פרשת השבוע בְּשַׁלַּח: שמות י"ג:17 – י"ז:16

למה יציאת מצרים כל כך חשובה?

פרשת של השבוע שלנו היום כוללת את יציאת מצרים, הנס הגדול שבו אלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים. למה יציאת מצרים כל כך חשובה? למרות הספקנות המודרנית, יש לראות את יציאת מצרים לאור מילות הפתיחה של התורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". אם אלוהים יכול לברוא את כל היקום, אז קריעת הים בהחלט אפשרית.

אירוע יציאת מצרים תופס מקום ייחודי בתוכנית האלוהים להיסטוריה. הוא מוזכר כ-120 פעמים בתנ"ך, והוא מסמל את כוחו של אלוהים. זהו דוגמה מדוע הוא ראוי לשבח. גם עשרת הדיברות – הנכללות בפרשת השבוע הבאה – מתחילות בהתייחסות לאירוע זה. בשמות כ 2–3 כתוב: "אָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֹוצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ"

אכן, הציות לאלוהים מתחיל בהבנה מי הוא ומה הוא עשה. יציאת מצרים היא לא סמל בלבד; היא קרתה באמת. והאמונה בכך קשורה באופן בלתי נפרד לחוקי משה.

פרק יד בספר שמות מתאר את הסיפור המפורסם הזה. בני ישראל יצאו ממצרים אחרי עשר המכות, ופרעה וצבאו מתחילים לרדוף אחריהם. כאשר הרודפים התקרבו, בני ישראל נכנסו לפאניקה. הם קראו למשה ואלוהים. משה עונה להם בפסוק 13: "…אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יהוה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיֹּום…" ואז נתן אלוהים הוראות למשה והוא ציית: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדֹו עַל־הַיָּם וַיֹּולֶךְ יהוה אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם׃ וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתֹוךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם." (שמות יד 21–22)

הנס הזה שימש לשחרר פיזית את בני ישראל מארץ העבדות. אך היה גם יישום רוחני. כפי שנאמר בשמות יד 31: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יהוה וַיּ͏ַאֲמִינוּ בַּיהוה וּבְמֹשֶׁה עַבְדֹּו."

נכון – "לראות זה להאמין". אבל מה איתנו היום? האם אנו מאמינים שזה באמת קרה? ישנם שמציעים שהים האדום – למעשה הים סוף, או "ים הסוף" – היה פשוט סוג של ביצה, ולכן חצייתו לא היה דבר גדול. אך הים הסוף מוזכר גם מאוחר יותר, במלכים א' ט 26, כמקום שבו המלך שלמה מחזיק צי שלם של ספינות. וזכרו, גם צבא שלם טבע במים האלה.

יציאת מצרים הייתה התחלה של דפוס. לאורך ההיסטוריה, העם היהודי היה בעבדות לכל מיני "פרעונים". אנו רואים זאת בעמודי כתבי הקודש עצמם, החל מהעמים כמו אשור, בבל ופרס. דפוס זה ממשיך להיות ניכר בהיסטוריה. בעוד שדוגמאות אלו לשחרור עשויות להיראות פחות על טבעיות מיציאת מצרים, הן לא פחות מופלאות. והיום אלוהים ממשיך לשמר את עמו היהודי.

אירוע יציאת מצרים הוא רמז לאירוע נוסף, אחד שגם הוא שחרור מעבדות – כלומר, תחייתו של ישוע. גם אירוע זה הוא תצוגה של כוח אלוהים הגדול. אך הוא לא רק סמל. כמו יציאת מצרים, הוא קרה באמת. והאמונה באירוע זה קשורה באופן בלתי נפרד לשחרור מעבדות החטא. שאול השליח היה ברור כשאמר בראשונה אל הקורינתים טו 17: "וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם." חשוב לזכור, כי אלוהים שפעל בהיסטוריה חי ופועל גם היום.