משל העיוורים והפיל – האם כל הדרכים מובילות לאלוהים?

יש משל שמאוד נפוץ במזרח הרחוק: "משל האנשים העיוורים והפיל"

משל שסופר על ידי אחר המלכים שכנראה לא רצה שבני העם שלו יריבו ביניהם, במטרה לרמוז להם – אולי כל דת רואה רק חלק מהאמת?

בקצרה, המשל הולך ככה:

העיוור הראשון שם יד על צידו של הפיל ואומר: "כמה חלק! פיל זה כמו חומה".

העיוור השני שם יד על החדק ואומר: "כמה עגול! פיל זה כמו נחש".

השלישי שם ידו על החט (שן\שנהב) "כמה חד! פיל זה כמו חנית חדה."

הרביעי על הרגל: "כמה גבוה! פיל זה כמו עץ."

החמישי על האוזן: "כמה רחב! פיל זה כמו מניפה."

השישי על הזנב: "כמה דק! פיל זה כמו חבל."

כל עיוור קיבל פרספקטיבה צרה ובטוח שרק לו יש את ההבנה מהו פיל.

ואז יצא המלך למרפסת ואמר להם "כולכם טועים, אתם חייבים להביא את כל החלקים ביחד כדי להבין מה זה פיל באמת, בנפרד, אי אפשר".

והנקודה היא שאין אמת אחת אבסולוטית, אלא שכל האמונות והדתות משלימות זו את זו וצריך את כולן כדי להכיר את אלוהים.

אבל במשל הזה יש לפחות ארבע בעיות וכשלים לוגים:

• המשל יוצא מנקודת הנחה שלאף אחד אין את כל האמת כי כולנו עיוורים. אבל בעצם יורה לעצמו ברגל, כי איך אתה יודע שכל עיוור נוגע רק בחלק מהפיל אם אתה בעצמך עיוור? אתה חייב קודם לטעון שלעומת כל העיוורים, אתה לא עיוור ואתה כן רואה את כל הפיל. או במילים אחרות, אתה לא יכול לטעון שאף אמונה אין לה את כל האמת אצלה, אלא אם אתה בעצמך סוג של אלוהים שכבר יודע הכל.

• הנקודה של המשל היא שאסור לנו להגיד שאנחנו יודעים את כל האמת, אלא להסתפק בחלק קטן מהאמת כי לאף אחד אין את כל האמת. אבל בעצם, טוען האמירה הזאת מתנשא כי הוא אומר שרק לו, לעומתנו, כן יש את כל האמת – והיא, שלאף אחד אין את האמת. – שזאת סתירה פנימית.
•  הטיעון הוא שמצד אחד כולנו מרגישים רק חלק קטן, ומצד שני הפיל אילם ולא זז. אבל גם אם כולנו עיוורים – אלוהי המקרא כן מתקשר וכן זז ונותן לנו אפשרות להכיר את כולו.

• האמונות השונות סותרות זו את זו – כי אף אחד מלבד ישוע מעולם לא הכריז על עצמו את הדברים שהוא הכריז על עצמו.