצת לא עומדת בקריטריונים של מתכנן תבוני או אלוהים. עם כל הטיעונים הקלאסיים לקיומו של אלוהים יש דרישה או קריטריונים למתכנן- הכרחי מטפיזית, חסר התחלה, בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, לא חומרי, אישיותי, כל יכול, כל יודע, כל טוב אשר טבעו מהווה כסטנדרט מוסרי לטוב ורע. למפלצת הספגטי אין אחת מהתכונות הללו.

מכל האמור לעיל, הסיבה שאנו לא מאמינים במפלצת העשויה מספגטי היא לא בגלל חוסר ראיות לקיומה של מפלצת כזו, אלא בגלל הראיות הנוכחות שסותרות או לא מסתדרות עם המפלצת.

השיעור האמיתי שניתן ללמוד מנושא המפלצת הספגטי המעופפת הוא שהחברה שלנו מנותקת מתחום "התאולוגיה הטבעית" המסורתית ומחידושים בתחום המטפיזיקה והאפיסטמולוגיה. אנשים שחושבים שהאמונה באלוהים משתווה לאמונה חסרת בסיס במפלצת פנטסטית, מפגינים את הבורות שלהם ואת הניתוק שלהם מהכתבים של אנסלם מקנטרברי, תומאס אקווינס, וויליאם פיילי, סורליי, ורבים אחרים.

בהתחשב בתחייתה של התיאולוגיה הטבעית בימינו, אין לנו שום תירוץ לחשוב שקריקטורות עלובות כאלו מערערות על האמונה התאיסטית המסורתית, כלומר על האמונה בישות הכרחית בקיומה, נצחית, בלתי משתנית, מעבר למרחב והזמן, לא חומרית, אישיותית ואשר טבעה מהווה כסטנדרט מוסרי.

נטל ההוכחה לקיומו של אלוהים – על מי?

כמה פעמים שמעתם את האמרה: "אמונה באלוהים היא כמו באמונה בקנקן תה מעופף" או "אני לא מאמין באלוהים כמו שאני לא מאמין בפיות וסנטה קלאוס" או "אתה מאמין באלוהים, אני מאמין בחד קרן ורוד בלתי נראה", או אפילו "אם אתה טוען שאלוהים קיים נטל ההוכחה הוא עליך לא עליי"?

האם נטל ההוכחה מונח על המאמינים בלבד? ומה ההבדל בין אלוהים לקנקן התה המעופף של ראסל, פיות וסנטה קלאוס?

ברטראנד ראסל, פילוסוף ואתאיסט המפורסם, נשאל פעם מה היה אומר אילו מצא את עצמו ביום המשפט עומד מול אלוהים, שאומר שלו "ראסל למה לא האמנת בי"? ראסל ענה במצח נחושה: "לא מספיק עדויות אלוהים! לא מספיק עדויות!" הרבה לקחו את מה שהם מחשיבים לחוסר עדויות לקיומו של אלוהים כעדות לכך שאלוהים לא קיים, כלומר הם מסתכלים סביב, לא רואים "מספיק" עדויות וקובעים שאתאיזם צודק.

אך ראסל הבין שמסקנה זו היא שגויה ולא תקפה, וזו הסיבה שבדיון המפורסם שלו עם פרידריך קופלסטון ב1948 הוא בחר להגדיר את עצמו כ"אגנוסטיקן" במקום "אתאיסט". למרות שכיום למרבה האירוניה, הרבה קוראים לעצמם "אתאיסטים" כאשר, למען האמת, הם "אגנוסטיקנים" לכל דבר. ישנם טיעונים טובים לקיומו של אלוהים (ראה המאמר: "טיעונים פילוסופיים לקיומו של אלוהים"). אך הבה נניח שזה לא כך, הבנה נניח שכל הטיעונים לקיומו של אלוהים נופלים ולכן אין יותר סיבות טובות להאמין באלוהים. מהי המסקנה? אתאיזם? חשוב מאוד להבין שהתשובה לשאלה זו היא לא! המסקנה האפשרית לכל היותר היא אגנוסטיות.

מתי היעדר עדויות הופך לעדות להיעדר?

הטיעון שאלוהים לא קיים רק בגלל שאין עדויות לקיומו הוא כשל לוגי הנקרא "אד איגנורנטיאם" או "טיעון מהיעדר דמיון". במילים אחרות היעדר עדויות הוא לא עדות להיעדר. לדוגמא: עד לאחרונה לא היו לנו עדויות לאינפלציה קוסמית שהתרחשה ברגעים הראשונים לאחר המפץ הגדול, אך עדיין, הרבה קוסמולוגים האמינו שתהליך זה אכן קרה ואכן נמצאו עדויות לכך. בנוסף לכך אין לנו עדויות שיש זהב בפלוטו אך האם זה אומר שאכן אין זהב בכוכב הלכת פלוטו? ובכן, בוודאי שלא.

אז מתי בכל זאת היעדר עדויות הופך לעדות להיעדר? זה קורה כאשר אנו טוענים- x ומצפים ל-y, אך הדבר לא מתממש. לדוגמא, אנו מוצדקים להגיד שהיעדר העדויות לפיל בדירה שלנו הוא עדות לכך שאין פיל בדירה שלנו, מדוע במקרה זה אנו מוצדקים להסיק מסקנה שכזו? משום שאם היה נמצא פיל בבית שלנו היינו מצפים או לראות אותו, לשמוע אותו או אפילו להריח אותו. אך בגלל שאנו לא עדים לזה, אנו מוצדקים לשלול את קיומו של הפיל. לכן נטל ההוכחה מונח על האתאיסט, להראות שאנו נמצאים במצב אפיסטמולוגי שדורש יותר עדויות לקיומו של אלוהים מאלו שיש בידינו.

חדי קרן ורודים, זאוס, קנקן התה של ראסל, פיות וסנטה קלאוס

מה בנוגע לישויות דמיוניות כמו חדי קרן ורודים, זאוס, פיות קנקן תה מעופף וסנטה קלאוס? האם אלוהים הוא דמיוני באותה הדרך? אתאיסטים טוענים שהם לא צריכים להפריך את קיומו של אלוהים בגלל אותן הסיבות שהם לא צריכים להפריך את קיומם של סנטה קלאוס או פיות. ולכן נטל ההוכחה הוא לא עליהם. אך ישנה בעיה עם ההשוואות הללו. הסיבה שאנו לא מאמינים בקיומם של סנטה קלאוס, פיות וקנקן תה מעופף זה לא בגלל שאין לנו סיבות טובות לחשוב שהם קיימים אלא בגלל שיש לנו סיבות טובות לחשוב שהם לא קיימים! הסיבה שאנו לא מאמינים בסנטה קלאוס זה בגלל שאם סנטה קלאוס היה קיים היינו מצפים לראות, אך לא רואים, הרבה עדויות לעובדה זו, כמו למשל: היינו מצפים לראות בקוטב הצפוני מחסנים ומזחלת גדולה. היינו מצפים שיבקר ילדים בחדרם בכל העולם וכן הלאה.

על פי אותו עיקרון, אם היו קיימים בני אדם זעירים עם כנפיים, היינו מצפים לראות אך לא רואים- כפרים זעירים, מוצרי פסולת שלהם, עצמות של פיות מתות- עדויות דומות למה שיש לנו עם עכברים, אוגרים ויצורים קטנים אחרים. ומה בנוגע לקנקן התה המעופף של ראסל? האם אנחנו פשוט אגנוסטיים לגבי קיומו של קנקן זה? או שאנחנו יכולים להעיד בבטחה שקנקן זה לא קיים ולא מקיף את כדור הארץ במהירות גבוהה מידי בשביל שנוכל לחזות בו?

אנו בהחלט יכולים להגיד שקנקן זה לא קיים בגלל שהוא לא הושם שם על ידי אסטרונאוטים רוסיים או אסטרונאוטים אמריקאיים, זה גם לא שוגר לשם על ידי שום חללית ואנחנו יודעים שחומר בחלל לא מתארגן מתוך עצמו אל תוך קנקן. לכן יש לנו סיבות טובות לחשוב שהקנקן של ראסל לא קיים. באותו אופן בכדי שאתאיסטים יוכלו להוכיח את השקפת עולמם הם צריכים להספק עדויות דומות או סיבות דומות לאי קיומו של אלוהים כמו שסיפקנו לאי קיומם של קנקן התה המעופף, סנטה קלאוס או פיות.

האתאיזם נושא על עצמו את נטל ההוכחה בדיוק כמו תאיזם. שתי ההשקפות כרוכות בידע. האחת טוענת כי יש אלוהים השנייה טוענת כי אין. אלוהים נראה כל כך "נסתר" כי ראשית הוא לא חומרי, אלא מופשט. שנית, מטרתו היא לא לשכנע בני אדם שהוא קיים, אלא לקיים מערכת יחסים עם בני האדם. אלוהים נתן לנו מספיק עדויות כדי שתתאפשר לנו בחירה חופשית בין אם לסרב להכירו ולהיכנע לו, לבין להיכנס למערכת יחסים חיה עם הבורא של היקום.

למה הוא לא מגלה את עצמו לעולם, במלוא הדרו, ומוכיח אחת ולתמיד לכל הספקנים אי שם, שהוא באמת קיים? הרי אם היה מעוניין בכך, היה עושה זאת כהרף עין.ראשית, על האתאיסט להוכיח כי אם אלוהים היה מעלה את רמת ההתגלות שלו כך שכולם היו יודעים ללא צל של ספק שהוא אכן קיים, אז יותר בני אדם היו נכנסים למערכת יחסים איתו,שהרי זו מטרתו. אלוהים לא מעוניין בכך שפשוט נדע שהוא קיים, אלא הוא רוצה שנכיר אותו ונקיים איתו מערכת יחסים מושיעה.

שנית, יכול מאוד להיות שגם אם קיומו של אלוהים היה ברור באופן בלתי ניתן לעוררין עדיין היו כאלה שדוחים אותו, דבר זה היה עלול להביא עליהם אף משפט גדול יותר. שהרי ככל שההתגלות ברורה יותר כך גדלה האחריות מצד האדם להיענות בצייתנות כלפי אלוהים. לכן, העובדה שאלוהים לא גילה את עצמו בצורה שאינה ניתנת להפרכה, דווקא מעידה על חסד ורחמנות מצד אלוהים כלפי האדם העיקש.

לכן הוא מגלה את עצמו לאנושות, אבל במינון בו האדם עדיין יוכל להתעלם ממנו אם יבחר בכך. הוא משאיר לאתאיסטים את האפשרות לבחור באתאיזם, לשלול את קיומו, להתעלם מהראיות שהשאיר ולהמציא לעצמם תרחישים אלטרנטיביים לקיום החיים. עם זאת, הוא מגלה את עצמו לאנושות במינון בו האדם החפץ להכיר בו, יווכח באמיתות קיומו ויבוא למערכת יחסים איתו כתוצאה מכך.